משה נ' עיריית ירושלים

פסק דין

תביעה לביטול דו"חות חניה ולהשבת סכום עיקול ולפיצויים.

לטענת התובע, בחודש פברואר 2008 הוא קיבל מהנתבעת דרישת תשלום בגין חובות חניה והתראה לפני הליכי הוצאה לפועל; ביום 13/3/2008 הוא הגיש לנתבעת בקשה לביטול הדו"חות; לטענתו הוא לא קיבל כל תגובה לבקשתו.

התובע מוסיף וטוען כי, בכל המועדים בהם החנה את רכבו, הוא אל הפריע לתנועה בכל צורה ודרך שהיא; בנוסף לכך, הוא הציג על גבי שמשת הרכב תג נכה אישי שיש ברשותו.

התובע ממשיך וטוען כי בחודש יולי 2010 הוא קיבל הודעה על הטלת עיקול בחשבון הבנק שלו מטעם הנתבעת על סך 984 ₪; סכום זה הועבר בסופו של דבר לנתבעת.

מנגד טוענת הנתבעת כי אין לבית המשפט סמכות לדון בתביעה, שכן הסעד העיקרי המבוקש על ידי התובע הוא ביטול הדו"חות; סעד זה קשור לעצם העבירות. הסמכות לדון בעניין זה אינה נתונה לבית המשפט השלום.

התובע טוען בעניין זה כי הוא אכן פנה לבית המשפט לעניינים מקומיים בבקשה דומה, אולם בקשתו נדחתה מפאת חוסר סמכות, מכאן, לטענת התובע, שבית משפט זה קנה סמכות לדון בתביעה.

בעניין זה טוענת הנתבעת כי בקשתו של התובע נדחתה ע"י בית המשפט לעניינים מקומיים, משום שהיא היתה לביטול העיקול והחזרת סכום העיקול, סעד שאינו בסמכות בית המשפט לעניינים מקומיים; נציגת הנתבעת הוסיפה בדיון כי התובע רשאי לבקש את ביטול הדו"חות בבית המשפט לעניינים מקומיים בכפוף להוראות הדין.

לאחר שנתתי את דעתי לטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות מחוסר סמכות עניינית.

טענותיו של התובע מכוונות בראש ובראשונה כנגד דו"חות החניה; התובע אינו מכחיש כי קיבל את הדו"חות, אולם מעלה טענות כנגד תקיפות הדו"חות וחוקיותם; ואולם, הסכמות לדון בטענות אלה נתונה בבית המשפט לעניינים מקומיים. השוו בעניין זה: ע"א (תל אביב) 3758/06 שאוליאן נ' חורש.

כאמור, התובע מאשר כי הוא קיבל את הדו"חות בזמן ביצוע העבירות, ומשום כך היתה פתוחה לפניו הדרך למצות את ההליכים כנגד הדו"חות, על פי ההסדר הקבוע בחוק סדר הדין הפלילי, התשמ"ב-1982, ומכאן גם שאין הוא יכול לעקוף את דרך המלך להשגה על הדו"חות, הקבועה בחוק החסד"פ ולפנות בתביעה רגילה לבית המשפט הרגיל.

מצבו של התובע שונה ממצבו של אדם שלא קיבל את דו"חות החניה וטוען להתיישנות העבירה או העונש, לאחר שעברה תקופת ההתיישנות; שכן, במקרה של התיישנות הקנס, נקבע כי התובע יכול להגיש תביעה נזיקית בבית משפט רגיל כנגד פעולות גביה שננקטו נגדו ברשלנות על ידי רשות מקומית, מבלי שהוא יהיה חייב לפנות תחילה לבית משפט לעניינים מקומיים, זאת משום שבמקרה האחרון טענת התובע תהיה מכוונת בעיקר כנגד הליכי הגביה שנעשו מבלי שהיה לרשות המקומית סמכות או כח לאכיפת העונש בגין הדו"ח, לנוכח התיישנות העבירה או הקנס. משום כך, גם אין חובה על האזרח לפנות לבית המשפט לעניינים מקומיים לתקוף דו"ח שממילא התיישן ואינו ניתן לאכיפה.

יוצא, אפוא, כי בענייננו, ראשית, על התובע לפנות בבקשה בהליך המתאים בבית המשפט לעניינים מקומיים, שבו הוא יעלה טענותיו לעניין ביטול הדו"חות, ורק אם הדו"חות יבוטלו על ידי בית המשפט לעניינים מקומיים, תיפתח בפניו הדרך להגיש תביעה נזיקית בבית המשפט הרגיל.

טענתו של התובע כי בית משפט זה קנה סמכות משום שבקשתו לבית המשפט לעניינים מקומיים נדחתה, אין בה ממש. בית המשפט לעניינים מקומיים לא העביר את הבקשה שהוגשה לפניו לבית משפט זה, ולפיכך בית משפט זה לא קנה סמכות לדון בעניין מכח העברה בהתאם להוראת סעיף 79 לחוק בתי המשפט.

לנוכח כל האמור, התביעה נדחית.

בנסיבות העניין אינני נותן צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ט ניסן תשע"א, 03 מאי 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: