מרימסקי נ' עיריית תל אביב-יפו

החלטה

1. לפני בקשה להתיר לנתבעת, עיריית תל אביב-יפו (להלן: "המבקשת") לחזור בה מההסדר הדיוני שהושג בינה לבין התובע, פרופ' עופר מרימסקי (להלן: "המשיב"), על פיו יחושבו נזקיו של התובע לפי נכות בשיעור של 41.5%.

העובדות הצריכות לעניין

2. תביעה זו הוגשה במקורה בבית משפט השלום בהרצליה, בגין פציעתו של התובע, רופא במקצועו, שאירעה בשעה שפסע ממכוניתו לתוך מבנה בית החולים איכילוב, בו הוא עובד כרופא.

3. התובע צירף לתביעתו את חוות דעתו של דר' קולנדר, על פיה נותרה לו נכות אורטופדית בשיעור של 55%, ואילו הנתבעת הגישה מטעמה את חוות דעתו של דר' יצחקי, על פיה נותרה לתובע נכות בשיעור של 28%.

לצורך השלמת התמונה אציין, כי בתאריך 6/4/09 קיבל המוסד לביטוח לאומי את תביעתו של התובע לגמלת נכות בגין פגיעה בעבודה, זאת לאחר שוועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי קבעה, כי נכותו של התובע כתוצאה מהתאונה נשוא כתב התביעה הינה בשיעור של 15%.

4. במהלך הדיונים בבית משפט השלום בהרצליה, הגיעו הצדדים, בנובמבר 2011 להסכמה, על פיה יחושב הפיצוי לו זכאי התובע לפי מיצוי הנכויות שנקבעו על ידי המומחים מטעם הצדדים, בשיעור של 41.5% נכות, ולאחר מכן, ובהתחשב בשיעור הנכות הגבוה יחסית, הועבר התיק לבית המשפט המחוזי בתל אביב, ועתה, ימים ספורים בטרם שמיעת הראיות הגישה המבקשת את הבקשה לביטול ההסדר הדיוני בשאלת שיעור נכותו של התובע – היא הבקשה אשר בפני.

נימוקי המבקשת

5. ב"כ המבקשת מסבירה, כי החלטתה להגיע להסדר דיוני בדבר קביעת נכותו של התובע על פי מיצוע הנכויות שנקבעו על ידי המומחים מטעם הצדדים, נעשתה לאחר התייעצות עם המומחה מטעמה, דר' יצחקי, אשר, כזכור, הגיע למסקנה בחוות דעתו, כי נכותו של התובע הינה בשיעור של 28%, וכי במועד ההגעה להסכמה האמורה, לא עמדה בפני המבקשת, או בפני המומחה מטעמה החלטת הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי, על פיה נקבע, כי לתובע נכות בשיעור של 15% בלבד.

ודוק: המבקשת איננה מציינת בבקשתה את המועד בו הגיע לידיה, לדבריה תיקו של התובע במוסד לביטוח לאומי, ומסתפקת באמירה, כי "הופתעה לגלות", שהנכות שנקבעה לתובע על ידי הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי הינה נמוכה באופן משמעותי מהנכות המוסכמת במסגרת ההסדר הדיוני, וכן היא טוענת, כי הינה זכאית לכך שהתובע ימצה את זכויותיו במוסד לביטוח לאומי.

המבקשת תומכת את טענותיה בפסיקת בית המשפט העליון, כפי שבאה לידי ביטוי בע"א 4384/90 ואתורי נ' בית חולים לניאדו, פ"ד נא (2) 171, 189 (להלן: "עניין ואתורי") והאסמכתאות שם, וכן ברע"א 1581/13 פלוני נ' וקנין עמרם ובניו קבלני בניין בע"מ [פורסם בנבו, 1/5/13] (להלן: "עניין וקנין").

תגובת המשיב

6. המשיב מבקש לדחות את המבוקש. לדבריו, הוא כלכל את צעדיו בהתאם להסכמה הדיונית האמורה, ועל סמכה ביקש להעביר את התיק לבית המשפט המחוזי.

עוד טוען המשיב, כי אין לקבל את טענתה של המבקשת, על פיה "הופתעה" לגלות את קביעת המוסד לביטוח לאומי, על פיה נותרה לתובע נכות בשיעור של 15%, שכן קביעה זו נעשתה כבר בשנת 2009, מספר שנים טרם ההגעה להסדר הדיוני, והיא הייתה, או אמורה הייתה להיות בידיעתה של המבקשת, אשר הייתה מודעת לעובדה, כי מדובר בתאונת עבודה וכי התובע הגיש תביעת הכרה למוסד לביטוח לאומי.

זאת ועוד. מאז הגשת התביעה אוחזת המבקשת בידיעה טופס ויתור על סודיות רפואית, ועל כן רשאית הייתה המבקשת לברר האם הוגשה תביעת הכרה למוסד לביטוח לאומי, ומה הייתה תוצאתה.

טענה נוספת אשר הועלתה על ידי המשיב היא, כי הבקשה הוגשה ללא תצהיר לאימות העובדות הכלולות לה, לרבות, ובעיקר בהתייחס "להפתעתה" של המבקשת באשר לגילוי קביעת הנכות במוסד לביטוח לאומי, וכן באשר לסיבת השיהוי שבהגשת הבקשה, והוא מפנה את בית המשפט לפסיקת בית המשפט העליון בע"א 130/77 עוזרי נ' עוזרי (פ"ד לג (2) 346) (להלן: "פרשת עוזרי") וכן לבש"א (נצ') 2968/08 ש.ב. סופר נ' קבוצת מתיישבי ברסלב [פורסם בנבו, 8/2/09].

תשובת המבקשת

7. המבקשת טוענת בתשובתה, כי תגובת המשיב חסרה הנמקה מהותית כלשהי, וטענתו על פיה בחר להעביר את התובענה לבית המשפט המחוזי הינה חסרת כל נפקות, שכן התיק הועבר לבית המשפט המחוזי על פי בקשת המשיב, וחרף התנגדותה.

דיון והכרעה

8. בפסק הדין בעניין ואתורי נקבע: