מריסאת נ' מריסאת ואח'

פסק דין

1.בפני תביעה כספית לפיצויים בגין נזקי רכוש שנגרמו לתובע, לטענתו, כתוצאה מתאונת דרכים מיום 11.8.12.

בכתב התביעה טען התובע, כי כשנהג ברכבו מסוג "סיאט" (להלן: "הסיאט"), פגעה בו הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת"), אשר נהגה ברכב מסוג טיוטה (להלן: "הטיוטה") באופן רשלני והתנגשה בו מצידו השמאלי.

בהודעה לחברת הביטוח אשר צורפה לתביעה, תיאר התובע את התאונה באופן מפורט יותר וטען, כי נסע מאחורי הנתבעת 1 כשזו החליטה לפתע להיכנס לנתיב הנגדי ואולם לאחר שהסיאט עברה את הטיוטה, החליטה הנתבעת לחזור לנתיב הנסיעה ופגעה בסיאט. לטענת התובע, כששאל את הנתבעת להתנהלותה, סיפרה לו כי רצתה להוריד נוסעת בצד הדרך, אך שינתה דעתה וחזרה לנתיב מבלי לשים לב. בעדותו בבית המשפט הוסיף התובע כי הנתבעת עצרה בנתיב הנגדי ולא רק סטתה אליו.

2.לטענת הנתבעת, האחריות לתאונה מוטלת על התובע אשר עקף את הטיוטה מצד ימין ופגע בה. הנתבעת טענה כי בעת שנסעה בנתיב הנסיעה, אותתה ימינה על מנת לפנות לכיוון הבית ובמהלך הפניה הגיעה הסיאט, עקפה אותה מצד ימין, כשהיא פוגעת בטיוטה.

בעדותה בבית המשפט הוסיפה הנתבעת, כי בעת שרצתה לפנות ימינה, ביצעה את הסיבוב באופן רחב לכיוון שמאל, על מנת לקבל שדה ראיה טוב יותר בביצוע הפניה.

מטעם התובע העיד הנוסע שנסע בסיאט בעת התאונה (להלן: "רביע").

מטעם הנתבעות העידה הנוסעת שנסעה בטיוטה בעת התאונה (להלן: "עליה").

דיון:

3.לאחר שעיינתי במסמכים שבתיק ולאחר שהתרשמתי באופן בלתי אמצעי מהעדויות שהושמעו ושקלתי את טיעוני הצדדים, שוכנעתי כי דין התביעה להתקבל, אם כי לתובע אשם תורם בשיעור נמוך אשר אינו עולה על 20%.

אכן בהודעת התובע- ת/3, לא ציין התובע כי הנתבעת עצרה את הטיוטה ואף רביע, הודה בחקירתו לבסוף כי לא ראה האם הנתבעת עצרה. יחד עם זאת, הן בהודעה ת/3 והן בעדות התובע ורביע בבית המשפט, נמסרה גרסה זהה ביחס לסטיית הנתבעת לנתיב הנגדי וחזרתה לנתיב הנסיעה רק לאחר שהסיאט כבר כמעט וחלפה לגמרי על פני הטיוטה. גם רביע וגם התובע העידו באופן חד משמעי שהנתבעת פנתה לנתיב השמאלי בעוד שהתובע המשך בנתיב הנסיעה בו נסע בטרם סטתה (עמ' 5 שורות 31-32, עמ' 2 שורות 16-25). הדגמתם של התובע ורביע את אופן התרחשות התאונה (למעט לעניין העצירה), היתה תואמת וקוהרנטית.

4.לעומת עדות התובע ורביע, הרי שטענת הנתבעת כי לא סטתה לנתיב הנגדי אלא רק ביצעה פניה ימינה תוך כדי "סיבוב רחב" כלשונה, לא הייתה מהימנה. ראשית אציין, כי גרסה זו לא נזכרה ולו ברמז, בכתב ההגנה או בהודעתה- נ/1 (אמנם כאמור גם התובע לא נתן הודעה המתאימה במדויק לגרסתו בדבר העצירה, אך טענתו הבסיסית כי הנתבעת עברה לנתיב הנגדי, נזכרה כבר בהודעתו).

