מרציאנו ואח' נ' לוי

החלטה

הנתבע הגיש בקשה לביטול פסק הדין שניתן כנגדו בהעדר הגנה בתיק זה ביום 17.12.09.

התביעה עניינה לתשלום סך 37,900 ₪ עבור דמי שימוש ראויים בגין שכירות דירת התובעים על ידי הנתבע, אשר, על פי הנטען בתביעה, לא פינה את הדירה במועד שנקבע בהסכם השכירות.

פסק הדין ניתן בהסתמך על אישור מסירה אשר בוצעה בהדבקת כתב התביעה בכתובת המופיעה בו.

בתצהיר התומך בבקשה לביטול פסק הדין טען הנתבע כי הוא שרוי במצב כלכלי קשה ובהליכי גירושין מאשתו, ולפיכך ביקש להתחשב בכך, למרות שלא טיפל בענין נשוא התביעה במועד. כן טען הנתבע כי הסכום הנקוב בפסק הדין איננו נכון.

התובעים בתגובתם טענו כי הנתבע המשיך להתגורר בדירתם בחלוף תקופת השכירות ומבלי ששילם שכר דירה או שכר ראוי. תביעתם לפינוי הדירה נתבררה במעמד הנתבע וניתן פסק דין בהסכמה לפינויו. לבסוף הנתבע פינה את הדירה במועד מאוחר יותר מהמועד שנקבע לפינויה. האזהרה נשוא תיק ההוצל"פ שנפתח לביצוע פסק הדין שניתן בתיק זה נמסרה כבר ביום 31.5.10, כאשר ביום 27.7.10 בוצע עיקול ברישום בבית הנתבע. רק לאחר מכן נזכר הנתבע להגיש את בקשתו לביטול פסק הדין, כשאין בפיו טענת הגנה מפני התביעה.

התובעים הגישו אישור מסירת תגובתם לנתבע, כאשר עד כה לא נתן הנתבע תשובתו לתגובת התובעים. כבר מטעם זה ניתן להורות על דחיית הבקשה לביטול פסק הדין.

לגופו של ענין, בתצהיר התומך בבקשה לביטול פסק הדין לא טען הנתבע כי כתב התביעה לא הומצא לו כדין. כל שטען הנתבע הוא כי נוכח מצבו האישי והכלכלי, לא טיפל בענין נשוא התביעה.

מכאן, מדובר בבקשה לביטול פסק דין מתוקף שיקול דעת בית המשפט.

לענין זה על בית המשפט לשקול הן את הטעם בגינו לא הגיש הנתבע כתב הגנה וכן האם טענות הנתבע מגלות הגנה אפשרית מפני התביעה. הכלל הוא כי התשובה לשאלה השניה היא החשובה מבין השתיים.

במקרה דנן טען הנתבע כי הסכום שנקבע בפסק הדין נקבע על פי עובדות שהציגו התובעים, שאינן נכונות. ברי כי טענה כללית זו, בלא כל פירוט, בלא כל התייחסות לשאלה האם שילם הנתבע דמי שכירות או דמי שימוש ראויים בגין התקופה הנתבעת ומהו הסכום החודשי הראוי לשיטתו, איננה מגלה הגנה אפשרית מפני התביעה.

עוד יש לציין כי הנתבע התייצב לדיון שנערך בתביעת הפינוי שהגישו התובעים ובמסגרתה ניתן פסק דין במעמד הנתבע ביום 30.4.09, שם נקבע כי על הנתבע לפנות את הדירה עד ליום 30.6.09 .

בבקשה שבפני אין אלא משום טיעון כללי של הנתבע שאין בו כדי לגלות הגנה אפשרית מפני התביעה וממילא בטענה למצב כלכלי קשה, אין כדי להוות הגנה אפשרית מפני התביעה.

5.אשר על כן, בהעדר תשובה מטעם הנתבע לתגובת התובעים לבקשה לביטול פסק הדין, ואף לגופו של ענין, אני מורה על דחיית הבקשה לביטול פסק הדין.

פסק הדין שניתן בתיק זה כנגד הנתבע יעמוד בעינו.

הנתבע ישא בהוצאות התובעים בגין הבקשה בסך 1,200 ₪.

המזכירות תמציא לצדדים העתק ההחלטה.

ניתנה היום, י"ט טבת תשע"א, 26 דצמבר 2010, בהעדר הצדדים.

איילת.ב התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: