מרקוביץ נ' ק.מ.מ. מפעלי מחזור בע"מ ואח'

פסק דין

תביעה לשיפוי התובע בגין נזקים אשר נגרמו לרכבו כפועל יוצא מתאונת דרכים מיום 14/10/10.

לטענת התובע, במועד הנקוב ישב ליד תלמידתו בשיעור נהיגה ברכבו עת נסע מאחורי משאית הנתבעת 1 מרחוב הכנסת הגדולה. לטענת התובע, עת פנתה המשאית ימינה ברחוב התוספתא, עמדה בצד שמאל והעמיסה אשפה למחזור. לטענתו, עובד הנתבעת, אשר ירד מהמשאית, סימן לו לעבור ומשכך, רכבו המשיך בנתיבו מימין למשאית והחל להשתלב לפנייה. לטענת התובע, בשלב זה, החלה לפתע המשאית בנסיעה וזאת, מבלי שנהגה- הנתבע 2- מבחין ברכבו ומשכך, פגעה בחלקו האחורי של רכבו. לטענת התובע, מיד לאחר התאונה טען הנתבע 2 כי לא ראה אותו והודה באחריותו לתאונה . משכך, לטענת התובע, הוא וקצין הרכב של הנתבעת 1 נפגשו במוסך שלו וזאת, על מנת לברר את עלות התיקון. לטענתו,לאחר שהתברר לנתבעת 1 כי מדובר בתיקון בעלות גבוהה , חזרה בה הנתבעת 1 מהודייתה והתנערה מאחריות לתאונה. לטענת התובע, בנסיבות האמורות, האחריות לתאונה מוטלת לפתחו של הנתבע 2 שהוא עובד הנתבעת 1 וכפועל יוצא מכך לפתחה של הנתבעת 1 באחריות שילוחית ולפתחה של מבטחת המשאית – הנתבעת 3 ומשכך, על הנתבעים , ביחד ולחוד, לשפותו בגין הנזקים אשר נגרמו לו כפועל יוצא מהתאונה.

לטענת הנתבעים, האירוע ארע ברחוב חד סטרי כאשר בצד ימין של הכביש חונים רכבים ומשכך, חוסמים את החלק הימני של הנתיב . לטענת הנתבעים , הנתבע 2 פנה ימינה לכיוון הרחוב ומיד עצר בצד שמאל של הכביש על מנת לאסוף חומר מחזור. עם סיום האיסוף, החל בנסיעה ישר בהמשך הכביש ופגע ברכב התובע בשעה שזה ניסה להשתחל בין הרכבים החונים מימין לבין נתיב נסיעת המשאית, תוך שהוא מבצע עקיפה אסורה מימין ותוך שהוא מגיע מה"שטח המת" בו אין לנתבע 2 אפשרות לראותו. לטענת הנתבעים , בנסיבות האמורות האחריות לתאונה מוטלת לפתחו של התובע ומשכך, יש לדחות את תביעתו.

בדיון אשר התקיים בפני העידו התובע וכן שני עדים מטעמו – מר משה לוי ומר מחמיד מוחמד וכן, הנתבע 2-מר אבי ברדה אשר, בין היתר, אף הדגימו בפני את התאונה באמצעות רכבי הדגמה באופן מפורט, איש איש לגירסתו . כן הוצגו בפני תמונות המתעדות את הנזק לרכבו של התובע וכן, תמונות מקום התאונה אשר צולמו על ידי הנתבע 2 מיד לאחריה.

התרשמתי מן העדויות , עמדתי על נסיבות התאונה, מיקום הרכבים ומיקום הפגיעות ועיינתי בכל הראיות אשר הוצגו בפני .

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ,את עדויותיהם ואת הראיות בתיק , אל נוכח נטלי הראייה – מצאתי כי יש לקבל את התביעה ולהלן יפורטו טעמי.

הגם נכון שעסקינן בתביעות קטנות, בהן בית המשפט מגמיש את הדרישות הקבועות בחוק, הרי שעדיין חלה על התובע חובה להוכיח את תביעתו, וזאת בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה".

