מרינה ואח' נ' שיכרברג

החלטה

1.החלטה בערעור על החלטת כבוד רשם בית המשפט (כבוד הרשם אורי פוני) שהחליט ביום 4.12.2012 להורות על ביטול פסק דין שנתן לטובת המערערים, בהעדר הגנה מצד המשיב, ביום 12.6.2012.

2.בתמצית הדברים, ברקע להליכים דנן כתב תביעה שעיקר עניינו בטענות המערערים כלפי המשיב לנזקים שנגרמו להם אגב הסכם לפיו שכרו את שירותי המשיב לביצוע שיפוץ בדירתם. (כנראה שבמועד כלשהו הוגשה גם תביעה שכנגד, ואולם, אין חולקין, שאין לה קשר לערעור זה).

3.לא נמצא טעם לחזור על כל שאמר כבוד הרשם בהחלטתו הנתונה עתה לערעור, ואסתפק בכך שאציין את הנתונים העיקריים הנצרכים לענייננו לפיהם התבססה ההחלטה, בעיקר, על דיון באישורי המסירה. היינו, כי לאחר שהחליט כבוד הרשם שקיימת בעייתיות באישורי המסירה, זאת בעקבות בקשה לביטול פסק דין שהגיש המשיב, ראה כבוד הרשם לנכון להורות על ביטול פסק הדין.

4.בהודעת הערעור, (שהוכתרה בטעות, בכותרת "בקשת רשות ערעור") מצויות טענות בכיוונים שונים, אך דומה, בכוחו של בית המשפט, וזו אף חובתו, להפריד את העיקר מן הטפל, לברור את המוץ מן התבן ולהשתית את החלטתו על הנושא העיקרי שהיווה את אבן הפינה להחלטת כבוד הרשם, הבעייתיות באישורי המסירה.

5.ואולם, קודם שאכנס לעובי הקורה אציין, ששני העקרונות העתידים להוות עמודי תווך להחלטה זו הם, כי, ראוי, ככל הניתן, שתוכרע התביעה לגופה, ועדיף הדבר שבעתיים על פני הכרעה על "בסיס טכני", כגון על פי טיבם של אישורי מסירה בנסיבות בהן לא הוגש כתב הגנה; והשני שבעקרונות הוא, כי, אם הגענו עד הלום עקב מחדלים או אף טעויות שמקורם באחד הצדדים, לרבות באי כוחו, ראוי לאזן החלטה זו בפסיקת הוצאות מתאימות. דומה, שדיון על בסיסן של שתי נקודות אלה, די בו כדי להוות בסיס להחלטתי.

6.על פי סעיף 3 להחלטת כבוד הרשם קיבל הוא לידיו, קודם שחתם על פסק דין שניתן בהעדר שני אישורי מסירה, האחד, לפיו הודבק כתב התביעה על דלת מגוריו של הנתבע לאחר שלושה ביקורים, והשני, כי נמסר כתב התביעה לידי בא כוחו של המשיב, עורכת הדין ברוורמן פריאל (עורכת הדין שעל שאלת ייצוגה נסבה מחלוקת בין הצדדים). אשר למסירה בדרך של הדבקה על הדלת, מציין כבוד הרשם בסעיף 8 להחלטתו, ובצדק, שהגם שדרך זו להמצאה מוכרת ומוסדרת בתקנות, נתון לבית המשפט שיקול דעת בנושא, בשל הבעייתיות הגלומה בהמצאה בדרך זאת. מקובל עלי שהמצאה בדרך זו אינה נקיה מספיקות ולא כלאחר יד ניתן להשתית פסיקה בהעדר על אישור מסירה מסוג זה. עמדת כב' הרשם בהיבט זה – מקובלת.

