מרעי נ' מועצה מקומית בית ג'אן

החלטה

1.בפני בקשת רשות להתגונן מפני תביעת המשיב, עורך דין במקצועו, בגין שכר טרחה לו הוא זכאי, לטענתו, בשל ייצוג המבקשת בתיקים שונים.

דיון בבקשה התקיים בפני ביום 22/3/11. המשיב ויתר על חקירת המצהיר מטעם המבקשת, והצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה.

2.בכתב התביעה טען המשיב, כי בשנת 2004 נמסרו לטיפולו ענייניה המשפטיים של המועצה המבקשת, וכי זו נותרה חייבת לו את סכום התביעה משך תקופה של כמעט שבע שנים. מחשש פן תתיישן התביעה, הגיש את תביעתו כעת.

התביעה נסמכת בעיקרה על שלושה:

א.מכתב המועצה מיום 20/4/04, חתום על ידי ראש המועצה, החשב המלווה וגזבר המועצה, לפיו תיקי המועצה מועברים לטיפול התובע, ושכר הטרחה שישולם יהא על פי התעריף המינימאלי של לשכת עורכי הדין.

ב.פרוטוקול ישיבה מיום 21/10/04, ובו פירוט 62 עניינים משפטיים שטופלו ע"י המשיב, פירוט שכר טרחה ביחס לכל תיק ותיק, המסתכם ב- 178,600 ₪, כולל מע"מ. בישיבה זו נכחו ראש המועצה, המשיב ומהנדס המועצה, והפרוטוקול חתום בידי ראש המועצה ונושא חותמת המועצה.

ג.מסמך נושא כותרת "בקשה והוראה בלתי חוזרת לקיזוז חובות" מיום 31/3/10. על פי מסמך זה, ניתנה למועצה הוראה לקיזוז חוב של המשיב למועצה בסך 15,333 ₪, ועל פי אישור המועצה הקיזוז יבוצע על פי ספרי המועצה, לפיהם עומדת לתובע יתרת זכות בסך 190,723 ₪. על מסמך זה חתומים ראש המועצה, החשב המלווה וגזבר המועצה.

3.סכום התביעה הועמד על 352,214 ₪, על פי תחשיב שצורף.

בהקשר זה הפניתי תשומת ליבו של המשיב לכך שהחשבון נערך על פי ריבית ההוצאה לפועל, דהיינו בתוספת ריבית פיגורים, אף על פי שאין מדובר בחוב פסוק. המשיב קיבל הערתי זו, והסכים לכך שסכום התביעה יועמד על 175,390 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית רגילה, מיום 21/10/04.

יש לראות, איפוא, את כתב התביעה כמתוקן בהתאם.

4.המבקשת טענה בבקשתה, כי דין התביעה להידחות, הן משום שהוגשה בשיהוי ניכר העולה כדי התיישנות, והן משום שמסמכי התביעה אינם חתומים כדין בחתימות הנדרשות, דהיינו חתימות החשב המלווה, גזבר המועצה וראש המועצה.

המבקשת סומכת טענותיה על הוראת סעיף 193(א) לצו המועצות המקומיות (א), התשי"א-1950, הקובע חובת חתימה של שלושת הגורמים האמורים לעיל על התחייבויות כספיות מטעם מועצה מקומית.

לטענת המבקשת, בישיבה בה סוכם גובה החוב, נכחו ראש המועצה, התובע ומהנדס המועצה (שהינו אחיו של התובע) בלבד. לטענתה, העדרם של גזבר המועצה והחשב המלווה מאותה ישיבה מצדיק בירור עובדתי לגופו של עניין. עוד טוענת המבקשת, כי פרוטוקול הישיבה ובו פירוט שכר טרחה ביחס לתיקים השונים, אינו מפרט כיצד חושב שכר הטרחה, ואם אכן מדובר בשכר הטרחה המינימאלי על פי התעריף המומלץ, כפי שסוכם בין הצדדים. לטענת המבקשת, עניינים אלו דורשים בירור עובדתי, המצדיק מתן רשות להתגונן.

המשיב טוען, כי שכר הטרחה שדרש בגין כל תיק ותיק נפל אף מהתעריף המומלץ של לשכת עורכי הדין. כן טוען המשיב, כי שלושת מסמכי התביעה יחד יוצרים התחייבות מחייבת כדין של המועצה, מפניה אין למעשה למבקשת הגנה, היות והמסמכים חתומים ע"י כל הגורמים הנחוצים על פי הדין.

5.טענות המועצה כנגד התביעה נסמכות על סעיף 193(א) לצו המועצות המקומיות (א), התשי"א-1950, לפיו:

"(א) חוזה, כתב התחייבות או תעודה אחרת מסוג שקבע השר ושיש בהם התחייבות כספית מטעם המועצה, לא יחייבוה אלא אם חתמו עליהם בשם המועצה, בצד חותמת המועצה, ראש המועצה, וכן גזברה; לא היתה בהם התחייבות כספית כאמור, לא יחייבו את המועצה אלא אם חתמו עליהם בשם המועצה, בצד חותמת המועצה, ראש המועצה וכן מזכירה, ובאין מזכיר - עובד אחר של המועצה, הממלא את תפקיד המזכיר לפי החלטת המועצה".

הפסיקה נטתה לפרש סעיף זה (ומקבילו - סעיף 203 לפקודת העיריות) באופן דווקני, ולייחס את מלוא המשמעות להעדר החתימות המתבקשות, עד כדי אי חיובה של הרשות לשלם עבור שירות שקיבלה בפועל, אם ההתחייבות לא נעשתה כדין. כך, למשל, נאמר ב- ע"א 11/71 עירית רחובות נ' פיני גולדמן, פ"ד כה(2) 381, 385 כי –

"המחוקק ייחס חשיבות גדולה להוראות סעיף 203 בקבעו במפורש באותו סעיף שאם החוזה לא ייערך בהתאם להוראותיו, לא יחייב את העיריה. אמנם ניתן לומר כי הוראה זו אינה ליברלית ואולי היא פורמלית מאד, אבל יש לזכור כי מדובר בכספי ציבור ויש להיזהר מאד בהוצאתם. אין לומר כי סעיף זה מכביד על מישהו... ועל אחת כמה וכמה מותר לדרוש מן האזרח שיידע כי העיריה לא תחוייב על ידי נייר החתום על ידי ראש העיריה, אם לא הוספו החתימה של הגזבר והחותמת של העיריה, כאשר הוראה זו היא כתובה שחור על גבי לבן בספר החוקים של המדינה".