מרכז (ב"ש) 28/14 התובע הצבאי נ' רס"ל ע.א

בבקשה לאיסור פרסום

מבוא

1. כנגד המבקש, ע.א., הוגש ביום 10.7.14, כתב אישום המייחס לו עבירה של התעללות וכן עבירה נגזרת של התנהגות אינה הולמת. לפי כתב האישום, בחודש אוגוסט 2012 במהלך ליווי של עצור פלסטיני למתקן ההשהיה בעציון, וכאשר ידיו של העצור אזוקות ועיניו מכוסות, תפס המבקש בצווארו של העצור ואמר לו בשפה הערבית כי הוא שקרן. לאחר מכן, הכה המבקש את העצור בצווארו ובצלעותיו, באמצעות ידו הפתוחה ובאמצעות אגרופו. זאת כאשר ברכב שהו חיילים נוספים.
2. במהלך דיון ההקראה שנערך ביום 29.9.14 ביקשה ההגנה לאסור את פרסום פרטיו המזהים של המבקש. בית הדין נענה לבקשה, ותחם את איסור הפרסום עד ליום 22.10.14.
3. בא-כוחו של המבקש הגיש בקשה בכתב לאיסור פרסום פרטיו המזהים של המבקש עד לתום ההליכים המשפטיים בעניינו. לשיטת ההגנה, יש בפרסום שמו של המבקש בכדי לפגוע בביטחונו האישי ולהוות סיכון ממשי לחייו. לביסוס עמדתה של ההגנה צורפה חוות-דעת של חטיבת המבצעים באמ"ץ (להלן – חוות הדעת) התומכת באיסור הפרסום נוכח החשש האמור.
4. כעולה מחוות הדעת, ההמלצה לאיסור הפרסום על פרטיו המזהים של המבקש נועדה להגן על ביטחונו בארץ ובחו"ל, והיא נסמכת על החשש ליצירת מצב בלתי הפיך – לפגיעה ולנזק רב שייגרם למבקש ולבני משפחתו, נוכח מעורבותו באירוע בו הוא נאשם בהתעללות. נכתב, כי פרסום פרטיו המזהים עלול לעורר מסע של השמצה והטרדות כנגד המבקש. לרבות, חשש מפני שליחת מעטפות ובהן מכתבי נאצה אל המבקש, התכתבות בעלת גוון פרו-פלסטיני באמצעות האינטרנט והרשתות החברתיות והכול – בשים לב   לכך שבעבר אף הוגשו כנגד חיילי צה"ל תלונות בגין חשד לפשעי מלחמה. בנוסף, נטען כי קיים פוטנציאל לאיום על ביטחונו האישי של המבקש ולניסיונות לפגיעה בו. אירועים אלו יכולים להרחיב את מעגל האיומים ועלולים להיות מופנים גם כלפי משפחת המבקש.
5. התביעה הצבאית, מצידה, ביקשה לדחות את הבקשה. לשיטתה, איסור הפרסום הוא חריג לכלל של פומביות הדיון, במיוחד כאשר הוגש כתב אישום. נדרש כי המבקש יוכיח שהנזק הצפוי להיגרם לו עצמו כתוצאה מפרסום שמו הוא חמור, משמעותי וקונקרטי. לטעמה של התביעה, חוות הדעת אינה מבססת חשד או סכנה קונקרטיים במידה חמורה או משמעותית למבקש כתוצאה מפרסום שמו או פרטיו המזהים. חוות הדעת נוקטת בלשון "כללית ורכה" ועוסקת בהשערות ערטילאיות, ללא שוני ממקרים אחרים בעלי נסיבות דומות.
6. בעקבות דיון שנערך בפני הח"מ ביום 22.10.14, התבקשה ההגנה להעביר חוות-דעת מפורטת מטעם הגורמים המתאימים בשאלה הנתונה במחלוקת בין הצדדים. התביעה התבקשה לבחון את עמדתה העקרונית והקונקרטית וזאת בשים לב להצהרתה בדיון כי שינתה ממדיניותה בנושא (ראו: עמ' 3 ש' 27-28). כן נקבע, כי ייאסר פרסום פרטיו המזהים של המבקש עד להחלטה אחרת בנושא, והחלטה זאת טרם שונתה.
