משדלת לרצח בעלה תרצה עונש מאסר עולם

השופט ד' חשין:

"ויהי בהיותם בשדה, ויקם קין אל-הבל אחיו ויהרגהו" (בראשית, ד, ח).

"רבי צדוק אומר נכנסה שנאה גדולה בלבו של קין ... שהיתה תאומתו של הבל יפה בנשים וחמד אותה בלבו שנאמר ויהי בהיותם בשדה ..." (ילקוט שמעוני, בראשית, רמז, לח).

1.         לפנינו שלושה ערעורים הנוגעים לפרשה אחת, שנדונה בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד סגן הנשיא ד' בר אופיר והשופטות ש' דותן וש' ברוש). במרכז הפרשה עומד הרצח של הייתם מסראווה (להלן - הייתם או המנוח) בידי אחיו, אסעד אנקר מסראווה (להלן - אסעד). הרצח אירע, כך נקבע, על רקע מערכת יחסים אינטימיים בין אשתו של המנוח, נסרין מסראווה (להלן - נסרין או המערערת), לבין אסעד אחיו.

כתב האישום הוגש נגד שלושה: אסעד, חברו ג'יהאד ג'אבר (להלן - ג'יהאד) ונסרין. אסעד וג'יהאד הואשמו בעבירה של רצח בכוונה תחילה, לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן - חוק העונשין). נסרין הואשמה בנסיון לרצח, עבירה לפי סעיף 305(2) לחוק העונשין, ובשידול לרצח, לפי סעיף 300(א)(2) בצירוף סעיף 30 לחוק. בתום שמיעת עדי התביעה (27.11.02), משבחר אסעד שלא להעיד, הופרד הדיון בעניינו והועבר בפני מותב אחר. בהמשך מהלך המשפט (ביום 31.3.03) הורשע ג'יהאד בסיוע לרצח, לאחר שחזר בו מכפירתו במסגרת הסדר טיעון והודה בכתב אישום מתוקן. עונשו נגזר (ביום 12.6.03) לשתים-עשרה שנות מאסר בפועל ושנתיים נוספות על-תנאי. לאחר שמיעת הראיות כולן, נסרין הורשעה (ביום 15.2.04) בשתי העבירות שיוחסו לה בכתב האישום המתוקן בשנית, והושתו עליה (ביום 18.4.04) שש-עשרה שנות מאסר בפועל. להשלמת התמונה יצוין, כי ביום 5.7.04 הורשע אסעד (בתפ"ח 1220/02) בעבירה של רצח בכוונה תחילה והוטל עליו עונש של מאסר עולם, וביום 9.1.08 נדחה ערעורו בידי מותב אחר של בית משפט זה (ע"פ 7702/04).

שלושה הם המערערים לפנינו. ג'יהאד מערער על גזר דינו (ע"פ 7894/03). נסרין מערערת על הרשעתה, ולחלופין, על חומרת עונשה (ע"פ 5079/04). המשיבה בשני ערעורים אלה (להלן - המדינה) מערערת על גזר הדין בעניינה של נסרין (ע"פ 5067/04).

עובדות שאינן במחלוקת

2.         נסרין והייתם היו נשואים זו לזה במשך 12 שנה, ולהם שלושה ילדים. הם התגוררו בבית הוריו של הייתם, שם גר גם אחיו הצעיר, אסעד. בתקופה שקדמה לרצח החלה להתפתח מערכת יחסית קרובה, שפרטיה שנויים במחלוקת, בין נסרין לבין אסעד, גיסה. במהלך תקופה זו, חפצה נסרין להביא לכך שהייתם יירדם במהלך נהיגה, במטרה לגרום לתאונת דרכים שבה ייפגע. לשם כך מהלה כדורי שינה בתה שהגישה לו בביתם. הייתם חלק את התה עם אמו, שניהם נרדמו בביתם, ולא נגרם נזק לאיש.

בחודש נובמבר 2001, או בסמוך לכך, פנה אסעד לג'יהאד, חברו, וסיפר לו על כוונתו לרצוח את אחיו. בעקבות זאת, ביום 20.11.01, סיפק גי'האד לאסעד אקדח, הדריך אותו כיצד להשתמש בו והשניים אף ביצעו ניסויי ירי. יום לאחר מכן (21.11.01), הגיעו אסעד וג'יהאד לבית הוריו של אסעד, כשברשותם האקדח, במטרה לבצע את הרצח. בשעה 20:00 יצא הייתם מהבית, נכנס לרכבו ונסע לרכוש תרופה לבנו. אסעד וג'יהאד עקבו אחריו ברכב של אסעד, כשג'יהאד הוא שנוהג. בדרך, בסמוך לצומת טייבה-טירה, הורה אסעד לג'יהאד להתקרב לרכבו של הייתם ולאותת לו באורות לעצור בצד הדרך. ג'יהאד עשה כדבריו, ובעקבות זאת עצר הייתם בשולי הדרך. גי'האד עצר בסמוך. אסעד יצא, ניגש לרכבו של הייתם, החל לשוחח עמו דרך החלון, ובשלב מסוים שלף את האקדח וירה לעבר אחיו, מטווח קצר, ששה כדורים שפגעו בראשו, בצווארו, בחזהו, בגבו ובזרועותיו. כתוצאה מהירי נפגע הייתם אנושות ונפטר במקום. אסעד שב לרכב ונמלט יחד עם ג'יהאד. בדרכם הטמינו את האקדח במקום מסתור, ולאחר מכן שטפו את הרכב, במטרה להסיר ממנו בוץ שדבק בו בעת ביצוע מעשיהם ולהקשות בכך על תפיסתם.

כתב האישום

3.         מעבר לעובדות המתוארות, שאינן שנויות במחלוקת, נטענו בכתב האישום המתוקן העובדות הבאות: מערכת היחסים שנרקמה בין נסרין לבין אסעד הייתה "אינטימית"; השניים קשרו קשר לרצוח את הייתם, לזכות בכספי ביטוח החיים שלו, בסך 1,628,465 ש"ח, ולהינשא; השניים שקלו דרכים שונות להביא למותו, ביניהן גרימת נזק לבלמים ברכבו; נסרין השיגה עשרות כדורי שינה במטרה למהול אותם במשקה שיוגש לבעלה, כדי שיירדם בעת שהוא נוהג ברכבו ויגרום לתאונה שבה ימצא את מותו; נסרין הפצירה באסעד למצוא דרך "להיפטר" מאחיו הייתם, הציעה לו שימצא מישהו "שיעשה את העבודה", והבטיחה לו כי תינשא לו וכי יוכל לבנות את ביתו בכספי הביטוח. כמו כן, לפי כתב האישום, פניית אסעד לג'יהאד, כשהוא מספר לו אודות כוונתו לרצוח את אחיו, נעשתה בעקבות הפצרותיה של נסרין.

הכרעת הדין בעניינה של נסרין

4.         בהכרעת דינו, עמד בית המשפט על השינויים שחלו בגרסתה של נסרין אודות אירוע הרצח של בעלה. תחילה סיפרה לחוקרים כי הופתעה, כי אינה מבינה מדוע נרצח וכי אילו הייתה יודעת שיש למאן דהוא משהו נגד בעלה, הייתה מעדיפה להירצח במקומו. בהודעתה הרביעית, לעומת זאת, כבר חשפה את יחסיה עם אסעד, גיסה, וסיפרה כי הלה הגה את הרעיון להרוג את הייתם, "בגלל שהוא אהב אותי, ורצה אותי בכל מחיר", וכדי שיוכל לחיות עמה ועם ילדיה. לדבריה, כשאסעד היה אומר לה כי ירצח את בעלה, שימח אותה הדבר, משום שבעלה נהג להתעלל בה, ואולם, לאחר מכן, משהבינה שאסעד רציני בכוונותיו, דרשה ממנו שלא לעשות כן. היא סיפרה עוד, כי ידעה שאסעד מתכנן לשכור רוצחים, וכי הסתייגה מדרך פעולה זו. בעדותה בבית המשפט סיפרה נסרין כי פיתחה קשר חם עם אסעד, אך לא היה ביניהם מגע מיני. בעדותה הכחישה כי אמרה לאסעד להרוג את בעלה, וטענה כי גם אם אמרה שברצונה להרוג אותו, לא התכוונה לכך.

            בית המשפט התרשם כי בהודעותיה הראשונות במשטרה ניסתה נסרין להטעות את חוקריה ולהרחיק עצמה מכל קשר קרוב עם אסעד. מצב דברים זה, קבע, שוקל נגדה ומצביע על תחושת אשמה. בית המשפט הוסיף, כי באחת מחקירותיה המוקלטות התגלתה נסרין "כאישה חזקה שמתמודדת עם חוקריה בביטחון עצמי בולט, בקור רוח ובתשובות קצרות וחדות שיש בהן כפירה בביצועו של מעשה פלילי כלשהו". עוד הוסיף בית המשפט, כי בעדותה ניסתה נסרין "לתקן" ולמתן את אמרותיה במשטרה בדבר רצונה וכוונתה להמית את בעלה.

            בית המשפט קבע כי נסרין רצתה במות בעלה, כי עודדה, שידלה ודירבנה את אסעד לבצע את הרצח, וכי הייתה "הרוח החיה שמאחורי הרצח". נקבע כי בין נסרין לאסעד התקיימה מערכת יחסים מיניים, שהיוו "חלק ממהלך השליטה, השידול והפיתוי שהפעילה נסרין כלפי גיסה", והיו "מחיר שהייתה מוכנה לשלמו כדי לחסל את בעלה". נקבע עוד, כי הרצח "נבע משידוליה של נסרין, והוא קשור בקשר אמיץ לאיבתה לבעלה כמו גם למערכת היחסים המסובכת שבינה לבין אסעד". בית המשפט הוסיף וקבע, כי יום לפני הרצח, ואף באותו יום, נסרין ניסתה אמנם, לפחות כלפי חוץ, להניא את אסעד מלבצע את הרצח; אך משראתה כי הוא נחרץ, הייתה צריכה לפנות למשטרה ללא כל דיחוי וגם להודיע לבעלה על הצפוי לו; ומשלא עשתה כן, פירושו של מחדל זה הוא שהשלימה עם המעשה הצפוי ואף רצתה בו.

            בית המשפט דחה את טענותיה של נסרין בדבר התנהגות מינית חריגה של המנוח ובדבר התעללותו המינית בה בזמן נישואיהם, בציינו כי מלבד עדותה של נסרין בעניין זה, אין כל ראייה לכך, ואין כל סימוכין משכנעים לכך שהייתה "אישה מוכה" שנפלה קורבן לאלימות מצד בעלה. כן דחה את הסברה לרצח בעלה, לפיו היה הלה מעורב בגילוי עריות עם אחת מאחיותיו. נקבע כי אף כאן לא הובאה כל ראיה מלבד טענותיה של נסרין בעניין.

5.         אסעד, שמשפטו הופרד לבקשת התביעה, לאחר שסירב להעיד להגנתו, העיד בסופו של דבר מטעם התביעה. בית המשפט קבע כי אפשר היה להעידו, חרף טענת ההגנה בדבר אי העדת שותף בטרם הסתיים משפטו שלו (בהתאם להלכת ע"פ 194/75 קינזי נ' מדינת ישראל, פ"ד ל(2) 477; להלן - הלכת קינזי). בית המשפט נימק החלטתו בכך שבתחילת החקירה הייתה שמורה בלבו של אסעד פינה חמה לנסרין, כך שלא היה לו עניין להטיח בה אשמת שווא, ובכך שלא ציפה לטובות הנאה במשפטו שלו, לאחר שהובהר לו כי לא ייעשה הסדר טיעון בעניינו.

אסעד העיד על יחסיו עם נסרין ועל ההשפעה שהייתה לה עליו, ועדותו היוותה נדבך מרכזי להרשעתה של נסרין בעבירות שיוחסו לה. בין היתר העיד, כי היה מצוי בקשר רומנטי עמה, היה מאוהב בה, עשה כל מה שאמרה לו לעשות, ובלשונו: "היא הייתה בשבילי משהו גדול, משהו קדוש". מעדותו עלה, כך קבע בית המשפט, כי נסרין הגתה את הרעיון לרצוח את הייתם בעלה, והביאה את אסעד בהפצרות ובשכנועים לביצוע הרצח, ובכלל זה באמצעות הבטחות של כסף מהביטוח ובהבטחה לקירבה אישית.