7.ומכאן לפרשת עורכת הדין ברוורמן פריאל, לגביה טוען המשיב שהיא לא ייצגה אותו כלל לעניינה של תביעה זו, הגם שטיפלה בנושא עובר לבקשה – ראה סעיף 6 להחלטת כבוד הרשם; לטענות בכיוון זה ניתן ביטוי הן בתגובה לערעור והן במהלך הדיון, מראשית עד אחרית. אמנם, אין בפני בית המשפט ייפוי כוח מהמשיב לעורכת דין זאת, ואולם, אישר גם הוא במפורש מעורבות שלה בפרשה, זאת, במהלך הדיון, פעמים הרבה, ודי אם אזכיר אך את סעיף 20 לתגובת המשיב, שאישר שעורכת הדין ייצגה אותו לאחר סילוקו מן הדירה. חשובה מכך שבעתיים מכתבה של עורכת דין פריאל שאותה הציג, בצדק רב, בא כוחם הנכבד מאוד של המערערים ולפיו היא הודיעה במכתב לבא כח המערערים שנשלח ביום 4.9.2011 כי: "הח"מ מייצגת את מר שיכברג אלכסיי אשר בנדון". יתר על כן, בסעיף הבא למכתבה נכנסה היא אף לעבי הקורה וביקשה שיעביר עורך הדין מיארה, בא כח המערערים, למשרדה היא, מועדים לביקור שמאי מטעמה, ועוד. אמנם, ייתכן, שבשלב מסוים ביקשה היא להודיע על הפסקת ייצוג אך בנסיבות אלה ברור שלמעורבותה בעניין חלק במצב אליו נקלעו המערערים. בנקודה זו יוטעם, שהגם שאין בפני ייפוי כוח מטעמו, ברור גם מגרסת המשיב שפנה הוא לעורכת דין זאת, לפחות עד לנקודת זמן מסוימת. פשיטא, שהמצאת כתב התביעה לידיה, במועד קודם לזה בו ביקשה היא להתפטר מייצוג, וכך הם פני הדברים – תופסת, ואם בשלב מסוים נתגלעו חילוקי דעות בין הלקוח לבין עורכת הדין, ואם מסיבה כזו או אחרת הוחלט על הפסקת ייצוג, לא המערערים הם אלה שצריכים לסבול מכך. ער אני לכך שייפוי כוח לעורכת דין ברוורמן, לא הוגש לתיק בית המשפט, ואולם מקובל על בית המשפט, והדבר אף ראוי, לסמוך על דברי עורכת דין שאישרה במפורש את ייצוג הלקוח הנדון, ומה גם שהלקוח, המשיב בפרשתנו, אף אינו מכחיש קשר עם עורכת דין זאת.

ברור על פני פניה של הפרשה, שכל הקשור בהחלטת המשיב ליטול ייצוג משפטי מעורכת דין נכבדה זאת, והנסיבות בהן חזר בו המשיב, היה כדי לפגוע במערערים, ובהמשך לכך, אל לנו להתפלא אם בשלב מסוים מצאו המערערים את עצמם כאשר, מצד אחד, בידם אישור מסירה לעורכת דין שהודיעה במפורש שהיא מייצגת את המשיב, אך, מן הצד השני, אין בידם כתב הגנה, מצב דברים שהוביל אותם לבקש פסק דין בהעדר.

8.סיכומו של דיון בהחלטתי, לפיה נכון עשה כבוד הרשם שביטל את פסק הדין והוביל את ההליך במגמה הראויה, כי תדון ותוכרע לגופן של שאלות שבמחלוקת, אך נכון היה לאזן החלטה זו בחיוב המשיב (שהיה המבקש בבקשה לביטול פסק דין) בהוצאות מתאימות, שהרי אלמלא המחלוקות בינו לבין עורכת דינו ו/או מחדליה, נושא שלבטח אינו באחריות המערערים, הם שהביאונו עד הלום. לסיום אשוב ואציין שער אני למספר טענות נלוות שהועלו במהלך הדיון, חלקן, ביחס לגופו של סכסוך ואולם, לצורך החלטה זו, המתמקדת אך בהחלטה לביטול פסק הדין, די באמור לעיל. לפיכך, אניח לטענות אלה.

9.ער אני לכך שעל פי רוב אין בערעור כדי להצדיק התערבות בשאלת ההוצאות, ועם זאת, דומני, שאיזון החלטת כבוד הרשם מצדיקה את הדבר.

להחלטת הרשם יתווסף צו המחייב את המשיב בהוצאות המערערים בסך של 3,000 ₪. תשלום מחצית מהסכום – תנאי לביטול פסק הדין, ואשר למחצית השניה, גם אם לא אתנה את המשך ההליכים בתשלום סכום זה, יובהר, שהסכום (1,500 ₪) הינו בר אכיפה לאלתר, לרבות במסגרת ההוצאה לפועל שכבר נפתח על ידי המערערים כלפי המשיב.

ניתנה היום, כ"ג אדר תשע"ג, 05 מרץ 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: