משה אסולין ואח' נ' פנדו ואח'

פסק דין

1. בפניי תביעה ותביעה שכנגד בלשון הרע. בהחלטה מיום 29.9.09 הכרעתי בשאלת האחריות, בתביעה ובתביעה שכנגד. עתה יש להכריע בעניין הסעדים. בהסכמת הצדדים, הוגבל עניין זה לפיצויים ללא הוכחת נזק. ההחלטה ניתנת, כמוסכם, לאחר הגשת טיעונים בכתב על ידי הצדדים.

2. בהחלטה האמורה מצאתי את הנתבע אחראי לפי חוק איסור לשון הרע, בגין הפרסומים הבאים: (א) פרסום בעל פה באסיפת התושבים ביום 17.6.03 (ב) פרסום בכתב שצורף כנספח 1 לכתב התביעה ("דף מידע"). האחריות נקבעה לגבי מרבית העניינים שנטענו ביחס לאותו פרסום. לגבי מקצתם נדחתה התביעה. (ג) מכתב מיום 3.7.00 (נספח 2 לכתב התביעה), לגבי חלק מן העניינים שעלו בו. (ד) כרוז שנוסח כחידון טריוויה ("מי רוצה להיות מליארדר") (ה) דף מידע שצורף כנספח 7 לתצהיר התובע. (ו) מכתב מיום 30.6.00, נספח 10 לתצהיר התובע. (ז) פרסום בעל פה ליד שער היישוב.

3. בפרסומים לגביהם נקבעה אחריות התובע יוחסה לו, באופן חוזר ונשנה, שחיתות מידות. יוחסו לו, בגדר זה, גם מעשים פליליים וקבלת טובות הנאה. יוחסו לו בזבוז כספי ציבור בעניינים שונים. יוחסו לו אי תקינויות שונות בניהול היישוב. יוחסו לו "קומבינות" שונות. יוחסה לתובע התנהלות הדומה לזו של סאדם חוסיין, שליט עירק בעבר. יוחס לתובע כי מסר דברי שקר בבית משפט. יוחס לתובע כי העלים עין ממעשה גניבה, בשל שיקולים זרים. יוחס לתובע אי קיום ישיבות תושבים על מנת להעלים מעשי שחיתות כביכול, שלו. יוחסה לתובע עריכת שיחות טלפון לחו"ל על חשבון היישוב. היתה התייחסות לתובע כאל אדם קטן וטיפש. קבעתי, כי הוכח שהנתבע עסק, באופן שיטתי, בהפצת השמצות אודות הנתבע שכנגד. קבעתי, כי היה יסוד להצגתו של הנתבע כאדם לא אמין, על רקע כל האמור.

4. לחלק קטן מן הטענות שהועלו בפרסומים נמצאה הגנה (למשל, נושא הפרוטוקולים של וועד היישוב, בניית סככות ללא אישורים). מפסק דין בהליך אחר עולות גם קביעות ביקורתיות לעניין הניהול התקין של הוועד בתקופת התובע. בהחלטתי עמדתי על העדרה של ועדת ביקורת, וליקויים שעלו בביקורת שנערכה בוועד המקומי.

5. אשר לתביעה שכנגד, זו התקבלה בחלקה הקטן, לעניין (א) מכתב של התובע מיום 12.11.02, בו ייחס לנתבע העלאת טענה שקרית בעניין חתימה על ידי חברת וועד על פרוטוקול, למרות שלא נכחה בדיון, וכן העלאת טענה שקרית בדבר גביית כספים במירמה על ידי עובדי הוועד בידיעת התובע. (ב) מכתב של התובע מיום 13.6.03, בו הוא מתייחס אל הנתבע כאל אחד מ"פשפשי הזבל", ובמקום אחר, כאל אחד מ"פרעושים וכלבלבים".

6. (א) בסופם של דברים, הנתבע העלה, בשורה של מקרים, טענות חמורות כלפי התובע. בחלק גדול מן המקרים לטענות לא נמצא יסוד. הטענות הועלו בסגנון חריף, לעגני ועוקצני. הם הופצו בדרכים שונות לתושבים רבים ביישוב. גם בהינתן העובדה, שנמצא בסיס לחלק מן הטענות, כמפורט לעיל, המדובר בפגיעה חמורה, בלתי מידתית, ובלתי מוצדקת בשמו הטוב של התובע.

(ב) איני מוצא סיבה להקלה של ממש עם הנתבע בכך שהתובע שימש כיו"ר הוועד המקומי ביישוב. סף הסיבולת של איש ציבור הוא גבוה יותר בכל הנוגע לפרסומים שעניינם הבעת דעה. ברם, כאשר מדובר בפרסומים עובדתיים חסרי בסיס, הפגיעה באיש הציבור אינה חמורה פחות- ואפשר בהחלט כי היא חמורה יותר – מזו הצפויה למי שאינו נבחר ציבור. זאת ועוד, הימנעות מפסיקת פיצויים הולמת לאנשי ציבור, מקום בו יש הצדקה לכך, עלולה להרתיע אנשים מליטול על עצמם תפקידים ציבוריים. יש להיזהר, אפוא, מן הגישה המוצעת לעניין זה על ידי הנתבע. זאת ועוד, יש יסוד לטענה, לנוכח תוכנם של הפרסומים, הפער בינם ובין המציאות שהוכחה, תפוצתם, והאופי החזרתי שלהם, כי המדובר בפרסומים שנעשו תוך כוונה לפגוע.

(ג) התובע נמצא אחראי כלפי הנתבע בשני עניינים, כמפורט לעיל. המדובר בפרסומים פוגעניים, אשר לא היתה להם הצדקה על פי הדין. אף כאן, עולה מן הנסיבות כוונה לפגוע. עם זאת, אין לעשות גזירה שווה בהקשר בין התביעה העיקרית ובין התביעה שכנגד. הן מבחינה כמותית, והן מבחינה איכותית, הפרסומים אודות התובע היו פוגעניים בהרבה. יש להביא בחשבון בהקשר זה גם, כי פרסומי התובע נעשו על רקע השמצות חוזרות ונשנות מצידו של הנתבע. אין בכך כדי להקים הגנה על פי הדין. עם זאת, המדובר בשיקול רלוונטי בקביעת הסעד.

(ד) הנתבע טוען כי מעמדו הציבורי של התובע לא נפגע כתוצאה מן הפרסומים, וכי התובע נבחר כחבר ועד במהלך המשפט, תושבים מן היישוב הסכימו להעיד עבורו, והוא עדין בעל השפעה ביישוב. אפשר שכך. התובע מאשר כי נבחר כחבר ועד בשנת 2007 (כארבע שנים לאחר הגשת התביעה). ברם, התובע הוצג באור שלילי ומכוער ביותר, באופן שיטתי ובוטה. פרסומים מסוג זה טבעם הוא שהם מותירים צל גדול ומתמשך על שמו הטוב של אדם, גם אם הלה מצליח להתמודד עימם תוך הקטנת הפגיעה במעמדו. איני רואה בנימוק זה טעם ממשי להקל עם הנתבע.

(ה) יש להביא בחשבון גם את אופן ניהול ההליך. האופן בו כלכל הנתבע את הגנתו, חייב ניהולו של הליך ארוך ומורכב. נדרשו מספר ישיבות הוכחות. הובאו עדים רבים. הנתבע עמד על אמיתותן של טענות, אשר בסופו של דיון נקבע כי היו לא נכונות, או כי אמיתותן לא הוכחה. בכל אלה יש כדי להעצים את הפגיעה בתובע, וכדי להקרין על הסעד שיש ליתן בסופו של יום.

(ו) הנתבע טוען כי האמין באמיתות טענותיו. הוא מפנה לכך שחזר בפרסומים לא אחת על אותן טענות. איני מייחס משקל רב לטענות אלה. קבעתי בהחלטה לעניין האחריות, כי הנתבע לא היסס לחזור ולהעלות טענות קשות כלפי התובע, גם כאשר היה בידיו מידע חלקי ובלתי בדוק. קבעתי גם כי הנתבע השיב לשאלות באופן מיתמם, שינה גירסאות, נקלע לסתירות. קבעתי כי נקלע לקשיים בעניינים נוספים, לרבות הכחשת קשר לפרסומים אשר מן הראיות עלתה אחריותו להם. על רקע כל אלה, המשקל שניתן לייחס לטענה כי הנתבע האמין באמיתות טענותיו הוא מוגבל ביותר, במקרה הטוב. מובן, כי החזרה על טענות אינה הופכת אותן לנכונות.

(ז) הנתבע הביא בטיעוניו מנשרים שפורסמו על ידי התובע לאחר ההחלטה לעניין האחריות, ובהם אמירות פוגעניות כלפי הנתבע. אין בכוונתי לחוות דעה על סגנון הדברים ותוכנם. יש ממש בטענות התובע, כי מסמכים אלה הוגשו בלא היתר ובניגוד לדין. די בכך על מנת לדחות את טענות הנתבע המבוססות על מסמכים אלה.

7. (א) בסופו של דבר, לאחר שהבאתי בחשבון את מכלול הנתונים האמורים, אני קובע כי יש לפסוק לתובע בתביעה העיקרית פיצויים, ללא הוכחת נזק, בסכום של 90,000 ₪, הקרוב לסכום התביעה. לתובע שכנגד, הוא הנתבע, יש לפסוק סך של 10,000 ₪. קיזוז שני הסכומים מביא לתוצאה, כי על הנתבע לשלם לתובע סך של 80,000 ₪.

(ב) הנתבע ישא בשכר טירחת עורך דין בסך של 20,000 ₪, המשקף את היקף העבודה החריג שנדרש בתיק זה. בהתאם להוראות תקנות סדר הדין האזרחי, לסכום זה אין לצרף מע"מ. הנתבע ישא גם בהוצאות משפט בסך של 8,000 ₪, המביא בחשבון את אגרת ההליך ששולמה; את שכר הבטלה והוצאות הנסיעה ששולמו לעדים; ואת התייצבותו של התובע לישיבות הרבות שנדרשו בתיק זה.

(ג) כל הסכומים ישולמו עד ליום 1.3.11.

ניתן היום, י"ח שבט תשע"א, 23 ינואר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: