מרעב נ' דאו

פסק דין

1.התובע הגיש תביעה שעניינה פיגומים שלו הנמצאים אצל הנתבע.

2.ביום 22.1.09 הגיעו הצדדים לידי הסכמה דיונית אשר קיבלה תוקף של החלטה. תוכן ההסכמה, כפי שנרשמה בפרוטוקול הדיון-

"...נודיע שמו של אדם מוסכם אשר החלטתו תהא סופית ומכרעת לגבי עלות הפיגומים אשר נלקחו ע"י הנתבע באותה עת. סכום זה יצבור הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד היום. מתוך סכום זה יופחתו 450 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מ- 30 יום לאחר מועד לקיחת הפיגומים. הנתבע ישלם את יתרת הסכום בתוך 30 יום לאחר מתן פסק דין בהתאם להסכמה זו."

3.לאחר הליכים שונים מונה המומחה מר סוהיל מ.סאבא, מהנדס בניין, אשר הגיש חוות דעתו ביום 7.6.10.

בהתאם לחוות דעתו של המומחה, אשר ערך ביקור במקום שומע את טענות הצדדים, הערכתו ביחס לשווי הפיגומים נכון לאוגוסט 2001 הינה בסך של 2,780 ₪ הסכום כולל מע"מ.

4.למרות ההסכמה הדיונית והחווות שעת המומחה הצדדים לא הגיעו לידי הסכמה. לבסוף בישיבת בית המשפט מיום 21.6.11 טענו הצדדים על מנת שינתן פסק דין בהתאם לאותה הסכמה דיונית.

5.התובע טען באמצעות באת כוחו כי בהסכמה הדיונית לא ויתר התובע על הוצאותיו. ההסכמה כלל לא התייחסה לשאלה זו.

לטענת התובע שכר טרחת המומחה שולם על ידי שני הצדדים בחלוקה שווה כאשר התובע נשא בחלקו בסך של 580 ₪, כולל מע"מ. הנתבע גרם להוצאות מיותרות למשל הדיון אשר התקיים ביום 1.12.10, בו הודיע כי שלח שאלות הבהרה למומחה וטרם קיבל תשובות, החלטות רבות אשר ניתנו על ידי ביהמ"ש ביחס לחוסר המעש של הנתבע (23.2.10, 23.3.10, 9.12.09).

לפיכך מבקש התובע כי פסק הדין יינתן על פי חוות דעת המומחה בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.

6.הנתבע טען באמצעות בא כוחו כי התביעה הוגשה על סך של 40,000 ₪ ובגוף התביעה אף ביקש התובע סך של 65,000 ₪. לאחר דיונים בפני בית המשפט, הגיעו הצדדים להסכמה, אשר למעשה אינה כוללת תביעת התובע לדמי שכירות של הפיגומים ואף מפחיתה את הסכום שהנתבע טוען ששילם בפועל.

ההסכמה הדיונית אינה קובעת כי הנתבע ישלם הוצאות משפט. כתבו במפורש כי הנתבע ישלם את יתרת הסכום ותוך 30 יום.

מדובר בתביעה מופרכת ומוגזמת ההסכמה הדיונית היא על מנת לחסוך מזמן בית המשפט ומהתדיינות. גם הנתבע נשא בחלקו בשכר טרחת המומחה.

כמו כן טוען הנתבע באמצעות בא כוחו כי הסכום הכלול בחוות דעת המומחה הוא נכון לשנת 2010 ולא לשנת 2001 וכן כי על התובע להוציא חשבונית.

7.לאחר ששקלתי את כל טענות הצדדים הנני קובעת כדלהלן-

א.חוות דעת המומחה מתייחסת למחירים נכון לאוגוסט 2001. כך הוא נדרש על פי ההחלטה מיום 9.4.09 "הערכת עלות הפיגומים אשר נלקחו על ידי הנתבע, בעת לקיחתם.". בהתאם לכך בחוות דעתו ציין "לפי הנ"ל הערכתי לפיגומים הינה 2780 ₪ כולל מ.ע.מ. נכון לאוגוסט 2001."

על כן לטעמי אין ספק כי המדובר במחיר נכון ל8/01 ולא לשנת 2010.

ב.ההסכמה הדיונית בין הצדדים איננה מתייחסת כלל וכלל לשאלת ההוצאות ולפיכך נותרה שאלה זו פתוחה לדיון.

מחד זכאי התובע לתשלום הוצאות מאחר ונמצא כי זכאי לתשלום וכן לאור העובדה כי הנתבע נהג סחבת אשר גרמה להתמשכות ההליך.

מנגד, איני מוצאת כי התובע זכאי לתשלום מלוא הוצאותיו נוכח הפער המשמעותי בין הסכום הנתבע לסכום לו הוא זכאי בסופו של יום. הדבר נכון במיוחד ביחס להשבת חלקו בשכר טרחת המומחה.