מרצלו נ' מדינת ישראל

החלטה

ערר על החלטת בימ"ש קמא אשר הורה על מחיקת ערר מחוסר סמכות מקומית.

העובדות הצריכות לעניין: העורר ביצע עבירת תעבורה בתחילת חודש זה, בצפון הארץ.

משכך, הוגש נגדו כתב אישום בבימ"ש שלום לתעבורה בעכו ובמקביל, נפסל רישיון הנהיגה שלו פסילה מנהלית על ידי קצין משטרה לתקופה של שלושים יום.

העורר הזדרז ופנה לבית משפט השלום לתעבורה בתל-אביב, בבקשה לביטול הפסילה המנהלית, אך בימ"ש קמא דחה הבקשה תוך ציון העובדה כי לבימ"ש זה אין סמכות מקומית לדון בבקשה.

על כך נסב הערר אשר בפניי.

בא כח העורר שם יהבו על לשון סעיף 6 לחסד"פ (נוסח משולב), התשמ"ב – 1982 כדלקמן:

"6(א) דנים נאשם בבית משפט אשר באיזור שיפוטו נעברה העבירה, כולה או מקצתה, או נמצא מקום מגוריו של הנאשם"

לשיטת בא כח העורר, כיוון שאחת החלופות, מציינת את מקום מגורי הנאשם ולנוכח העובדה כי הפסילה המנהלית בוצעה על ידי קצין בבית דגן – מקום מושב משטרת התנועה הארצית – הרי שקמה לבימ"ש השלום לתעבורה בתל אביב הסמכות המקומית.

מבלי להידרש לשאלה האם מצוי העורר תחת ההגדרה של "נאשם" יש להפנות לדברי כב' השופט קדמי כי רק אם יש נימוק מיוחד לכך, יהיה מקום השיפוט באיזור מגורי הנאשם. לא בכדי קבע המחוקק כי מקום העבירה יהיה בעדיפות ראשונה ומקום מגורי הנאשם בעדיפות שנייה. (קדמי, סדר הדין בפלילים, חלק שני, כרך א', עמ' 1242).

הגיונם של דברים פשוט: תיק המשטרה וחומר הראיות מצויים בצפון הארץ. בקשה דחופה בגדרה יש לפעול בסד זמנים קצר, מעוררת קשיים בהעברת חומר הראיות לאיזור שיפוט אחר.

יפים הדברים שבעתיים כאשר מדובר בהליך הוכחות. אין לבקש כי השוטרים וחומר הראיות, יעשו דרכם לאיזור שיפוט אחר.

הערר נדחה.

המזכירות תשלח העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, י"ד תמוז תשע"ב, 04 יולי 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: