משה נ' המוסד לביטוח לאומי

החלטה

1.לפני ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה – 1995, על החלטת הוועדה הרפואית לעררים, אשר קבעה ביום 18.12.12, כי אין מקום להפעיל את תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (להלן – התקנות).

בתחילה ערער המערער גם על אופן חישוב דרגת נכותו הרפואית, אולם בתגובתו לסיכומי המשיב חזר בו המערער מטענותיו הנוגעות לחישוב נכותו הרפואית. לפיכך, נותרה לדיון רק המחלוקת בדבר הפעלת תקנה 15.

2.התיק נדון על פי טענות הצדדים בכתב.

3. המערער טוען, באמצעות ב"כ, כי הוועדה התעלמה מחוות דעת רפואית של ד"ר מרים קלבנוב מיום 29.3.12, הקובעת כי חלה החמרה במצבו, וכי הוא אינו יכול לשוב ולעבוד במקצועו (המערער הינו נגר). מוסיף המערער כי שגתה הוועדה בקביעתה כי אין מקום להחיל את תקנה 15, מאחר שאם יכבה את מכשיר השמיעה במהלך עבודתו, הדבר עלול לגרום לפגיעה בטיחותית חמורה בעבודה, וכי היה עליו לסגור את העסק שבבעלותו בשל ההחמרה במצבו.

4.המשיב טוען מנגד כי משקבעה הוועדה כי המערער יכול להמשיך בעבודתו אם יכבה את מכשיר השמיעה וישים מגיני אזניים, וכי היתה עלייה בשיעור של 2% בהכנסת המערער, לא מתמלאות דרישות תקנה 15, ולא נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה בעניין זה.

5.למערער נקבעה נכות רפואית בשל ירידה בשמיעה בשיעור של 25%. בעקבות פניית המערער בעילת החמרה, קבעה הוועדה מדרג ראשון כי חלה החמרה במצבו של המערער, ונקבעה לו דרגת נכות בשיעור של 35% בגין ירידה בשמיעה, ודרגת נכות בשיעור של 10% בשל טנטון. משכך, הוענקה למערער דרגת נכות משוקללת בשיעור של 42%. בהסתמך על מסקנות ועדת הרשות לא הופעלה תקנה 15. הוועדה הרפואית לעררים חזרה על קביעות הוועדה מדרג ראשון.

6.תקנה 15(ב) לתקנות קובעת כך:

"(ב) הוועדה תתחשב במקצועו של הנפגע כאשר לדעתה הוא אינו מסוגל לחזור לעבודתו או לעיסוקו והנכות הביאה לירידה ניכרת ולא לזמן מוגבל בהכנסותיו..."

הפעלת תקנה 15 מותנית, אם כן, בהתקיימם של שני תנאים מצטברים: האחד - כי המבוטח איננו מסוגל לחזור לעבודתו או לעיסוקו; והשני - כי הנכות הביאה לירידה ניכרת ולא לזמן מוגבל בהכנסותיו. בענייננו קבעה ועדת הרשות כי לא זו בלבד שלא היתה ירידה ניכרת בהכנסות המערער, אלא שהיתה אף עליה בהכנסותיו בשיעור של 2%. משכך, גם אם יתקבלו טענות המערער בעניין קביעת הוועדה באשר ליכולתו לעבוד במקצועו כנגר, לא יהיה בכך כדי להואיל לו, שכן לא התמלא בעניינו התנאי השני כאמור לעיל, שהינו תנאי מצטבר.

לפיכך נדחה הערעור.

אין צו להוצאות.

בקשת רשות ערעור על פסק דין זה ניתן להגיש לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 יום מיום שיומצא לצדדים.

ניתנה היום, ד' אב תשע"ג, 11 יולי 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: