מרכז השלטון המקומי בישראל ואח' נ' ממשלת ישראל

1. לפניי בקשה אותה הגיש עו"ד משה ויסמן (להלן: המבקש) לעיין בתיק בית המשפט.

           מבקש העיון טוען כי הוא בעלים של דירה בבניין אשר לגביו הוגשה בקשה למתן היתר להריסה ובניה מחדש מכוח תמ"א 38 (תכנית המתאר הארצית לחיזוק מבנים קיימים בפני רעידות אדמה), וכי הוא מתנגד להריסה כאמור. המבקש טוען כי ככל הידוע לו עניינה של העתירה הוא תכליתה ויישומה של תמ"א 38 והוא מעוניין לבחון האם יש בחומר שבתיק, ובפרט בעתירה, כדי לסייע לו.

2. המשיבות הודיעו כי אין להן התנגדות לבקשה לעיין בחומר שבתיק (בהתייחסן לכתבי בי-הדין שהיו בו במועד הגשת הבקשה) ואילו העותרים מתנגדים לבקשה.

           לטענת העותרים העתירה - אשר עניינה תיקון 3/א לתמ"א 38 - היא תוצר של מחקר משפטי יסודי בו השקיעו שעות עבודה רבות, ומבקש העיון מעוניין לעשות שימוש בתוצר משפטי זה כ-"Free Rider". בהקשר זה טוענים העותרים כי עיון של המבקש בעתירה יוביל לפגיעה מסחרית במשרד באי כוחם, ויפגע ב"יתרון התחרותי" שלהם. העותרים מוסיפים ומטעימים כי לימוד טענות דרך קריאת פסק דין אינו זהה לקריאה מלאה של כתב הטענות עצמו, וכי לפחות בנסיבות מסוימות יש לכתב הטענות מאפיינים של "סוד מסחרי". העותרים מדגישים כי למבקש אין קשר ישיר להליך שבכאן, וכי עיונו נדרש לו לפי הנטען לצורך הליך אחר. לטענת העותרים המבקש יוכל "ליהנות" מעקרון פומביות הדיון בדרך של נוכחות באולם הדיונים וכן עיון בהחלטות שיינתנו, אך אין מקום לאפשר לו לעיין - וודאי בשלב הנוכחי וטרם שהעתירה נדונה - בעתירה גופה. עוד מוסיפים העותרים כי המבקש פנה לבאי-כוחם לקבלת עותק של העתירה ובקשתו סורבה, ויש טעם לפגם בכך שהוא עוקף את סירובם בדרך של פניה בבקשת עיון לבית המשפט, ובהקשר אחרון זה מבוקש על ידם כי טרם מתן ההחלטה תינתן להם שהות לפנות לקבלת חוות דעת בעניין מוועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין. העותרים מוסיפים ומעלים חשש כי בכך שהמבקש יעלה בהליכים אחרים טענות דומות לאלו שהעלו הם בעתירה דנן, יהיה כדי לפגוע בעניינם שלהם. לחלופין מבקשים העותרים לדחות את ההיתר לעיון בעתירה עד לאחר שיינתן פסק דין בהליך.

           בתשובה שהגיש המבקש הדגיש הוא כי עניינו בעיון הוא עניין אישי, ולא מקצועי, ועוד הדגיש כי העותרים הם גופים ציבוריים, כי אין בכוונתו להפר את זכויות היוצרים של באי-כוח העותרים, וכי לא מתעוררת בענייננו כל שאלה אתית.

3. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ואיזנתי בין כל השיקולים הרלבנטיים הגעתי לכלל מסקנה כי הכף נוטה לקבלת הבקשה.

           כאמור עניינה של העתירה בהוראות תיקון 3/א לתמ"א 38. לטענת המבקש נדרש לו עיון בעתירה - אשר הוגשה על ידי מרכז השלטון המקומי, פורום הערים העצמאיות (פורום ה-15) ועשרים עיריות ומועצות מקומיות - נוכח בקשה להיתר הריסה ובניה מחדש שהוגשה ביחס לבניין בו מצויה דירה שבבעלותו.

           טעם זה שהעלה המבקש צולח את נטל ההנמקה הקל יחסית המוטל על צד שלישי המבקש לעיין בתיק בית משפט.

           יוזכר בהקשר זה כי הכלל הנגזר מעקרון פומביות הדיון וחופש המידע הוא כי יש לאפשר עיון במסמכים המצויים בתיקי בית-המשפט "אלא אם קיימים הוראה תחיקתית או טעם כבד-משקל הנגזר ממנה המצדיקים, באיזון כולל, את מניעת העיון..." (ע"א 4825/97 גהל נ' פקיד השומה למפעלים גדולים, פ"ד נה(2) 433, 437 (2000). כן ראו בג"ץ 9474/00 גל נ' ראש עירית חיפה, עמרם מצנע, פ"ד נט(3) 714, 718 (2004)). בפסיקה הודגש בהקשר זה כי נטל ההנמקה המוטל על מבקש העיון הוא קל יחסית, ועוד נקבע כי כאשר הטעם שביסוד הבקשה הוא הליך משפטי אחר אשר יש לו קשר ענייני נטען להליך בו מבוקש העיון, ככלל מבקש העיון אינו נדרש להסביר כיצד העיון יועיל לו להתדיינות המשפטית "האחרת" (השוו: ע"א 7379/06 ג.מ.ח.ל חברה לבניה 1992 בע"מ נ' טהוליאן(26.8.2010); בג"ץ 10003/08 מ. לסר בע"מ נ' מדינת ישראל - משרד החקלאות ופיתוח הכפר, פסקה 10 (5.4.2012); דנ"פ 7005/12 בר עידן יצור ופתוח בע"מ נ' הוועדה המרחבית לתכנון ולבניה שקמים, פסקה 3 (14.4.2016)). מכל מקום בענייננו הדבר אינו טעון הסבר מעבר למפורט בבקשה ובתשובה, ודי בכך שהסוגיה המשפטית נשוא העתירה רלבנטית להליך המתנהל או שיתנהל בעניינו של המבקש (גם אם הצדדים להליך שונים).