מרידור נ' עיריית יהוד

פסק דין

העותר מבקש כי בית המשפט יצהיר כי דרישת תשלום ארנונה ששלחה לו המשיבה (להלן: "העירייה"), בקשר עם השנים 2004 – 2008, היא בטלה ומבוטלת.

עניינה של העתירה במבנה שבבעלות העותר (להלן: "המבנה"). מדובר במבנה בן שלוש קומות ומרתף. בשנת 2003, הגישה העירייה נגד העותר תביעה בסדר דין מקוצר (ת"א (שלום – ראשל"צ) 5807/03 - להלן: "התביעה הקודמת"), לתשלום ארנונה בגין המבנה לשנים 2002 ו-2003.

העותר טען במסגרת הגנתו כנגד התביעה הקודמת, כי בניית המבנה לא הסתיימה, וכי משום כך העירייה אינה זכאית לחייב אותו בתשלום ארנונה בגינו. במסגרת התביעה הקודמת הוגשו חוות דעת מומחים, ואף מונה מומחה מטעם בית המשפט, כדי לבחון את מצבו של המבנה. המומחה אף ביקר במבנה בשנת 2006. לאחר שהוגשה חוות דעתו של המומחה, והתנהל שלב ההוכחות בתביעה הקודמת, הגיעו הצדדים להסכמה כי התביעה תידחה.

העותר טען כי רק 3 שבועות אחרי שהעירייה הודיעה ביוזמתה כי היא מבקשת למחוק את התביעה הקודמת – נשלחה אליו דרישת התשלום הנוכחית ביחס לשנים 2004-2008.

טענות הצדדים

לטענת העותר, הוסכם בין הצדדים כי ההכרעה של בית המשפט בתביעה הקודמת, בכול הנוגע לשנים 2002-2003, היא שתקבע גם את גורלם של חיובי הארנונה ביחס לשנים הבאות, כל עוד לא ישתנה מצב המבנה.

לטענתו, משום כך הורה בית המשפט בתביעה הקודמת למומחה מטעמו לבחון את מצב המבנה במועד עריכת חוות הדעת. מטעם דומה העירייה המתינה במשך 5 שנים, ולא פעלה לגביית חובות הארנונה שהצטברו משנת 2004 ואילך. העותר מפנה גם להצעת הפשרה הראשונה של מי שהיה ב"כ העירייה באותה תקופה, בה הוצע כי התביעה הקודמת תימחק, וכי העירייה תוותר על חיוב משנת 2005. העותר טוען כי אף הצעה זו מחזקת את המסקנה בדבר ההסכמה לה הוא טוען.

לכן, לטענת העותר, קיימת הסכמה עם העירייה לפיה תוצאות התביעה הקודמת יחייבו את העירייה גם ביחס לשנים הבאות, כל עוד לא השתנה מצב המבנה. מאחר שמצב המבנה לא השתנה, הרי – כך טוען העותר - העירייה אינה זכאית לדרוש ממנו את תשלום הארנונה בגין שנות המס לאחר שנת 2003.

העותר טען כי העירייה מנועה מלדרוש תשלומי ארנונה לשנים המאוחרות, גם מכוח הכלל של מעשה בית דין - השתק עילה והשתק פלוגתא. העילה שנדונה בתביעה הקודמת היא אותה עילה שקיימת בהליך הנוכחי, והתקיימה הכרעה לגופו של ענין, משום שהתביעה הקודמת נדחתה לאחר הליך הוכחות ארוך.

לחלופין טען העותר, כי יש מקום לפטור את המבנה מתשלום ארנונה, מאחר שהוא מבנה שאינו ראוי לשימוש. לגישתו, בית המשפט מוסמך לדון בשאלה האם המבנה הוא בר חיוב בארנונה, ויש לקבוע כי התשובה לכך היא שלילית.

לטענת העותר, אף שהתביעה הקודמת התנהלה פורמאלית על 2002-2003, הראיות בתיק נגעו למצב המבנה בשנים מאוחרות יותר. העותר טוען כי מחוות הדעת של המומחה מטעם בית המשפט בתביעה הקודמת, עולה כי בניית המבנה לא הסתיימה, וכי נדרשה השקעה כספית ניכרת לשם השלמת הבנייה, למעט בקומות שבנייתן הושלמה והן הושכרו. העותר טען כי לאור הראיות ולאור ההלכה שנקבעה בפסק דינו של בית המשפט העליון בפסה"ד בר"ם 5711/06 חברת המגרש המוצלח בע"מ נ. עיריית תל אביב (להלן: "פסק דין המגרש המוצלח"), יש לקבל את עמדתו, לפיה המבנה אינו בר שימוש לכול מטרה, וככזה הוא אינו בר חיוב בארנונה.

העירייה טוענת כי דין העתירה להידחות. לטענתה, העותר לא הוכיח כי ניתנה לו הבטחה שלטונית, או כי הושג הסכם מחייב בינו לבין העירייה במסגרת התביעה הקודמת, לפיו תוצאות התביעה הקודמת יחייבו את העירייה גם לשנים הבאות, כל עוד לא יחול שינוי במצבו של המבנה. גם לו היתה ניתנת הבטחה שלטונית לפיה העותר יהיה פטור מארנונה, לא היה להבטחה כזו תוקף.

העירייה טוענת כי מהעדויות, מהמסמכים, ומנוסח ההסכמה במסגרת התביעה הקודמת, עולה המסקנה כי הצדדים לא הגיעו להסכמה ביחס לשנות מס מאוחרות לאלה שבגינן הוגשה התביעה הקודמת. כך עולה גם מהעובדה כי העירייה הוסיפה לשלוח לעותר הודעות חיוב גם במהלך השנים 2004 עד 2008, והעותר לא טרח להגיש השגה בגינן. העובדה שלא התנהלו כנגד העותר הליכי גבייה בשנים אלה, נובעת מכך שבאותן שנים מחלקת הגבייה של העירייה לא תפקדה כראוי, וכתוצאה מכך חובות רבים, ובכלל זה חובותיו של העותר, לא זכו להתייחסות.

מעבר לכך, טענה העירייה כי גם לגישת העותר ההסכמה לה הוא טוען היתה מותנית בכך שלא יחול שינוי במצב המבנה. אולם, כך טענה העירייה, במצבו של המבנה אכן חל שינוי, לפחות בשתי קומות שהעותר עצמו טוען כי הבנייה בהן הושלמה. לא ניתן אם כן לדעת אילו שינויים נעשו במבנה. העותר לא הגיש השגה כנגד חיובו בשנים 2004- 2008, כך שענין זה לא נבחן עובדתית.

עוד נטען, כי אין מעשה בית דין ביחס לפסק הדין בתביעה הקודמת, משום שעילות התביעה בהתייחס לכול שנת מס הן עילות שונות, ומשום שבמסגרת התביעה הקודמת בית המשפט לא קבע כל מימצא פוזיטיבי שהוא (ולכן אין "השתק פלוגתא"). העירייה טענה כי יישום פסק הדין המגרש המוצלח מביא למסקנה כי המבנה הוא בר חיוב בארנונה, וכי על כל פנים בית המשפט אינו מוסמך לבחון שאלה זו, שהיא בסמכותו העניינית של מנהל הארנונה.

יוער כי לב"כ העותר ניתנה אפשרות להגיש סיכומי תשובה מטעמו. ב"כ העותר הגיש בקשה בה הוא בקש כי המועד להגשת סיכומי התשובה יידחה עד ליום 24.8.10, וביום 22.8.10 התקבלה בקשתו. אף על פי כן, לא הוגשו עד היום סיכומי תשובה מטעם העותר. מטעם זה, ומאחר שכפי שיפורט להלן, אני סבורה כי דינה של העתירה להתקבל, ניתן פסק דין זה ללא סיכומי תשובה מטעם העותר.

דיון

מספר שאלות טעונות הכרעה במסגרת העתירה. ראשית, יש לבחון את השאלה האם הוכיח העותר כי הצדדים בתביעה הקודמת הגיעו להסכמה כי תוצאותיו יחייבו אותם גם ביחס לשנות מס מאוחרות, כל עוד לא יחול שינוי במצב המבנה, והאם ניתנה לו הבטחה שלטונית כזו.

כן יש לבחון את השאלה האם פסק הדין בהליך הקודם מהווה מעשה בית דין בהליך הנוכחי.