מרעי ואח' נ' גאנם

החלטה

1. בתובענה זו מבקשים התובעים פס"ד הצהרתי על ביטול עסקת מכר מקרקעין, וכן תובעים

תביעה כספית כדלקמן:

א.השבת 25,000 ₪ תמורה ששולמה לנתבע בעקבות הסכם המכר בצירוף שערוך. ב.פיצוי מוסכם הנקוב בהסכם המכר בשיעור של 17,500 ₪.

2.הנתבע לא התגונן והמבקשים ביקשו ביום 7.4.14 בקשה למתן פס"ד בהעדר.

3.בהחלטתי מיום 9.4.14 ביקשתי מהתובע להבהיר מדוע הסמכות העניינית לדון בתובענה זו

לפי מהותה (הצהרה על ביטול חוזה מכר וסכומה) נתונה לבימ"ש זה ולא לבימ"ש שלום.

4.התובעים הגיבו ביום 13.4.14 וציינו כדלקמן:

א.בכל הקשור להצהרה על ביטול חוזה המכר – מדובר בסמכותן של בימ"ש זה מכח

סעיף 40(1) לחוק בתי-המשפט.

ב.בכל הקשור לתביעה הכספית – היות והסעד העיקרי (הצהרה על ביטול הסכם

המכר) הוא בסמכותו של בימ"ש זה, התביעה הכספית גם נתונה לסמכותו העניינית

של בימ"ש זה מכח סמכותו שבגררה.

לחילופין - הם מסכימים למחיקת הסעד בכספי שבתובענה זו תוך שמירת זכותם

להגישו בנפרד בבית משפט שלום.

דיון והכרעה

5.בכל הקשור לרכיב התביעה הנוגע להצהרה על ביטולו כדין של חוזה המכר, שוכנעתי כי הוא

בסמכותו של בימ"ש זה מכח סמכותו השיורית הקבועה בסעיף 40(1) לחוק בתי- המשפט.

השווה לענין זה: ע"א 476/88 אשתר נ' נפתלי פד"י מה(2), 749 (שהוזכר גם בתגובת

התובע).