מרציאנו נ' דן

פסק דין

תביעת לקוח להחזר כספים שנטען כי נגבו על ידי עורך דינו שלא כדין.

א. מבוא וטענות הצדדים:

התובע היה מיוצג על ידי הנתבע במספר ענינים, בין היתר, בהליכי גביה שננקטו בתיק הוצל"פ שנפתח נגד שני חייבים (להלן: "תיק ההוצל"פ" או "תיק זרגריאן וברנס").

בשלב מסוים פיטר התובע את הנתבע מייצוגו, והנתבע הגיש נגד התובע שתי תביעות נפרדות (בגין תיקים שונים) לתשלום שכר טרחה: האחת בת.א. 3946/04 בבית משפט השלום בחדרה (להלן: "תביעת חדרה") והשניה בת.א. 4261/04 בבית משפט השלום בחיפה (להלן: "תביעת חיפה").

התובע העלה בכתבי ההגנה שהגיש הן בתביעה בחדרה והן בתביעה בחיפה טענות קיזוז

בנוגע לכספים שגבה, לטענתו, הנתבע שלא כדין בתיק ההוצאה לפועל של ברנס-זרגריאן.

4.בית המשפט בחדרה קיבל את תביעת הנתבע וחייב את התובע לשלם לנתבע שכר טרחה. באשר לטענת הקיזוז נקבע כך:

באשר לסכום של 16,284 ₪ אשר פורט בתצהיר התובע (סכום שהתקבל בתיק ההוצל"פ מצד ג' ביום 30/6/03) נקבע כי הנתבע זכאי לעכב סכום זה מכוח סעיף 88 לחוק לשכת עוה"ד, ועל כן נפסק כי ראוי להמתין להכרעת בית המשפט בחיפה – "התובעים זכאים לעיכוב הסך של 16,184 ₪ (צ.ל. 16,284 ₪ כאמור בסעיף 14ד' לפסק הדין – ע.ב.) שהגיע לידיהם בהסכמת הנתבע עקב שירותם לנתבע (במסגרת תיק ההוצל"פ) וזאת עד לפס"ד בתביעה בחיפה. זכאותם זו גוברת על טענת הקיזוז דנן אותה מעלה הנתבע אודות הסך של 16,184 ₪".

באשר לטענות הקיזוז בנוגע לסכומים הנוספים שהעלה התובע נקבע כי מאחר והסכומים לא פורטו במדויק אלא נטענו בכלליות בסתמיות, לא ניתן לדון בטענות לגוף הענין ומסיבה זו הן נדחו.

5.בפסק הדין שניתן בתביעה בחיפה התקבלה תביעת הנתבע בחלקה, תוך שנקבע כך:

א. כל סכום אשר גבה הנתבע בתיק ההוצל"פ ברנס-זרגריאן עד ליום 9/9/02 נגבה כדין, ואין התובע זכאי לשכ"ט נוסף בכל ענין הנוגע לחייבים אלה.

ב. התקבלה טענת התובע לפיה סוכם בין הצדדים כי שכ"ט עו"ד אשר ייפסק בתיק ההוצל"פ יהיה שייך לתובע.

ג. נפסק לתובע סכום נוסף (מעבר לסכומים שגבה בתיק ההוצל"פ ושעיכב בידיו) כתשלום שכ"ט בגין טיפולו בענינים אחרים של התובע.

6.המחלוקת המרכזית בתיק זה נוגעת לסכום של 36,471 ₪ אשר נגבה על ידי הנתבע בתיק ההוצל"פ בין המועדים: 9/9/02 לבין 30/6/03 כמפורט בדו"ח ההוצל"פ שהמציא הנתבע (ראה ת/6): 1,000 ₪ ביום 13/2/03, 3,187 ₪ ביום 10/3/03, 1,000 ₪ ביום 12/3/03, 1,000 ₪ ביום 14/4/03, 5,000 ₪ ביום 21/5/03, 4,000 ₪ ביום 22/5/03, 5,000 ₪ ביום 23/6/03, 16,284 ₪ ביום 30/6/03. וכן בקשר לסכום נוסף בסך 2,373 ₪ שהנתבע אישר כי גבה עבור התובע גם כן לאחר יום ה-9/9/02 (ראה תרשומת שערך הנתבע - נ/1).

סה"כ הסכום שבמחלוקת: 38,844 ש"ח.

7.יצויין כי התובע שילם לנתבע את שכר הטרחה שנפסק לנתבע בשתי התביעות שפורטו לעיל.

8.התובע תולה את כל יהבו, בתביעה דנן, באמרת כב' השופטת נתנאל, בפסק דינה בתביעת הנתבע בחיפה, לפיה כל סכום אשר גבה הנתבע בתיק ההוצל"פ ברנס-זרגריאן עד ליום 9/9/02 נגבה כדין, אך אין הנתבע זכאי לשכ"ט נוסף בכל ענין הנוגע לחייבים אלה. על בסיס אמרה זו הוא מבקש כי הנתבע ישיב לו את כל הסכומים שגבה בתיק ההוצל"פ לאחר ה-9/9/02.

9.הנתבע מעלה, מנגד, שתי טענות מרכזיות:

האחת – בפסק הדין שניתן בחיפה נקבע מהו הסכום שעל התובע לשלם לנתבע בגין שכר הטרחה שנתבע מעבר לטענות הקיזוז שהעלה התובע. מכאן שנלקחו בחשבון מלוא הסכומים שגבה הנתבע בתיק ההוצל"פ עד מועד מתן פסק הדין (דהיינו עד ליום 10/6/07), כך שאין מקום להשיב סכום כלשהו, ויש לראות בפסק הדין בחיפה מעשה בית דין, כך שדין התביעה להדחות על הסף.