מרכז להכשרה מקצועית תיכונית תורנית נחלים נ' גולן

החלטה

תמצית טענות התובעת בכתב התביעה הינה כדלהלן: התובעת הינה עמותה המפעילה בית ספר תורני טכנולוגי פנימייתי בנחלים (להלן – בית הספר). לטענת התובעת, היה הנתבע עובד מטבח של התובעת מאז שנת 1984 ועד ליום 31.8.02. אז עבר הנתבע לעבוד כטבח של חברת קייטרינג, הפועלת במתחם בית הספר. כחלק מתנאי העסקתו של הנתבע הוא התגורר בדירה במתחם בית הספר. בשנת 1994 נחתם בין הצדדים הסכם שכירות, ולפיו מושכרת לנתבע דירת מגורים במתחם בית הספר (להלן – הדירה) למשך זמן עבודתו אצל הנתבעת. ביום 29.8.02, עקב סיום עבודתו של הנתבע אצל התובעת, כאמור לעיל, שלחה התובעת לנתבע דרישה לפינוי הדירה עד ליום 31.12.02. בהמשך הסכימה התובעת להאריך תקופת מגוריו של הנתבע בדירה למשך שנה נוספת בכפוף לתשלום חשמל ומים. ביום 27.1.04 הודיעה התובעת לנתבע, כי על מנת להמשיך ולהתגורר בדירה, יהיה עליו לשלם בנוסף לחשבונות החשמל והמים שכר דירה חודשי בסך בש"ח השווה ל-400$, החל מחודש מרץ 2004. הנתבע עשה דין לעצמו ושילם חלק קטן בלבד מהסכומים אותם היה עליו לשלם. לנוכח התנהלותו של הנתבע הודיעה לו התובעת ביום 27.5.08, כי עליו לפנות את הדירה בתוך 30 יום. עקב דרישה זו התנהלו מגעים בין הצדדים, ובסופם דחה הנתבע את דרישת הפינוי תוך שהוא מעלה טענה בדבר היותו דייר מוגן בדירה. התובעת דוחה טענה זו מכל וכל. לאור טענות אלו עותרת התובעת לפינויו של הנתבע מהדירה.

הנתבע הגיש כתב הגנה. בכתב ההגנה מעלה הנתבע, בין השאר, טענה של חוסר סמכות עניינית. הנתבע טוען, כי המדובר בדירת שירות, שנמסרה לשימושו של הנתבע על ידי התובעת כחלק מתנאי העסקתו אצל התובעת. התובעת עותרת לפינוי הנתבע מהדירה בהתאם לטענתה, כי יחסי עובד-מעביד, שהיו קיימים בין הצדדים, באו לידי סיום ביום 31.8.02. טענה זו מוכחשת על ידי הנתבע. לטענתו המשיכו להתקיים יחסי עובד-מעביד בין הצדדים גם הלאה. לפיכך מצויה התביעה בסמכותו הבלעדית של בית הדין האזורי לעבודה.

מנגד, טוענת התובעת בעניין הסמכות העניינית, כי מדובר ביחסי שוכר-משכיר, שאינם חלק מיחסי עובד-מעביד, שהתקיימו בין הצדדים עד ליום 31.8.02 בלבד, והסתיימו אז, ועל כן מצויה התביעה בתחום סמכותו העניינית של בית משפט זה.

בסעיף יט להסכם השכירות שבין הצדדים מיום 3.12.94 (להלן – הסכם השכירות), אשר צורף כנספח ב לכתב התביעה, נאמר:

"למניעת ספקות מוצהר בזאת כי השכירות על פי הסכם זה היא לדירת שירות בהתאם להוראות סעיף 8 לחוק הגנת הדייר, תשט"ו-1955 ...".

עיון בהוראות סעיף 8 הנ"ל, כיום סעיף 8 לחוק הגנת הדייר (נוסח משולב), תשל"ב- 1972, מלמד, כי דירת שירות היא "דירה שהשכיר מעביד לעובדו בקשר לשירותו בשביל המעביד ולתקופת שירותו".

בסעיף ב.1. להסכם השכירות נאמר:

"הבעלים משכירים והשוכר שוכר מהבעלים את הדירה למשך תקופת עבודתו במרכז או לתקופה קצרה יותר אשר תסתיים לפי המפורט בהסכם זה".

בסעיף יד להסכם השכירות נאמר:

"שכירות הדירה הנ"ל מסתיימת:

1.אם הסתיימה תקופת שירותו של העובד במוסד או עבר לתפקיד אחר, שאינו מחייב מגורים במקום ו/או

2.אם הפר ולא קיים העובד אחד או יותר מסעיפי הסכם זה ו/או

3.אם מתגלה הצורך להעבירו מדירה זו לדירה אחרת ...

4.עובד מפוטר חייב לפנות את הדירה עם תום השכירות כנאמר בסעיפים 1 – 2 ולמוסרה למוסד כשהיא ריקה מאדם וחפץ תוך חודשיים מיום קבלת הודעה על כך מהמוסד ...

5.הועבר מתפקיד המחייב מגורים במוסד לתפקיד שאינו מחייב מגורים במוסד ...".

מהוראות אלו עולה בבירור, כי המדובר בדירה שזכות המגורים בה הוענקה לנתבע בקשר עם עבודתו אצל התובעת ולמשך תקופת העבודה. תביעת הפינוי שהוגשה בתיק זה נשענת בעיקרה על טענת התובעת, כי מערכת יחסי עובד-מעביד, שהתקיימה בין הצדדים, באה לסיומה ביום 31.8.02. טענה זו מוכחשת על ידי הנתבע, כאמור לעיל. קיימת, איפוא, מחלוקת בין הצדדים בשאלה, האם ממשיכים להתקיים בין הצדדים מערכת יחסי עובד-מעביד, אם לאו. לכאורה, אם התשובה לשאלה זו שלילית, רשאית התובעת לפנות את הנתבע מהדירה.

נראה, כי במקרה דנן עילתה של התביעה היא בטענת התובעת, כי יחסי עובד-מעביד, שהתקיימו בין הצדדים, הסתיימו, ועל כן אין הנתבע מחזיק כדין בדירה. מדובר בתביעה שעילתה הן במערכת היחסים שבין הצדדים, שעל פי טענת התובעת, הסתיימה, והן בהוראות סעיף 16 לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969, שם נאמר:

"בעל מקרקעין ומי שזכאי להחזיק בהם זכאי לדרוש מסירת המקרקעין ממי שמחזיק בהם שלא כדין".

ממילא חלות במקרה זה הוראות סעיף 24(א)(1ג) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969 (להלן – החוק), שם נאמר: