מרקוס כהן נ' שאול עיני

פסק דין

מבוא ותמצית טענות הצדדים

בפניי תובענה שטרית הנוגעת לשלושה שיקים בהם אוחז התובע. השיקים ע"ס 20,000 ₪ כל אחד משוכים למועד פירעון 11.7.99, 11.8.99, 11.9.99. הנתבע נחזה להיות חתום על השיקים כמושך השיקים. השיקים חוללו מפאת היות החשבון מוגבל.

בבקשה לביצוע השיקים, כתב התובע כי הוא אוחז בשלושת השיקים בחתימת הנתבע. ואולם, לאחר קיום ההתנגדות ולאחר מספר ישיבות הוסכם בפרוטוקול דיון מיום 26.3.07 כי השאלה שבמחלוקת איננה אם הנתבע חתם על השיקים, וכי יש לצאת מתוך הנחה כי הנתבע לא חתם על השיקים (ראה הסכמת באי כח הצדדים בפרוטוקול דיון מיום 26.3.07 מול השורות 8-10). על פי הסכמת באי כח הצדדים, השאלה שבמחלוקת נשוא התביעה היא השאלה, האם הנתבע נתן הרשאה ו/או ידע כי צד ג' אחר חותם בשמו על השיקים.

3.לאור ההסכמה הדיונית אליה הגיעו הצדדים כמפורט לעיל, כל הפרק הדן באי חתימת הנתבע על השיקים בסיכומי באי כח הנתבע (סעיף 13 ואילך), איננו רלבנטי לתובענה זו. השאלה כאמור אליה נדרש ביהמ"ש היא להכריע, האם חתימת השיקים ע"י אביו של הנתבע או מאן דהוא אחר נעשתה בידיעתו/הסכמתו/הרשאתו של הנתבע, או שמא לנתבע אין כל ידיעה מפורשת או מכללא באשר לחתימת השיקים נשוא התובענה.

4.עוד טוענת ב"כ הנתבעים טענה מקדמית, על פיה לא נשלחה הודעת חילול בהתאם לסעיף 47 לפקודת השטרות כתנאי להגשת התובענה. דא עקא, השיקים חוללו כמוזכר לעיל מחמת העובדה שהחשבון היה מוגבל. לפיכך, קיים פטור מהודעת חילול עפ"י סעיף 49 (ב) (3) (ג) (ד).

5.הצדדים שהינם קרובי משפחה, באופן שהתובע הינו בעל דודתו של הנתבע, אינם חלוקים עובדתית באשר לנסיבות משיכת השיקים. המחלוקת מעבר לשאלה, האם ידע או הרשה הנתבע להשתמש בשיקים שבחשבונו, היא גם בשאלה העובדתית האם שיקים אלה נפרעו וקיימת לגביהם טענת העדר תמורה.

6.על פי גרסת התביעה אשר אין הנתבע חולק עליה, סוכם בין יצחק עייני אביו של הנתבע (להלן: "יצחק"), כי ייכנס יחד עם התובע ועם אחיו של יצחק בשם יוסי ועוד שני שותפים האחד סמיר והשני אילוז כשותפים ביחד בהשכרתה של אונייה שהיתה שייכת לבנק הפולני בת"א ונמכרה מכוח כינוס נכסים. כוונת השותפים היתה להשמיש את האונייה ולהפעילה כספינת הימורים. סוכם, שכל שותף ישקיע 20% מההון לצורך שיפוץ האונייה והפעלתה.

7.לגרסתו של התובע, את השיפוץ ניהל יוסי עייני אחיו של יצחק בליווי צמוד של הנתבע שהיו נוסעים יום יום לנמל הקישון בחיפה שם עגנה האונייה לצורך השיפוץ שלקח מספר חודשים. לימים, ומאחר והשותפים הזרים סמיר ואילוז לא היו לרוחו של התובע, הוא ביקש לפרוש מהשותפות והציע ליצחק לקנות את חלקו. לאחר חישוב, סוכם שהשקעתו עד למועד הפרישה עולה לכדי 180,000 ₪. יצחק הסכים לקנות את חלקו של התובע בסכום זה, והתמורה נפרסה לתשעה תשלומים שווים ורצופים של 20,000 ₪ כל אחד. הסכם הרכישה נעשה בע"פ ותשעת השיקים נמסרו לידיו של התובע. ארבעת השיקים הראשונים נפרעו כסדרם, והשיק החמישי שהיה נקוב ל-1.5.99 חזר מפאת העובדה שהחשבון הוגבל. התובע לגרסתו פנה אל יצחק ואל בנו הנתבע, ומאחר והצדדים כאמור היו קרובי משפחה מדרגה ראשונה הסכים התובע להמתין עד ייטב לנתבע ואביו ועד שייפרעו השיקים. משהמתין התובע עד בוש ותקופת ההתיישנות כמעט וחלפה, הגיש את השיקים נשוא התביעה לביצוע בהוצל"פ.

