מריאן - פלסט בע"מ נ' הום פרפקט ק.ד.מ. בע"מ ואח'

החלטה

לפניי שתי בקשות שהגישו הנתבעים ( להלן: המבקשים) להעברת הדיון בתובענה לבית המשפט בתל- אביב או לבית המשפט בבאר שבע.

המשיבה הינה חברה העוסקת בייצור מוצרי פלסטיקה, שכטענתה, סיפקה למבקשת מס' 1 סחורה. המבקשת מס' 2 הינה בעלת המניות והמנהלת של המבקשת מס' 1, ואילו המבקש מס' 3 שימש כמנהל הרכש של המבקשת מס' 1 ומי שביצע את ההזמנות בשם המבקשות מס' 1 ו- 2.

המשיבה הגישה נגד המבקשים תביעה כספית על סך של 176,023 ₪, בהליך של סדר דין מקוצר, בגין חוב שנותרו המבקשים חייבים, כך נטען, עבור רכישת סחורה מהמשיבה במועדים שונים במהלך השנים 2009- 2011.

המבקשים הגישו שתי בקשות נפרדות , בהן עתרו להעברת הדיון בתיק לבית המשפט המוסמך בתל-אביב או בבאר שבע. לטענתם, מקום עסקה של המבקשת מס' 1 הינו בקרית גת ואילו מקום מגוריה של המבקשת מס' 2 הינו ברמת-גן, ושל המבקש מס' 3 בנתיבות . נטען עוד, כי יצירת ההתחייבות ומסירת הנכס היו בחצריה של המבקשת מס' 1. המבקשת מס' 2 ביקשה גם להתחשב במצבה הבריאותי הקשה ותמכה את טענתה במסמכים רפואיים שונים שצורפו לבקשה.

המשיבה מתנגדת לבקשה וטוענת, כי אין בסיס לטענות המבקשים וכי לבית משפט זה יש את הסמכות המקומית לדון בתובענה. זאת, כך נטען, מאחר שמקום ביצוע התמורה, לרבות סניף הבנק של המשיבה, הינו בבנק דיסקונט בחיפה. כן, לטענת המשיבה, יצירת ההתחייבות ומסירת ההזמנות היו במקום עסקה הקודם של המשיבה, דהיינו במשרדיה הקודמים שבעיר חיפה. ועוד, המשיבה הודתה , כי מסירת הסחורה הייתה במשרדיהם של המבקשים שבקרית גת, אך טענה כי יש לראות במקום עסקה של המשיבה כמקום שבו נמסרה למבקשים את הסחורה , וזאת בהתאם לסעיף 8(ג) ו- 10(ג) לחוק המכר, תשכ"ח- 1986 ( להלן: החוק).

בתשובה לתגובה חזרו המבקשים על טענותיהם המועלות בבקשות.

דיון והכרעה;

לאחר עיון בבקשות, בתגובה, בתשובות ובכל המסמכים הרלבנטיים נחה דעתי כי דין הבקשה להתקבל.

עסקינן בתביעה שאינה במקרקעין ועל כן מקום השיפוט יקבע בהתאם לחלופות המצויות בסעיף 3(א) לתקנות סדר הדין האזרחי. כפי חלופות אלו, תובענה שאינה כולה במקרקעין תוגש לבית המשפט שבאזור שיפוטו מצוי מקום מגוריו או מקום עסקו של הנתבע, מקום יצירת ההתחייבות, המקום שנועד לקיום ההתחייבות , מקום המעשה או המחדל שבשלו תובעים, או מקום המסירה של הנכס.

אין מחלוקת בין הצדדים, כי מקום עסקה של המבקשת מס' 1 הינו בקרית גת. כן, כתובת מגוריה של המבקשת מס' 2 היא ברמת- גן ומקום מגוריו של המבקש מס' 3 הוא בנתיבות. למרות זאת, המשיבה טוענת, כי בית משפט זה הינו בעל הסמכות המקומית לדון בתובענה זו מאחר שמקום תשלום התמורה הינו בחשבונה שבבנק דיסקונט בחיפה, כן, מקום יצירת ההתחייבות הינו במקום עסקה הקודם של המשיבה בחיפה. לבד מהטענה המשיבה לא הניחה תשתית עובדתית התומכת בטענותיה אלו ובכך היא כשלה בהרמת נטלי הראיה והשכנוע הרובצים לפתחה. שעה שהמשיבה בחרה בהגשת תביעתה לבית משפט זה והמבקשים הכחישו את סמכותו המקומית, הרי שעל המשיבה להוכיח ולשכנע בתגובתה בדבר זיקת ביהמ"ש בו בחרה לדון בסכסוך נשוא כתב התביעה ( ע"א 759/86 גלמן דב נ' סיפריית מעריב בע"מ ( פורסם במאגרים) ). לא כך, נעשה בענייננו. המשיבה הסתפקה בהעלאת טענות עובדתיות שמבססות, לשיטתה, את סמכותו המקומית של בית משפט זה, אך לא ראתה לנכון ולו להציג ראשית ראיה התומכת בטענות אלו גם לא בהגשת תצהיר מטעמה. מכאן, הואיל וטענותיה העובדתיות של המשיבה לא נתמכו כנדרש, אזי הן נופלות ועמן גם סמכותו המקומית של בית משפט זה לדון בסכסוך שבין הצדדים.

