מריאן נ' מדינת ישראל

החלטה

בפני בקשה לביטול פסילה מנהלית אשר הוטלה על המבקש לאחר שהיה מעורב בתאונת דרכים.

המבקש הגיש בעצמו בקשה בכתב בה טען כי במהלך התאונה הולכת רגל קפצה בפתאומיות לתוך הכביש במקום בו היה מעבר חצייה מבלי שהיתה לו כל יכולת לצפות זאת. עוד טען כי לא פגע כלל בהולכת הרגל וכי היא למעשה נפלה ללא כל קשר לבלימתו במקום.

ב"כ המדינה טענה כי בידי המדינה ראיות לכאורה, ומסוכנותו של המבקש נלמדת מנסיבות המקרה העולות מתיק החקירה שהוגש לעיוני.

לשיטתה יש מקום לדחות את הבקשה לאור נסיבות האירוע ועברו התעבורתי של המבקש.

דיון –

בבשפ 02 / 8450 זינגר יהודה, עו"ד נ' מדינת ישראל 02 (5) 55, עמוד 2 נקבע:

" מסקנת המשטרה כי ראוי לפסול את העורר לנהיגה בפסילה מינהלית ל-30 יום הינה במיתחם הסבירות ואין מקום להתערב בה. סמכות הפסילה מכח סעיף 47 לפקודה הינה סמכות בעלת אופי מינהלי שחלים עליה כללי המשפט המינהלי (בש"פ 2296/92 ליפשיץ נ' מדינת ישראל, תק' על' 92 (2) 2304). במקרה זה לא נמצא פסול במעשה המינהלי הנדון. "

בשפ 96 / 5928 אבי ארנפריד נ' מדינת ישראל [פדאור (לא פורסם) 96 (1) 263], עמוד 2 נקבע:

" תקופת הפסילה נקבעה ע"י המחוקק, על בסיס שקלול התכליות השונות שלקידום השגתן ניתנה הסמכות לצוות עליה; וככלל, יהיה מקום לבחון קיצור של התקופה, רק במקום שקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות התערבות בשקלול התכליות העומד בבסיס. במקרה דנן, אין בכוח הפגיעה שנפגעת נוחיותו של העורר - המרבה לנוע במסגרת עבודתו כנותן שירות למחשבים - כדי להוות נסיבה מיוחדת במשמעות האמורה."

ומן הכלל אל הפרט –

קראתי את תיק החקירה ומסתבר כי נגד המבקש יש ראיות לכאורה.

מעדות הולכת הרגל עולה כי הגיע למעבר החצייה, המתינה במקום כדקה, החלה לחצות בהליכה רגילה ואז הגיע המבקש כאשר תוך כדי בלימה פגע בה וגרם לה לחבלה לאחר שנפלה כתוצאה מהמכה.

הודעת הנפגעת גם נתמכת בעדותו של המבקש עצמו אשר הסכים במשטרה כי פגע עם חזית רכבו בהולכת הרגל זאת בניגוד לעמדתו בבקשתו לבית המשפט.

המדובר בסתירה מהותית בין הודעת המבקש במשטרה ותוכן בקשתו בפני.

אמנם, במהלך הדיון בפני טען המבקש כי מסר נתונים לא נכונים במשטרה כתוצאה מ"לחץ".

יתכן ועמדתו תתקבל ע"י בית המשפט עת ינוהל תיקו העיקרי, אולם בשלב משפטי זה, ניתן לקבוע כי בידי המדינה ראיות טובות לכאורה נגד המבקש.

החלטת הקצין הפוסל סבירה ונכונה הנסיבות המתוארות ולא מצאתי כל פסול בהחלטה זו.

שאלת מסוכנותו של המבקש נלמדת מנסיבות העבירה המיוחסת ומעברו התעבורתי כאשר נסיבות אישיות לא יכנסו כשיקול מהותי עת ידרש בית המשפט להחלטה בפרשה זו.

במקרה זה, המדובר בפגיעה בהולך רגל על מעבר חצייה ולא בכביש פתוח, נסיבה המעידה על מסוכנות רבה שיצר סביבו המבקש עת נהג ברכב.