מרזלייב(עציר) נ' מדינת ישראל

פסק דין

בפניי ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה בת"א-יפו (סגן נשיא, כב' השופט י. ויטלסון), אשר לאחר שמיעת ראיות הרשיע את המערער בכך, שביום 06.03.08 נהג קטנוע ברח' הרכבת בת"א כשהוא פסול מלנהוג, אותה עת גם נהג כשרישיון הנהיגה שלו לא תקף וללא ביטוח בר תוקף לאופנוע בו נהג.

הערעור הינו בעיקר על הכרעת הדין, הקובעת כי המערער הוּדע כנדרש בסעיף 67 לפקודת התעבורה, על כך שהוא בפסילה, על כך שלמרות הנטען בכתב האישום, משרד הרישוי עפ"י ת/8 ממסמכי התביעה שהוגשו, הוציא למערער רישיון נהיגה, שהיה בתוקף באותה עת, וכי בהינתן שהמערער לא נהג בפסילה ונהג כשרישיונו בתוקף, גם האישום בעבירה של נהיגה ללא פוליסת ביטוח דינה זיכוי. בית משפט קמא, בהכרעת דינו, קבע באופן חד-משמעי את קביעות העובדה המרשיעות, תוך שהוא מאמץ את גרסאות השוטרים שבאו בפניו והראיות הנוספות, ודוחה מחוסר אמון את גרסתו של המערער, שהייתה, כאמור, שאינו יודע שהוא נוהג בפסילה.

בית משפט קמא חישב נכונה את שלושת פסילותיו של המערער, שיש למנות אותן במצטבר; האחת לשלושה חודשים, אחת לשנה ואחת ל-250 ימים, דהיינו, לשמונה חודשים ועשרה ימים, ומצא שפסילתו של המערער אמורה הייתה להסתיים בחודש יוני 2008 וכאמור, המערער נתפס נוהג במרץ אותה שנה.

בית המשפט לא קיבל את גרסת המערער, שהוא סבר בטעות משום שהוטעה ע"י המשטרה, קצין המשטרה ואף גובת האמרה ת/4, כך חשבה, פסילתו האחת שהיא ל-250 ימים הינה רק ל-50 ימים, כפי שאכן כתוב ברישא ל-ת/4 וכפי שכתוב ב-נ/1 מפי קצין המשטרה, אליקים דיבחי.

בהכרעת דינו גם קבע ביהמ"ש קמא קביעה עקרונית, לפיה, עצם העובדה שהמערער הוזמן כדין לשלושת התיקים בהם נפסל ולא התייצב, יש להחיל בעניין זה את כלל "עצימת העיניים" ויש לראות את המערער כמוחזק שיודע ומודע לתקופות הפסילה מכח אי-הופעתו למשפטיו אלה.

לאחר בחינתי את טענות הצדדים, את סיכומי שני הצדדים, לרבות סיכומי המערער בתיק בית משפט קמא שבא בפניי, הנני סבור שדינו של הערעור הוא דחייה.

טעם אחד לכך שאינני יכול לקבוע שבית משפט קמא טעה בהרשיעו את המערער הינו הטעם של אי-התערבות ערכאת הערעור בממצאי עובדה, בעיקר כאלה המבוססים על מהימנות עדים.

בית משפט קמא לא האמין למערער שלא ידע ולא הודע על כך שהוא פסול מלנהוג לכל שלושת התקופות המלאות שנגזרו עליו, ומשכך קבע, והוא שמע את עדותו של המערער, לא תוכל ערכאה של הערעור להפוך, בנסיבות מקרה זה, את הקביעה הזו.

בית משפט קמא גם יכול היה להגיע לאותה תוצאה בדרך אחרת. ת/4 כאמור הינו אמרתו של הנאשם שנגבתה עובר למעצרו ע"י שוטרים, תוך שהוא רוכב על אופנועו. ב-ת/4 אכן בטעות נאמר למערער ע"י גובת האמרה שהפסילה בת 250 הימים היא לחמישים ימים בלבד, אבל ברור לחלוטין מתשובות המערער בתוכן האמרה שהוא מודע שעובר ליום גביית האמרה הוא נוהג בפסילה. תשובה זאת אפשר ללמוד באופן ברור מדבריו של המערער בשורות 26-29 ל-ת/4, וזאת בתוספת לאמירתו בשורה 23 שהוא יודע שהוא פסול מלנהוג וכי הפקיד את הרישיון ביום 13.07.06. להודאה זאת די לצרף דבר מה כדי לבסס הרשעה ודבר מה קיים בוודאי, ודי שאפנה לדו"ח של השוטר (בטעות סומן גם ת/4), על נסיבות מעצרו של המערער, כי הוא נוהג על האופנוע, ופסקי הדין ובהם עונשי הפסילה שהוטלו על המערער בהיעדרו.

טוען ב"כ המערער בערעורו שאין מדובר כלל באמרת הנאשם משום שהנאשם הכחיש שהוא חתום על האמרה משני צדדיה, ושעל התביעה היה להוכיח שזו חתימתו באמצעות ראייה נפרדת כמו חוות דעת מומחה. אין הדבר נכון. בית המשפט רשאי בכל דרך ראייתית שנראית לו להחליט אם מדובר באמרתו של נאשם, אם לאו. בית משפט קמא, כאמור, ביסס את קביעתו שמדובר באמרת הנאשם על אי-האמון שרכש, לדברי המערער, שזו לא חתימתו על האמרה, ומנגד, העדפתו את גרסתה של גובת האמרה, רס"ב איריס אביב.

משלא אתערב בהרשעת המערער בעבירת הנהיגה בפסילה, אין מקום גם להתערב בהרשעה ביתר העבירות הקשורות לעבירה של נהיגה בזמן פסילה, דהיינו, נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף וללא ביטוח תקף.

באשר לעונש, בית משפט קמא גזר לו למערער קנס של 2,000 ₪, מאסר מותנה, פסילה ופסילה נוספת תוך הפעלת תנאי. העונשים שהטיל בית משפט קמא, בנסיבות, כלל אינם חמורים ולכן, לא אתערב גם בחלק זה של פסק הדין והערעור נדחה.

ניתנה והודעה היום ט' אלול תשע"א, 08/09/2011 במעמד הנוכחים.

רענן בן-יוסף, שופט התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: