משה נ' היוויז כביש 6

פסק דין

לפני תביעה כספית ע"ס 9,500 ₪ שהגיש התובע כנגד הנתבעת.

על פי הנטען בכתב התביעה, ביצע התובע, בכבישים המופעלים ומתוחזקים על ידי הנתבעת בין 5 ל- 6 נסיעות ומלוא החיובים שהגיעו לנתבעת מאת התובע בגין אותן הנסיעות, על פי חשבוניות שהפיקה הנתבעת והמציאה לתובע, שולמו על ידי התובע עד השקל האחרון. חרף העובדה האמורה ננקטו על ידי הנתבעת, באמצעות עורכי דינה, הליכים מבצעיים כנגד התובע והדבר הסב לתובע עוגמת נפש.

מטעמה של הנתבעת הוגשה בקשה לסילוק התביעה על הסף.

נטען במסגרתה של זו כי בהתאם להוראת סעיף 7(3) לחוק כביש אגרה, הוקנתה לנתבעת הסמכות "לגבות אגרה באמצעות תג חיוב או אמצעים אחרים, וכן סמכות לגבות דמי גביה, פיצוי והחזר הוצאות, הכל לפי הוראות חוק זה וחוזה הזיכיון".

בנוסף הפנתה הנתבעת בבקשתה להוראת סעיף 12 לחוק כביש אגרה, לפיה הוקם מנגנון של ועדות ערר לעניין הערעור על חיובים של אגרה, ובהתאם לזה (המנגנון), נקבע כי:

"(א) מי שחולק על חיוב או מי שרואה את עצמו נפגע מהפעלת סמכויות בעל הזיכיון לפי סעיף 12, רשאי, בתוך 30 ימים ממועד קבלת ההודעה על החיוב או ממועד הפעלת הסמכויות, כאמור לערור על כך בפני ועדת ערר...".

הנה כי כן, כך טענת הנתבעת, המחוקק הקים בחוק כביש אגרה מנגנון לערעור על חיובים או על הפעלת סמכויות הנתבעת לפי סעיף 1 לחוק ונקבע גם על ידו המועד לעשות כן. משכך נעדר בית המשפט סמכות עניינית לדון בתביעה ומן הדין לסלקה על הסף.

התובע, בתגובה שהוגשה מטעמו, טען כי טיעוניה של הנתבעת אינם מוצדקים.

האגרות שהוטלו עליו בעקבות הנסיעות שביצע בכביש 6 שולמו על ידו בזמן וטענת הנתבעת לפיה התשלום בוצע על ידו באיחור, אינה נכונה.

כמו כן נטען על ידי התובע כי יש מקום להותיר את ההכרעה בתביעה לפני בית המשפט ובנסיבות תיק זה אין מקום לסילוק התביעה על הסף.

שקלתי את טענות בעלי הדין ועיינתי בפסיקה אליה הפנו בעלי הדין. לאחר שעשיתי כן שוכנעתי כי ישנו מקום לקבל את הבקשה.

עולה מהוראות חוק כביש אגרה (כביש ארצי לישראל), התשנ"ה – 1995, כי המחוקק קבע מנגנון נפרד לעניין ערעורים על חיובים באגרה באמצעות ועדות ערר.

נפסק אכן לא פעם כי אין לעקוף הליכים מיוחדים שנקבעו בחוק באמצעות פנייה להליכי תביעה רגילה ובנסיבות תיק זה לא מצאתי מקום לסטות מן ההחלטות שאליהן הפנתה הנתבעת בבקשתה לפיהן נעתרו בתי המשפט לבקשות דומות שהוגשו מטעמה של הנתבעת, בתיק אחרים שהתנהלו נגדה, ונמנעו מלדון בתביעות כנגד הנתבעת לאור קיומו של מנגנון הערעור הנ"ל.

משכך, הריני נעתרת לבקשה ומורה על מחיקת התביעה על הסף.

מטבע הדברים אין באמור כדי לגרוע מזכותו של התובע לפנות אל ועדת הערר המתאימה בפניה מתאימה שתבוא מטעמו.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

המזכירות תמציא העתקים לצדדים.

ניתן היום, י"ח כסלו תשע"ד, 21 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: