משה אלבס אחזקות ואח' נ' אבי שיף החזקות ואח'

החלטה

בקשה לחתום על פסיקתא – היא הבקשה שלפני.

הפסיקתא שהוגשה לחתימתי, אינה מקובלת על הצדדים, ופרשנויות שונות ניתנו לה; משכך היו פני הדברים וכדי לקצר ההליכים של תגובות, תשובות, תגובות חוזרות ומסקנות – ראיתי לזמן את הצדדים ולשמוע את שבפיהם, והסתבר לי כי בין הצדדים יש מחלוקת בפרשנות ההסכמות שקיבלו תוקף של פסק דין, ומשלא יכולתי לגשר על עמדות הצדדים הרי שנדרשת הכרעה שיפוטית.

אלא ששלב זה אינו השלב בו בית המשפט מביע דעתו ועמדתו לענין פרשנות פסק הדין ולענין כוונת הצדדים עת חתמו על הסכם הפשרה שכאמור קיבל תוקף של פסק דין.

פסק הדין הוא ההחלטה המשפטית הסופית שנקבעה בקשר לסוגיה מסוימת שהובאה לפני בית המשפט, בין שפסק הדין ניתן לאחר שמיעת ראיות ובין שהוא נותן תוקף להסכמות הצדדים.

עם מתן פסק דין מסתיימת ההתדיינות בין הצדדים ומהווה "סוף פסוק להתדיינות נוספת בנושא הפסק" (א. גורן, סוגיות בסדר הדין האזרחי, מהדורה עשירית, 335); משכך תם תפקידי בתיק זה למעט חתימה על פסיקתא, האמורה לשקף כלשונה את פסק הדין.

"הפסיקתא מהווה את התוצאה האופרטיבית של פסק הדין שכבר ניתן. היא מכילה את תמצית ההכרעה ללא צורך בפירוט נימוקים להכרעה. פסיקתא היא "תמצית של החלטה שניתנה המפרשת את ההכרעה ללא נימוקים" ..." (א. גורן, שם, עמ' 340).

מאחר שלפסיקתא אין "קיום עצמאי" (א. גורן, שם), והגם שיש לי דיעות כיצד ראוי ונכון לפרש את פסק הדין המגלם את הסכמות הצדדים, הרי שאין לי סמכות לעשות כך, שהרי למתן ההחלטה עלי להדרש לפרשנות משלי, שמחייבת אולי הבאת ראיות ל'כוונת הצדדים', משכך אין זה מסמכות בית המשפט שנתן את פסק הדין המאשר את הסכמות צדדים לתת פרשנות משלו לאחר מתן פסק הדין ועל כן לא ראיתי לחתום על הפסיקתא שאינה משקפת כלשעצמה ובאופן ברור (גם לאור המחלוקת שהובאה לפני) את ההסכמות בין הצדדים כפי שעולות מפסק הדין שנתן תוקף להסכם הפשרה.

ככל שהצדדים לא יגיעו להסכמות ביניהם, פתוחה בפניהם הדרך לפנות בהליך המתאים לתקיפת פסק דין שניתן בהסכמה.

אני דוחה את הבקשה לחתום על הפסיקתא ופונה שוב לצדדים להגיש לי פסיקתא מוסכמת.

אין צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ג אלול תשע"א, 22 ספטמבר 2011, בהעדר הצדדים.

אסתר נחליאלי-חיאט, שופטת, רשמת בית המשפט המחוזי התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: