מרחב ואח' נ' קונין

פסק דין

1.שניים אוחזים – זה אומר שלי וזה אומר שלי.

לפניי תובענה לפינוי וסילוק יד שהגישו התובעים, הטוענים כי הינם הבעלים של נכס בגודל 2 מ"ר המשמש כמחסן והמצוי בבניין ברח' מנדלסון 2 בת"א (להלן: "הנכס" ו/או "המחסן" ו/או "היחידה").

מנגד, טוענת הנתבעת כי המחסן בבעלותה ובחזקתה בפועל מאז רכשה את דירתה בבניין.

2.התובעים הינם הבעלים של דירת מגורים בבניין ברח' מנדלסון 2 בת"א, הידועה כתת חלקה 1 בחלקה 425 בגוש 6215. לטענתם, המחסן צמוד לדירתם, כך נרכש הנכס בהסכם המכר וכך נרשם בצו רישום בתים משותפים. הנתבעת הינה בעל זכות בעלות בדירה המצויה באותו בניין בקומת קרקע, דירתה רשומה כתת חלקה 4 באותה חלקה ובאותו הגוש. לגרסת הנתבעת, היא רכשה את דירתה יחד עם יחידת המחסן, קיבלה מפתח למחסן מהמוכר ועשתה בו שימוש בעלים מיום כניסתה לדירה.

3.יוער, כי התובעים לא ביקשו סעד הצהרתי המבקש להצהיר על זכות הבעלות (מפאת חוסר סמכות עניינית), אלא ביקשו סעד של פינוי, וכשאלה שבגררא בימ"ש יבדוק את זכות הבעלות של התובעים בנכס. לו היה הנכס רשום בנסח הטאבו, מן הסתם לא היתה מחלוקת עניינית בין הצדדים. הנכס הוצמד לדירת התובעים בצו רישום בתים משותפים אך לא בנסח הטאבו.

4.לפניי העידו התובע מס' 1 והנתבעת. זכות הבעלות נבדקה בכמה מישורים, העובדתי והחוזי והן מהפן הרישומי. מהפן החוזי, אף לא אחד מחוזי המכר מציין מפורשות ב"רחל בתך הקטנה" כי הנכס הוצמד לדירה זו או אחרת. הסכם המכר בין התובעים לבעלי דירתם מציין "בהואיל" א' כדלקמן:

"...של דירה ברח' מנדלסון 2 תל-אביב הידועה כתת חלקה 1 חלקה 425 גוש 6215 ובחלקים הצמודים אליה, והכל כמפורט בנסח רישום המקרקעין רצ"ב ומסומן א' (להלן: "הדירה")"...

(הדגשה שלי א.מ.ג).

כמובן, אין כל ביאור בהגדרת הדירה מהם החלקים הצמודים? האם זהו המחסן השנוי במחלוקת? האם אלה חלקי הרכוש המשותף? נסח הטאבו לא מבאר גם הוא מאומה לעניין "החלקים הצמודים" אלא צו רישום בתים משותפים כפי שיפורט בהמשך.

5.אף הסכם המכר של הנתבעת לא מציין מאומה לגבי הנכס שבמחלוקת, יתרה מכך, אף לא מאזכר כי קיימים חלקים צמודים כלשהם, הסכם המכר בין הנתבעת לבעלי דירתה מציין בהואיל הראשון כדלקמן:

"...של דירת מגורים המכילה חדר שינה, חדר מגורים, מטבח, חדר אמבטיה ושירותים, המצויה ברחוב....הכל כמפורט בנסח מלשכת רישום המקרקעין"...

6.עיננו הרואות, כי מהפן החוזי לא תצמח הישועה. לנתבעת אין כל זיקה בהסכם המכר לנכס שבמחלוקת. אף בעדותה הנתבעת לא מסרה תשובה מניחה את הדעת באשר להעדר ציון הנכס. לשאלת ב"כ התובע ולשאלת ביהמ"ש, מדוע ציון העובדה כי הדירה כוללת גם את המחסן לא מופיעה בהסכם, השיבה הנתבעת:

"אני אמרתי לך, שאני מתוך חוסר ידע מוחלט הייתי עם עוה"ד ויצאתי מתוך נקודת הנחה שכל מה שצריך להיות יהיה כתוב, אני לא מבינה בזה"...

(עמ' 18 לפרו' ש' 11-12).

תשובה זו אכן לא מניחה את הדעת, שהרי לא בכל יום אדם רוכש נכס מקרקעין. הנתבעת עוד העידה כי נאמר לה טרם הרכישה ע"י המתווך כי הדירה כוללת מחסן, ולשאלת ביהמ"ש השיבה:

"זה היה נחמד לי, יכול להיות שאם המחסן לא שלי, הייתי מנסה להוריד לו את המחיר".

(עמ' 19 לפרו' ש' 31).

אם כך, יש להניח שחלק מהתמורה עליה סיכמה הנתבעת היה בדעתה גם המחסן, ובעת חתימתה ידעה שהיא רוכשת גם את המחסן, הכיצד אם כן עובדה זו לא באה לידי ביטוי באף מסמך ממסמכי הרכישה?

7.צודק ב"כ התובעים כי הנתבעת לא עשתה ככל שביכולתה לתמוך בטענתה כי הנכס בבעלותה, היא לא הזמינה את המתווך לעדות, אותו מתווך שהבטיח לה כי הרכישה כוללת את המחסן, לא זימנה את עוה"ד שטיפלה בעסקה להבהיר מדוע המחסן לא מצוין בהסכם המכר? או מאזכר כי לדירה חלק מוצמד? הנתבעת אף לא עשתה מאמץ לזמן לעדות את בנו של המוכר שמסר לה את מפתחות המחסן.