7. התביעה העבירה התייחסות כתובה ומפורטת, ממנה עולה כי היא מבקשת לערוך איזון אינטרסים לפי נסיבותיו המסוימות של כל מקרה ובהתאם לראיות שמביא לפניה מי שמבקש את איסור הפרסום. התביעה פרטה מספר תבחינים, המסייעים לה לבצע את האיזון האמור, כדוגמת אופי המעשים בהם חשוד או מואשם המבקש (כך שככל שאלו התרחשו במהלך פעילות מבצעית וכחלק בלתי נפרד ממנה, גובר האינטרס שלא לפרסם את שמו ופרטיו המזהים של המבקש וההפך מכך); קיומו של נזק חמור בעניינו של מבקש בדמותם של איומים קונקרטיים המופנים כלפיו ואשר קשורים במעשה העבירה; והתשתית הראייתית בכל הנוגע לנזק שנשקף למבקש.
8. במקרה דנן שבה התביעה על עמדתה כי חוות הדעת היא כללית ואינה מתייחסת לנסיבות הפרטניות של המקרה, לרבות הסיכון הספציפי הנשקף למבקש והתשתית העובדתית בבסיס הערכת הסיכון. התביעה אישרה, כי בעבר אמנם הסכימה לבקשות דומות, אשר נתמכו בחוות-דעת כללית של אמ"ץ, אך לאחרונה שינתה את מדיניותה בנושא. כך, הוצגו  שני מקרים מן העת האחרונה, בהם התנגדה התביעה למתן צו האוסר על פרסום פרטי הנאשמים (הגם שלבסוף לא נצרכה הכרעה שיפוטית באותם מקרים). התביעה אף ביקשה לאבחן את עניינם של  אחרים בהם ניתנה הסכמתה לאיסור הפרסום.
9. ההגנה מצידה העבירה התייחסות מפורטת, במסגרתה עמדה על כך שכאשר ביטחונו של בעל דין הוא הנתון בסיכון, הנטייה תהא לאסור את פרסום פרטיו; ועל בית הדין לבחון האם קיים פוטנציאל לפגיעה יוצאת דופן בנאשם ובבני משפחתו. ההגנה צרפה לתגובתה חוות-דעת משלימה מגורמי אמ"ץ (להלן – חוות הדעת המשלימה). בחוות-דעת זאת חודד, כי מניסיון העבר עולה כי נעשה שימוש בפרטים המזהים של חיילים ליצירת מסע השמצה, איומים, הטרדות והפרסום אף שימש להגשת תלונות על פשעי מלחמה כנגד חיילי צה"ל בארץ ובחו"ל, בתפקיד ובחופשה. עוד נטען, כי גם בימים אלו עוסקת חטיבת המבצעים במספר בעלי תפקידים אשר בשל תפקידם או נוכח פעולות שביצעו נדרשים לקבלת מענה אבטחתי מעמיק. לסיכום, במסגרת חוות הדעת המשלימה, שבים גורמי אמ"ץ וממליצים לאסור על פרסום פרטיו המזהים של המבקש על-מנת להגן על ביטחונו האישי.
10. ההגנה סבורה כי איסוף פרטים בעניינם של לוחמים בגין תפקידים שביצעו במהלך שירותם הצבאי הוא בגדר תופעה של ממש, המסכנת את הפרט ואת כלל המשרתים בצה"ל. החשש הכבד לביטחונו האישי של המבקש ובני משפחתו נלמד מניסיון מצטבר של מקרים אחרים ומהשתייכותו לקבוצת סיכון החשופה לפגיעה ביטחונית. לשיטתה, קיומו של איום קונקרטי מחייב איום בפועל על המבקש, דבר שיאיין את תכליתו של צו איסור הפרסום. עוד צוין, כי אישום בביצוע עבירה אינו שולל את חובתו של הצבא להגן על משרתיו, במיוחד כאשר עסקינן באירוע שהתרחש בנסיבות הנובעות משירותו הצבאי של המבקש. בשולי הדברים אוסיף, כי ההגנה התייחסה אף למיהותו של הגורם המוסמך להכנת חוות-דעת מתאימה, אך נוכח העובדה כי שאלה זאת אינה עומדת במחלוקת בין הצדדים – בכל הנוגע לטענות הנוגעות לחשש לביטחונו האישי של חייל – לא מצאתי להידרש לסוגיה.
11. ההגנה הלינה על שינוי חד-צדדי ובלתי צפוי של מדיניות התביעה בנושא, ולשיטתה ראוי היה כי זה יזכה לפרסום מסודר ובכתב עובר להחלתו על-מנת להבטיח וודאות במסגרת ההליך הפלילי, ומבלי ליישמו "על גבו" של המבקש שלא יכול להיערך אליו כדבעי. העילה לקיומה של מדיניות חדשה אינה ברורה. תבחינים חדשים לביסוסה של בקשה לאיסור פרסום פרטיו המזהים של חשוד או נאשם, לא הוצגו מראש ולא עובדו מול הגורמים המוסמכים באמ"ץ וממילא לא היו בידיעתם. המדיניות החדשה הנטענת היא קזואיסטית ושרירותית ואינה מובנית וגלויה, וממילא היא מנותקת מהתבחינים העומדים בפני גורמי אמ"ץ האמונים על הערכת הסיכון הביטחוני הנשקף לחיילי צה"ל ואשר לא השתנה (ואף התקבל עד כה על דעתה של התביעה). ההגנה אף יצאה חוצץ כנגד יישומה של המדיניות במקרה דנן, בשים לב לסיטואציה המבצעית שעמדה ביסוד פעילות המבקש; ולהיותו של המבקש בעת האירוע חייל בשירות חובה שסיים זה מכבר את השירות הצבאי.
12. בדיון תזכורת שנערך ביום 16.12.14 חזרו הצדדים על עיקרי טיעוניהם וחידדו מספר נקודות. על רקע האמור ועל-מנת להבהיר את תוכנה של חוות הדעת המשלימה, העיד עורך חוות הדעת, רמ"ד אבטחה בחטיבת המבצעים באמ"ץ, בפני בית הדין (בדיון בדלתיים סגורות) ביום 6.1.15, שבעקבותיו השלימו הצדדים את טיעוניהם.
13. כעולה מעדותו של רס"ן ג.פ, המשמש כמומחה לענייני אבטחה בצה"ל, קיימים מספר מעגלי איום כלפי חיילים. אלו המואשמים בעבירה כלפי פלסטינים, ואשר כתוצאה מכך עלולים להיות בסיכון מסוים, נמנים על מדרג איום בינוני. בעבר, שמם או תמונתם של חיילים התפרסמו ואלו הוטרדו ברמות שונות, לרבות במדרג איום גבוה. היו אף חיילים שהוגדרו כמאוימים וזכו למענה אבטחתי הדוק. כן תואר מקרה של חייל שהואשם בעבירה כנגד פלסטיני והוביל לחשש לפגיעה בבני משפחתו, הגם שלא תואר מקרה בו חייל בסופו של דבר נפגע פיזית.
14. העד הדגיש כי חוות הדעת מסוג זה עוסקות בעניינם של חיילים המואשמים בעבירות שעניינן אלימות כלפי פלסטינים או השפלתם, בשל החשש כי חשיפת פרטיהם עלולה להוביל לפגיעה פיזית בהם נוכח הרצון להשבת הכבוד האבוד או לנקמה. זאת בניגוד לאירועים אחרים של חיכוך עם האוכלוסייה הפלסטינית כביזה או שוחד שלרוב אינם מובילים לסיכון דומה. בשים לב לאיום המופנה תדיר כלפי חיילי צה"ל המבצעים פעילות צבאית ב-X וב-XX, העד אינו רואה הבדל בין חיילים שביצעו פעילות לחימתית של ממש לבין חיילים שחרגו מסמכותם, שכן המניע לאיום כלפיהם אינו נובע מסיווגו של המעשה שבוצע במסגרת הפעילות הצבאית.
15. העד חידד, כי במקרים כאירוע דנן הקביעות בחוות הדעת אינן מבוססות על נתון חד משמעי או על מידע קונקרטי. עם זאת, המטרה היא מניעת פגיעה בחייל. פרסום שמו מוביל לתהליך מדורג ובלתי הפיך (גם אם יזוכה בהליך הפלילי), שאמנם מתחיל בהשמצות והטרדות אך עלול בסופו להוביל לאיום או לפגיעה פיזית. נוכח האמור, ולאור האפשרות כי הסיכון הפוטנציאלי יגדל, מבוצעת הערכת מצב עתית וננקטים כלים מניעתיים.
16. העד הדגיש, כי חוות הדעת מאושרת על-ידי ראש אמ"ץ לאחר קיומה של הערכת מצב וקבלת ייעוץ משפטי מהפרקליטות הצבאית. כאשר התבקשה חוות הדעת בעניינו של המבקש, נערכה הערכת מצב דומה, אך בשל העדרו של מידע קונקרטי ובשים לב למעמדו כחייל משוחרר, לא היה ניתן לתת למבקש מענה אבטחתי מיוחד.

המסגרת המשפטית