גרסתה של הנתבעת אף אינה הגיונית ואינה מתיישבת עם מיקום הנזקים ברכבים בפועל ועם מיקומם כפי שהיה צריך להיות באופן בו הדגימו הנתבעת והעדה מטעמה את התרחשות התאונה:

טענתה של הנתבעת כי לאור קיר האבנים לא ניתן לראות אם יש ילדים לאחר הפניה ימינה ולכן היה צורך לבצע פניה רחבה, אינה עולה מהתמונות- ת/1. למרות מעקה האבנים הנראה בתמונות, הרי שניתן לראות כי המעקה הולך ונעשה נמוך לקראת הפניה ימינה ובצומת הפניה, אין כל חסימה של שדה הראיה. לפיכך לא היה כלל צורך לסטות שמאלה כדי לפנות ימינה.

שוכנעתי כי גם אם לא הוכח שהנתבעת עצרה בצידי הנתיב הנגדי, הרי שעברהה מסיבה כלשהיא שמאלה מנתיב הנסיעה לנתיב הנגדי (ייתכן שכדי להוריד נוסעת), ואולם התחרטה וחזרה לנתיב הנסיעה, בלי להבחין שבינתיים כבר חלפה הסיאט בנתיב הנסיעה.

עדות הנתבעת והעדה מטעמה לא היו זהות בעת שתיארו את מטרת הפניה ימינה: בעוד שהנתבעת טענה כי מטרת הפניה היתה להביא את עליה לביתה, הרי שעליה כלל לא זיהתה את הבית עליו הצביעה הנתבעת כביתה של עליה, והעידה כי מטרת הפניה היתה להגיע דווקא לבית הנתבעת. עוד יצוין כי עליה לא ציינה כי הנתבעת הרחיבה את הסיבוב לכיוון שמאל, ורק טענה שהנתבעת רצתה לפנות ימינה (עמ' 9 שורות 29-30).

5.זאת ועוד, מיקום הפגיעות ברכבים תומך בגרסת התובע על פיה הסיאט כבר חלפה בנתיב הנסיעה בעת שהטיוטה היא שחזרה שמאלה לאותו נתיב ופגעה בסיאט. אילו גרסת הנתבעת הייתה נכונה, הייתה הפגיעה בסיאט צריכה להיות בקדמת הסיאט מצד שמאל, בעוד שעל פי חוות הדעת השמאית שצירף התובע, הפגיעה הייתה בצד שמאלי אחורי של הסיאט. אדגיש כי כשהנתבעת וכשעליה הדגימו בפני את התרחשות התאונה, מיקמו שתיהן את דמויי המכוניות כך שההתנגשות הינה בין הטיוטה מצידה הימני והסיאט בצידה השמאלי קדמי. דא עקא, מיקום הפגיעות לפי התמונות ת/2 ונ/2, הינו בטיוטה מתחת לפנס קדמי ימני (ולא בצידה בכנף), ואילו בסיאט הפגיעה היא בצד שמאלי אחורי ולא בצד קדמי שמאלי.

עוד אציין, כי צודק ב"כ התובע בטענתו כי גם אופי הפגיעה בסיאט הנראה בתמונות ת/2- כמעיכה ולא כשפשוף, מצביע על כך שהטיוטה היא שפגעה בסיאט בעת שחזרה לנתיב הסיעה ולא כגרסת הנתבעת.

6.לאור כל האמור, אינני מקבלת את גרסת הנתבעת כאילו התובע עקף אותה מצד ימין, אלא שוכנעתי כי הנתבעת היא שעברה לנתיב הנגדי וחזרה לנתיב הנסיעה בו נסעה קודם לכן באופן רשלני מבלי שהבחינה כי הסיאט המשיכה בינתיים באותו נתיב נסיעה.

7.יחד עם זאת, גם לתובע רשלנות תורמת לאירוע התאונה: על התובע חלה חובת זהירות כללית הקבועה בתקנה 21(ג) לתקנות התעבורה. מכוח חובה זו על כל נהג לנהוג בזהירות תוך תשומת לב מספקת בהתחשב בכלל הנסיבות שבדרך.