יחד עם זאת - נטל ההוכחה - הוא נטל הבאת הראיות, נקבע במשפט אזרחי נקבע עפ"י "הטיית מאזן ההסתברות". לענין זה נקבע בע"א 475/81 זיקרי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ פ"ד מ (1) 589,598 כי:

"דרושה רק הרמת נטל ההוכחה עד למעלה מ 50% על פי מאזן ההסתברות, אלא שנחוץ להגיש ראיות בעלות משקל יתר על מנת להגיע באותם תיקים עד לשכנוע של 51% "

דהיינו , דין התביעה להתקבל באם ירים התובע את הנטל המוטל עליו כדי 51%.

מן הכלל אל הפרט –

במקרה המונח בפני מדובר בגרסה מול גרסה ומשכך, על בית המשפט לבחון האם יש בעדויות גופן, בדין או בראיות החיצוניות בכדי לתמוך באיזה מגרסאות הצדדים באופן המטה את מאזן ההסתברויות לכיוון גרסה זו.

בהקשר זה עיון בתמונות מקום התאונה מעלה כי מדובר אמנם בכביש חד סטרי ואולם, מדובר בכביש רחב דיו המאפשר מעבר כלי רכב גם בשעה שהמשאית של הנתבעת עמדה בצד הדרך והעמיסה אשפת מחזור.

זאת ועוד, אין עוררין כי עובר לתאונה העמיסה משאית הנתבעת 1 אשפה וכי התאונה ארעה עת עובדיה סיימו את העמסת האשפה והמשאית החלה בנסיעה מחודשת. בנסיבות אלו, קיימת לטעמי חובת זהירות על נהג המשאית לבחון שהדרך אמנם פנויה להמשך נסיעתו לאחר ביצוע העצירה אשר ביצע. בהקשר זה אציין כי ,טענת הנתבעת 1 ולפיה, התאונה ארעה באשמתו של התובע אשר ביצע עקיפה אסורה מימין, אין בה ממש הואיל ובזמן ה"עקיפה" כביכול, עמדה המשאית וביצעה איסוף של אשפה ומשכך, אין מדובר בעקיפה אסורה ואף לא בעקיפה כלל, אלא בהמשך נסיעת רכב התובע בנתיבו בשעה שהמשאית חונה משמאל.

יתרה מכך, עיון בהודעת הנתבע 2 לחברת הביטוח שלו מעלה כי הוא מתאר את האירוע כדלקמן:"תוך כדי פינוי לא שמתי לב ופגעתי ברכב צד ג'" – דהיינו , גם נהג הנתבעת בתיאורו לוקח על עצמו האחריות לאירוע ומסביר כי התאונה ארעה הואיל והוא "לא שם לב". לאמור אוסיף כי הנתבעת 1 עצמה הודתה למעשה בחבותה עת פנתה עם התובע למוסך על מנת לבחון עלויות התיקון ותוך שהיא מסכימה תחילה לשאת בהן וחוזרת בה מהסכמתה זו רק בשעה שהתברר לה כי מדובר בעלויות תיקון הגבוהות מהסכום אשר סברה.

זאת ועוד, אין עוררין כי במקום התאונה היו עובדי הנתבעת 1 אשר העמיסו על משאיתה את החומר למחזור. עובדים אלו , היו עדים לתאונה באשר אין עוררין כי בזמן התאונה סיים בדיוק הנתבע 2 את העמסת החומר למחזור על משאיתו וביקש להמשיך בדרכו. על אף האמור, הרי שהנתבעת 1 בחרה שלא להעיד עובדים אלו והסתפקה בעדותו של הנהג אשר ממילא יכל להעיד על התאונה רק מזווית הראות שלו והודה מפורשות כי לא ראה את רכב התובע הואיל וזה הגיח כביכול מה"שטח המת" שלו.

מחדלה של הנתבעת מהבאת עדים אשר יכול ויתמכו בגרסתה מהווה חזקה כנגד גרסתה. בעניין  אחרון זה יפים בעניין  דברי בית המשפט בע"א 548/78, שרון נ' לוי פד"י לה (1) 736, 760, ובע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית בע"מ) נ' טלקר חברה בע"מ פד"י מ"ד(4) 595 602:

"כלל הנקוט בידי בית המשפט מימים ימימה שמעמידים בעל דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו ואין לו לכך הסבר סביר – ניתן להניח שאילו הובאה ראיה, היתה פועלת נגדו".