8.לטענת הנתבע, הוא מעולם לא היה שותף לעסקיו של אביו. במועד משיכת השיקים הוא היה בחור צעיר כבן 19, הוא לא ידע כי אביו משתמש בשיקים בחשבונו, והחתימה כאמור על השיקים איננה חתימתו. הן הנתבע והן אביו טוענים כי על פי טופס הודעה מיום 6.7.99, עולה כי התובע כשלושה חודשים לאחר קבלת השיקים לידיו מאת הנתבע, חתם על טופס העברת הזכויות באונייה לידי בני רביזדה הידוע כמלווה בשוק האפור. לטענת הנתבע ואביו, התובע התנהל במרמה מול יצחק ועל אף שהבטיח כי הזכויות יועברו אליו כנגד קבלת השיקים, העביר את זכויותיו לבני רביזדה על אף שארבעה שיקים נפרעו כבר במלואם. משכך, טוענים הנתבע ואביו כי מדובר בהעדר תמורה מלא.

9.השאלות שבמחלוקות אם כן הן שתיים. האחת, האם יש לנתבע חלק בתובענה השטרית, האם הנתבע ידע ו/או נתן הרשאה לשימוש בשיקים לאביו, עובדה ההופכת אותו כאחראי בעילה שטרית מכוח הרשאה. והשאלה השנייה, האם אכן התובע קיבל תמורה כפולה עבור זכויותיו, פעם אחת ממר רביזדה ופעם אחת מיצחק.

ב.חבותו של הנתבע

1.מעדותו של עד תביעה מס' 2 עוזי שריר, שהינו גמלאי של בנק דיסקונט ולקראת סוף שנת 99 ניהל את הסניף של בנק דיסקונט נשוא השיקים, עולה כי סניף הבנק עבד על פי נוהלים המקובלים בבנק, על פיהם רק בעל חשבון יכול לקבל פנקסי שיקים או מיופה כוחו שחתום על מסמך מתאים בבנק (ראה עדותו בעמ' 20 לפרו' מול שורות 25-27). עוד עולה, כי בחשבונו של הנתבע נמשכו כ-530 שיקים מאוק' 99 ועד מאי 99, בסכומים של כ- 15 מיליון ₪. בכל פנקס שיקים קיימים כ- 20 שיקים, ולפיכך יוצא כי מאן דהוא הזמין מעל 25 פנקסים בתקופה זו.

2.משנשאל הנתבע לגבי העובדה שנמשכו מחשבונו כמויות נכבדות של פנקסי שיקים מבלי שהוא אישית ביקש זאת לטענתו, השיב:

"אין לי מה להסביר, אף אחת מהאפשרויות מהנ"ל לא נכונה, אני לא אפשרתי לאף אחד להשתמש בחשבון הבנק שלי. החשבון הזה היה ברשותי מגיל 15".

(עמ' 32 לפרו' שורה 5-6).

לטענת הנתבע, השיקים נשוא התביעה נגנבו מביתו ועל אף זאת לא הגיש הנתבע תלונה במשטרה על מנת לא לסבך את אביו עפ"י גרסתו. לטענתו, הוא משך את הפנקסים הראשונים שהשתמשו בהם ובהמשך החשבון מבחינתו לא היה פעיל (עמ' 32 לפרו' שורות 11-14). לשיטת הנתבע, הוא לא ידע כלל שהתובע מחזיק בשיקים המשוכים מחשבונו עד אשר קיבל את מסמכי ההוצל"פ (עמ' 32 לפרו' שורה 22).

לגבי הפעילות בחשבון, העיד הנתבע כדלקמן:

"בגיל 16 קיבלתי ויזה, בזבזתי 10-20 אלף לחודש. באותו זמן אבא שלי גזר לי את הויזה, ומאותו חודש החשבון שלי לא היה פעיל"...

(עמ' 33 לפרו' שורה 12-13).