מרקוביץ נ' אלמקיאס

החלטה

1.בקשה לביטול פסק דין לפינוי שניתן כנגד המבקש ביום 24.5.13, בהעדר הגנה.

פסק הדין ניתן על יסוד אישור מסירה ותצהיר המוסר לפיהם ביום 21.4.13 ניגש המוסר אל המבקש, במקום מגוריו, מסר לו את כתב התביעה, אך המבקש סירב לחתום על גבי אישור המסירה.

כאמור, המדובר בתביעת פינוי וכטענת המבקש הבקשה לביטול פסק הדין הוגשה לאחר שנתקבלה אצלו הודעת לשכת ההוצאה לפועל בדבר פסק הדין שניתן כנגדו וצו הפינוי שהוצא מכוחו.

במועד בו נדונה בקשת המבקש לעיכוב ההליכים כנגדו נסתיימו הליכי הפינוי (המדובר ביחידת דיור הסמוכה לבית המגורים נשוא הסכסוך בין הצדדים ואשר באותו מועד, לאחר הפינוי, אף פורקה).

ראשית השתלשלות ההליכים בין הצדדים בזיכרון דברים שנכרת ביניהם למכירת זכויותיו של המבקש בבית המגורים המצוי ברח' הרצל באופקים.

בתמצית ייאמר כי התובענה נסמכת על פסק דין הצהרתי חלוט שניתן בבית המשפט המחוזי בבאר שבע ולפיו זיכרון הדברים הנ"ל תקף ומחייב את הצדדים, ועל הוראת ומועד הפינוי שנקבעו בזיכרון הדברים המחייב כאמור.

2.המבקש טוען לביטול פסק הדין הן מחובת הצדק והן משיקול דעת בית המשפט לנוכח טענות הגנה העומדות לו לשיטתו כנגד התובענה.

המבקש טוען כי מעולם לא קיבל את כתב התביעה, מעולם לא פגש בשליח אשר נטען כי קיבל ממנו את כתב התביעה וכי על התביעה כנגדו נודע לו רק עם קבלת צו הפינוי מלשכת ההוצאה לפועל. אז, פעל המבקש מידית להגשת בקשה לביטול פסק הדין (אמנם, בנקודה זו אין מחלוקת כי הבקשה הראשונית הוגשה במועד).

המבקש טוען עוד כי הינו חולה נפש ופסול דין שאינו אחראי למעשיו ואף איננו כשיר לעמוד לדין (כפי שנקבע בעניינו בהליך פלילי שהתנהל כנגדו), וכי המדובר במעשה רמייה כנגדו מצד המשיבה, מצד מי מטעמה או מצד אחרים, לנוכח מצבו הנפשי. המבקש טוען כי בית המשפט המחוזי דחה בשתי ידיים את הסעד של הצהרת בעלות המשיבה על הבית.

3.בהחלטתי מיום 11.8.13 נקבעה הבקשה לביטול פסק הדין לדיון בפני ובמסגרתה הוריתי על התייצבות כלל המצהירים, לרבות שליחים.

הדיון נדחה גם בשל פטירת המשיבה, במועד שלאחר מתן פסק הדין והגשת הבקשה לביטולו, וביום 30.4.14 התקיים הדיון בבקשה בפני במסגרתו נחקרו המבקש ובנה של המשיבה, אולם השליח לא התייצב ולא זומן לדיון.

הצדדים סיכמו טענותיהם לאחר החקירות.

4.כידוע, פסק דין שניתן שלא בפני הנתבע, כשלא הוכח שהנתבע אמנם הוזמן כדין, חייב בית המשפט לבטלו מתוך חובת הצדק.

ר' א' גורן, סוגיות בסדק דין אזרחי, מהד' 11, בעמ' 676:

"כאשר פסק הדין שניתן במעמד צד אחד הוא פגום – ובדרך כלל נובע הפגם מהיעדר המצאה כדין למבקש – יבוטל פסק הדין בלי להתייחס כלל למשקל הטענות ולסיכויי ההצלחה. הלכה זו נסמכת על ההשקפה שלפיה בעל-דין זכאי לקיומם התקין של ההליכים המקדמיים, עובר למתן פסק הדין. ביטול כזה נעשה "מתוך חובת הצדק": ex debito justitiae. פסק דין כזה הוא פגום ומשום כך אין לקיימו, תהא אשר תהא הגנת הנתבע לגופו של עניין. בידי כל אדם קנויה הזכות שלא יינתן נגדו פסק דין, אפילו פסק דין נכון וצודק, אלא בדרך משפטית תקינה."

אמנם, סיכויי ההגנה מוטלים במקרה זה בספק רב לנוכח קיומו של פסק דין חלוט הקובע את תוקפו המחייב של זיכרון הדברים, ואולם, בחינת טענתו של המבקש בדבר ההכרח שבביטול פסק הדין מחובת הצדק אינה מותירה מרחב לשיקול דעת כלשהו.

כאמור, טען המבקש בתוקף כי לא נתקבל על ידו כתב התביעה, ובחקירתו שב ועמד על דברים אלה.

ר' בעמ' 5 לפרוטוקול, ש' 16-18:

"הוא אמר ששלח נציג שלא רציתי לחתום לו ולכן הוא פעל על הפינוי בשקר אף אחד לא פנה אלי. אתה משקר, אתה הלכת וכתבת לבית המשפט ששליח על ידי שליח מי השליח מהמשפחה שלו, לא יודע מי זה בכלל."