מעבר לכך, המשיבה מודה בתגובתה שהסחורה נמסרה למבקשים במשרדיהם בקרית גת. על אף זאת, המשיבה טוענת, כי במקרה דנן יש להחיל את הוראת סעיף 8 (ג) ו- 10 (ג) לחוק המכר, כך שיש לראות במקום עסקה כמקום שבו נמסרה הסחורה למבקשים, הואיל ושם הועמדה לרשות המוביל. אין בידי לקבל טענה זו. סעיף 10( ג) לחוק המכר, שכותרתו מקום המסירה, קובע : "הוסכם על הובלת הממכר על ידי מוביל, תהא המסירה במקום שהוסכם עליו עם המוביל האחראי כאמור בסעיף 8(ג)". סעיף 8(ג) לחוק קובע כי: " הוסכם על הובלת הממכר על ידי מוביל, תהא המסירה בהעמדת הממכר לרשות המוביל, ובלבד שהמוביל אחראי כלפי הקונה על פי חוזה ההובלה " ( ההדגשות אינן במקור) . בענייננו, המשיבה לא התייחסה לדרישה בסיפא סעיף 8(ג) לחוק ולא תמכה את טענתה בראיה כלשהי כדי להוכיח את קיומו של התנאי בדבר אחריותו הבלעדית של המוביל כלפי הקונה ועצמאותו במנותק מהמוכר-המשיבה: " במקרה הרגיל, שבו המוביל אינו אחראי כלפי הקונה, לא תהא המסירה בהעברת הממכר מהמוכר למוביל, אלא בהעברתו מהמוביל לקונה. בהתאם לכך, מקום המסירה ומועדה יהיו אלו שבהם הוסכם שהמוביל יעביר את הממכר לקונה, ולא אלו שבהם יעבירו המוכר למוביל " (א' זמיר בספרו חוק המכר, תשכ"ח- 1968, בעמ' 197). לפיכך, משלא נטען, וממילא גם לא הוכח ולו לכאורה, כי הסחורה הועברה למוביל חיצוני אשר קיבל על עצמו אחריות לנכס, כן, משאין מחלוקת בין הצדדים כי הסחורה נמסרה למבקשים במשרדיהם , אזי ברי כי מקום מסירת הסחורה הינו מקום עסקם של המבקשים בקרית גת.

ועוד, מאחר שבמקרה דנן הצדדים סטו מהמתווה הקבוע בסעיף 10(א) לחוק המכר , אשר לפיו :"המסירה תהא במקום עסקו של המוכר, ובאין למוכר מקום עסק- במקום מגוריו הקבוע ", והסכימו כי המסירה תתבצע במקום עסקם של המבקשים, אזי מקום המסירה המוסכם הוא גם מקום התשלום ( ב"ש (י-ם) 3174/03 עופר אלוני נ' ויסמן יבוא ושיווק רהיטים בע"מ (פורסם במאגרים) ). פועל יוצא מהאמור, המבקשים היו מחויבים לשלם את התמורה במקום מסירת הסחורה בקרית- גת.

בשולי הדברים אוסיף, כי גם אם נלך כברת דרך לקראת המשיבה ונניח כי מקום מסירת הסחורה הינו מקום עסקה, אין בכך כדי להועיל לה. שכן, מקום עסקיה של המשיבה נמצא במגדל העמק, מקום שאינו מצוי בתחום השיפוט של בית משפט זה.

אשר על כן, ומשלא התקיימה אף אחת מהחלופות, הרי שלבית משפט זה אין סמכות מקומית לדון בתובענה.

בנסיבות אלה, ומאחר שכתובת מגוריה של המבקשת מס' 2 הינה ברמת גן, אני מורה על העברת הדיון בתובענה לבית משפט השלום בתל-אביב.

כל צד ישא בהוצאותיו.

המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, כ' טבת תשע"ד, 23 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: