מרכוס ואח' נ' ישראלי ואח'

החלטה

פסק דין ישלח לצדדים.

ניתנה והודעה היום ב' כסלו תשע"א, 09/11/2010 במעמד הנוכחים.

אביטל חן, שופט

פסק דין

בפני תביעה שעניינה אי הסכמות הנובעות מחוזה שכירות דירה שנכרת בין הצדדים.

להלן נקודות המחלוקת:

1.התובע טוען כי קיבל את הדירה באיחור בן 9 ימים, ואולם כבר בדיון הסתבר כי במהלך 5 ימים מתוך אותם 9, היה בחו"ל. גם לאחר ששב לארץ לא הצליח התובע לשכנע את ביהמ"ש כי אכן חיזר אחר הנתבע וקיבל את מפתחות הדירה באיחור בן 4 ימים. לענין זה לא שוכנעתי כי המפתחות נמסרו באיחור ואין הוכחה ממשית לפני. אציין כי במו"מ בין הצדדים לפיצויה תובע בגין נזקיו לא הוזכר איחור זה.

2.התובע שילם דמי שכירות עד יום 15.8.09 אך פינה את הדירה ביום 2.2.10 בהסכמה, תוך שהוא משלם דמי שכירות עד יום 15.2.10 . הנתבע השכיר את הדירה ביום 2.2.10 ולפיכך תובע התובע את השבת דמי השכירות עבור 13 יום. הואיל והפינוי נעשה בהסכמה, והנתבע לא ניזוק, אלא השכיר את הדירה למעשה פעמיים, ראוי כי תבוצע השבה בענין זה של דמי השכירות עבור 13 יום, יום שכירות יחושב לפי מפתח של 166 ₪ ליום (5,000 ₪ ל-30 ימי שכירות), ולכן על הנתבע להשיב לתובע 2,166 ₪. אציין כאן כי הנתבע הסכים למכתב מיום 19.1.10 כי התובע יעזוב את הדירה ביום 1.2.10.

3.לענין דוד המים בדירה – התובע טוען כי שילם סך 967 ₪ עבור חיבור חוטי החשמל של הדוד לאחר המתנה בת כשבועיים ימים לנתבע ע"מ שזה ישלח בעלי מקצוע מטעמו כדי לבצע את התיקון. הנתבע טוען כי לא ניתן לו זמן סביר וכי התיקון בוצע מאתמול להיום, אך בכל זאת מסכים לטענת התובע כי בעל המקצוע מטעמו התעכב בשל הרמדאן, ואין מחלוקת שהעיד אל פיטר בתום הרמדאן אכן מתרחש בחודש אוקטובר. בענין זה אין לביהמ"ש מושג האם אכן היתה המתנה בת שבועיים, אך ניתנה הודעה לנתבע על כך שהתובע אינו מסוגל להתקלח בבית בהעדר מים חמים, ועל הנתבע היה לפעול מידית בענין זה. למרות האמור לעיל סכום בן 967 ₪ נראה גבוה מדי, ועל התובע היה לבדוק היטב בטרם יוציא סכום כ"כ גבוה על ענין פעוט יחסית. בראש נזק זה אאשר הוצאה בת 500 ₪.

4.לענין הנזילה מדוד המים - גם כאן תיקן התובע על דעת עצמו לאחר שנתן לנתבע התראה לגבי הנזילה. כאן מדובר באירוע בעל דחיפות פחותה משל האירוע הנזכר בסעיף 43 לעיל, שכן מדובר בטפטוף מים בגג וניתן היה להמתין לנתבע ע"מ שזה יאתר את בעל המקצוע מטעמו ויגיע לבצוע התיקון. כאן הוכח בפני כי מדובר בנזק פעוט, חור בצינור אשר ניתן היה לתקנו על נקלה באמצעות קיצור הצינור וחיבורו מחדש למחבר מתאים. בנסיבות הענין לא ראיתי לאשר הוצאה בת 525 ₪ על תיקון כה פשוט, וראיתי להסתפק בסכום בסך 200 ₪ שאותם ישלם הנתבע לתובע.

5.לענין הכיריים והתאמת משטח העבודה למכשירים החשמליים שהיה על התובע להתקין - ראיתי לקבל את התביעה כהגיונית, כאשר מגיעים בעלי מקצוע לבצע התקנה בדירה, ומסתבר כי אינם יכולים להשלים את מלאכתם בשל העדר שקע חשמל או פתח דרכו ניתן להעביר צינור גז, אין מנוס אלא מלבצע את ההתאמות במקום. עלות ההתקנה עמדה על 190 ₪ ויש לאשר סכום זה כסכום סביר, לפיכך ישלם הנתבע לתובע סך בן 190 ₪.

6.לענין הרצפה לסוכה - לא הוכח בפני כי סוכם להתקין רצפת אבן עבור סוכה בגינה והתביעה בענין זה נדחית.

7.לענין הפתח הצר דרכו אין אפשרות להעביר מכונת כביסה – מסכים גם הנתבע כי אפשר והפתח היה צר, דבר אשר גרם לתובע טרדה ובזבוז זמן. התובע טוען כי ענין הכנסת מכונות הכביסה והייבוש לחדר הכביסה הצריך יום שבו הרכיבו או פירקו את המכונות (הכוונה לכיסוי לדפנות של המכונות), אך התובע לא הגיש חשבון הוצאות בגין ענין זה, ויש להניח כי את הפירוק וההרכבה עשה בעצמו. בענין זה ראיתי לפצות את התובע בסכום השווה ל-250 ₪ בגין טרדה ובזבוז זמן.

8. לענין מכתבי עורכי הדין – לא ראיתי לאשר לתובע לשלוח שני מכתבים ובודאי לא בסכום השווה ל-1950 ₪, ודי לענין זה להוצאה בת 500 ₪.

כל יתר טענות התובע בדבר הפסקות חשמל, גופי תאורה שלא הותקנו, אי התקנת קווי בזק והוט, פעמון דלת שלא הותקן, וכיוצ"ב הינן טענות שלא הוכחו, וחלקן פעוטות ערך.

הצדדים נפגשו ביניהם בנוכחות צד שלישי, כאשר התובע דרש מהנתבע פיצוי בסך 1972 ₪, ואילו הנתבע הסכים לפצותו בסכום השווה ל-1200 ₪.

לאחר ששמעתי את הצדדים בסיום הדיון הצעתי לנתבע לפצות את התובע בסכום השווה 1500 ₪ והנתבע קיבל את הצעתי, אלא שהתובע דחה אותה על הסף.

סיכום כל ראשי הנזק הנזכרים לעיל עולה כדי סך 3,806 ₪, כאשר בנוסף ישלם הנתבע לתובע סך בן 400 ₪ כהוצאות משפט, כל זאת עד ליום 1.1.11.

בנוסף יחזיר הנתבע לתובע כל שיק ו/או שטר בטחון המצויים ברשותו וישלח אותם לכתובתו הידועה של התובע כמופיע בכתב התביעה בדואר רשום.

המכירות תשלח עותק מהפרוטוקול ומפסק הדין לצדדים.