מרכס נ' אזולאי

החלטה

1.התובעת הגישה בקשה להורות לנתבע להמציא לעיונה חשבוניות מס שהונפקו בגין רכישותיה אצל הנתבע. באיחור ניכר יש לומר, הגיש הנתבע תגובתו כאשר לגופם של דברים טען כי לאחר ניסיונות ממושכים, לא עלה בידו לאתר החשבוניות הואיל ובמהלך התקופה שממועד הנפקתן נאלץ לעבור שלושה משרדים. כסעד חלופי, עתרה התובעת למחיקת כתב הגנתו של הנתבע.

2.אין להיעתר לבקשה למחיקת ההגנה. תקנה 122 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 קובעת: הפרת צו"בעל דין שאינו מקיים צו להשיב על שאלון, צו לגילוי מסמכים, צו לעיון במסמכים או צו למתן פרטים נוספים לפי תקנה 65, הרי אם הוא התובע ימחק בית המשפט או הרשם את תובענתו, ואם הוא הנתבע ימחק בית המשפט או הרשם את כתב הגנתו ודינו כדין מי שלא הגיש כתב הגנה, אלא שרשאי בית המשפט או הרשם להאריך את המועד לקיום הצו."

בהתאם להלכה הפסוקה, סעד של מחיקת כתב טענות בהתאם להוראות תקנה 122 לתקנות הוא סעד חריף שבית המשפט נזהר מלנקוט בו ולרוב, אם תוקן המעוות יסתפק בית המשפט בפסיקת הוצאות. בית המשפט ייעתר לסעד הדרסטי של מחיקה רק אם השתכנע שבפניו בעל דין הנמנע ממתן תשובות בשל זלזול מופגן בבית המשפט ובנסיבות בהן לא ראוי שיעבור לסדר היום.

ראה לעניין זה דברי כב' השופט מצא בע"א 6528/99 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' עמנואל חברה לסחר יבוא, יצור וייצוא עצים בע"מ ואהרון וקסלמן, פ"ד נו (4) 817 בעמ' 823:

"מחיקת כתב טענות של בעל דין עקב מחדלו לציית במועד לצו בית המשפט היא סנקציה חריפה. ככלל, נזהר בית המשפט מלנקוט אותה; אם תוקן המעוות ולו גם באיחור, או נתבקשה ארכה לקיום הצו, יסתפק בית המשפט לרוב בחיוב המפר בהוצאות (ראו י' זוסמן סדרי הדין האזרחי [6], בעמ' 436 – 435). אך אם נוכח בית המשפט כי המפר נמנע מקיום הצו בזדון או עקב זלזולו בצו בית המשפט, עשוי בית המשפט למחוק את כתב טענותיו, ובית המשפט שלערעור לא יראה מקום להתערב בכך."

3.בענייננו, לא שוכנעתי כי התנהלות הנתבע נגועה בזדון, או ברשלנות חמורה. אף ניכר מתגובת התובעת שהוגשה לבית המשפט ביום 13.3.14 כי הצדדים הסכימו שכתב ההגנה לא יימחק ותיאמו מועדים מוסכמים לישיבת קדם משפט על מנת לאפשר לנתבע לנסות ולאתר המסמכים ומכאן שהנתבע לא סירב או התעלם מהדרישה להמצאת המסמכים.

אכן תמוה בעיני שבמשך זמן ממושך לא איתר הנתבע את החשבוניות של עסקו אולם מובן כי אין לחייב צד להמציא מסמך שאינו בנמצא, חזקה היא, כי בעל דין אינו יכול להמציא מסמך שאינו מצוי ברשותו.

4.עם זאת, צודקת התובעת כי יש לתמוך את הטענה בתצהיר ואף להבהיר כיצד לא מצוי העתק החשבוניות בהנהלת החשבונות של הנתבע. זאת ועוד, ככל שהחשבוניות אינן מצויות ברשותו או בשליטתו של הנתבע (לרבות בהנהלת החשבונות שלו), עליו לפרט בתצהיר, מתי יצאו ממנו ומה עלה בגורלן.

לאור האמור, בנסיבות העניין אני מורה לנתבע ליתן תוך 7 ימים תצהיר שבו יפרט אילו חשבוניות מצויות או אינן מצויים ברשותו ואף לא בשליטתו-כלומר גם לא בהנהלת חשבונותיו, מתי יצאו משליטתו, ואם אינן ברשותו כאמור, בידי מי למיטב ידיעתו, הן מצויות.

5.לנוכח התנהלות הנתבע,לרבות האיחור בהגשת תגובתו ,ללא שהטעם הנטען לאיחור נתמך בתצהיר, אני מחייבת את הנתבע בהוצאות התובעת בסך כולל של 500 ₪.

ניתנה היום, ט' ניסן תשע"ד, 09 אפריל 2014, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: