מרלה נ' דואר אלקטרוני ישראל ואח'

פסק דין

רקע

1.בפני תביעה קטנה, בסך 2,000 ₪, שעילתה בסעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושירותים), התשמ"ב-1982 (שכותרתו "שיגור דבר פרסומת באמצעות מתקן בזק"), ובשיגור נטען של פרסומות בדואר אלקטרוני, בניגוד לרצון התובע-המקבל.

2.יובהר, כי התובע הגיש תביעתו נגד "דואלי", שם המותג המשמש את חברת אימייליון בע"מ (המפעילה את מועדון הלקוחות "מגיע לי"), ונגד שלושה יחידים הקשורים עמה, אולם בדיון הבהיר כי עשה כן כיוון שלא ידע שמדובר בחברה בע"מ. מאחר שבכל מקרה, לא מצאתי עילת תביעה אישית בתיק, אני מורה כי שמות הנתבעים כולם יימחקו ובמקומם תבוא חברת אימייליון בע"מ, מס' חב' 513846428. יוער, כי חברה זו אף הגישה את כתב ההגנה.

3.אין למעשה מחלוקת בעובדות העיקריות, והשאלה היא משפטית-פרשנית בעיקרה, בזיהויין של הודעות הדואר האלקטרוני כפרסומות.

הדין

4.לשון הסעיף, בחלקו הרלבנטי, היא כדלקמן:

30א.(א)בסעיף זה –

"דבר פרסומת" – מסר המופץ באופן מסחרי, שמטרתו לעודד רכישת מוצר או שירות או לעודד הוצאת כספים בדרך אחרת;

"הודעה אלקטרונית" – מסר בזק מקודד המועבר ברשת האינטרנט אל נמען או קבוצה של נמענים, וניתן לשמירה ולאחזור בדרך ממוחשבת;

(...)

"מפרסם" – מי ששמו או מענו מופיעים בדבר הפרסומת כמען להתקשרות לשם רכישתו של נושא דבר הפרסומת, מי שתוכנו של דבר הפרסומת עשוי לפרסם את עסקיו או לקדם את מטרותיו, או מי שמשווק את נושא דבר הפרסומת בעבור אחר; לעניין זה, לא יראו כמפרסם מי שביצע, בעבור אחר, פעולת שיגור של דבר פרסומת כשירות בזק לפי רישיון כללי, רישיון מיוחד או מכוח היתר כללי, שניתנו לפי חוק זה.

(ב)לא ישגר מפרסם דבר פרסומת באמצעות... הודעה אלקטרונית... בלא קבלת הסכמה מפורשת מראש של הנמען, בכתב, לרבות בהודעה אלקטרונית או בשיחה מוקלטת; פנייה חד-פעמית מטעם מפרסם לנמען שהוא בית עסק, באחת הדרכים האמורות בסעיף קטן זה, המהווה הצעה להסכים לקבל דברי פרסומת מטעמו, לא תיחשב הפרה של הוראות סעיף זה.

(ג)על אף הוראות סעיף קטן (ב), רשאי מפרסם לשגר דבר פרסומת כאמור באותו סעיף קטן אף אם לא התקבלה הסכמת הנמען, בהתקיים כל אלה:

(1)הנמען מסר את פרטיו למפרסם במהלך רכישה של מוצר או שירות, או במהלך משא ומתן לרכישה כאמור, והמפרסם הודיע לו כי הפרטים שמסר ישמשו לצורך משלוח דבר פרסומת מטעמו, באחת הדרכים האמורות בסעיף קטן (ב);

(2)המפרסם נתן לנמען הזדמנות להודיע לו כי הוא מסרב לקבל דברי פרסומת כאמור, דרך כלל או מסוג מסוים, והנמען לא עשה כן;

(3)דבר הפרסומת מתייחס למוצר או לשירות מסוג דומה למוצר או לשירות האמורים בפסקה (1).

(ד)הסכים הנמען לקבל דברי פרסומת לפי הוראות סעיף קטן (ב) או לא הודיע על סירובו לקבלם לפי הוראות סעיף קטן (ג), רשאי הוא, בכל עת, להודיע למפרסם על סירובו לקבל דברי פרסומת, דרך כלל או מסוג מסוים, ולחזור בו מהסכמתו, ככל שניתנה (בסעיף זה – הודעת סירוב); הודעת הסירוב לא תהיה כרוכה בתשלום, למעט עלות משלוח ההודעה; הודעת הסירוב תינתן בכתב או בדרך שבה שוגר דבר הפרסומת, לפי בחירת הנמען.

(ה)(1)מפרסם המשגר דבר פרסומת בהתאם להוראות סעיף זה יציין בו את הפרטים האלה באופן בולט וברור, שאין בו כדי להטעות:

(א)היותו דבר פרסומת; המילה "פרסומת" תופיע בתחילת דבר הפרסומת, ואם דבר הפרסומת משוגר באמצעות הודעה אלקטרונית – בכותרת ההודעה;