מרקוס נ' גולדשטיין

החלטה

הנתבעת נחזית להיות חתומה כערבה על גבי שטר חוב שהוגש לגביה בלשכת ההוצאה לפועל והתנגדותה לביצוע השטר היא נשוא החלטה זו.

טענת הנתבעת היא שחתימתה כערבה על השטר זויפה על ידי אחותה שהיא עושת השטר ולוקה בנפשה.

בחקירתה הנגדית של הנתבעת הוגשו המוצגים במ/2 ו במ/3 מהם נראה בבירור כי כתב היד על גבי השטר דומה עד כדי זהות לכתב ידה של הנתבעת ברישום שמה על גבי אותם מוצגים מחד וכי חתימתה על אותם מסמכים זהה לחתימתה שעל גבי השטר, כמי שחתומה כעושת השטר.

הגנת הנתבעת הופרכה לטעמי לחלוטין ודינה כ"הגנת בדים" [ ראה לדוגמא: ע"א 1266/91 יעקב קרן נ. בנק איגוד לישראל בע"מ ואח', פד"י מו4 עמ' 193 ]; וכידוע יכול בית המשפט לקבוע זהות או אי זהות של כתב או חתימה באמצעיו הוא ללא צורך בעדות מומחים [ ע"א 5293/90 בנק הפועלים בע"מ נ. שאול רחמים בע"מ ואח' פד"י מז3 עמד 240 ].

מעבר לאמור לעיל, אין מקום לדון בבקשה ככל ועיקר שכן כפי שמאשרת הנתבעת בחקירתה הנגדית, עברו מספר שנים מאז נפתח תיק ההוצל"פ נגדה ונמסרה לה האזהרה כדין ועד אשר טרחה לברר כביכול עם אחותה, את פשר חתימת השטר, וגם לאחר מכן לא עשתה דבר במשך שנים עד עתה.

אין כל הנמקה לנתבעת מדוע יוארך המועד להגשת ההתנגדות לביצוע שטר, מה גם שלא הוגשה כל בקשה להארכת מועד כאמור.

ההתנגדות נדחית.

הנתבעת תישא בהוצאות ההתנגדות, לרבות שכ"ט עו"ד, בסכום כולל של -.1,500 ₪ בצרוף ריבית והצמדה כדין.

ניתנה היום, ד' חשון תשע"א, 12 אוקטובר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: