מרוץ סמכויות בין הערכאות וקביעת סמכות שפוט

1.         מונחות לפני שתי בקשות שהוגשו בגדרי התיקים שבכותרת, האחת מטעם התובעת לקביעת סמכות הדיון בענייני מזונות הילדים, הרכוש והמשמורת והשניה מטעם הנתבע להפחתת מזונות זמניים.

באשר למזונות קטינים הרי שעל פי ההלכה הפסוקה לא ניתן לכרוך את מזונותיהם בתביעה לגירושין בבית הדין הרבני כמצוות בר"ע 120/69 שרגאי נ' שרגאי , פד"י כג'(2), 171 ו- ע"א 275/71 פלד נ' פלד, מא' (4), 519.

2.         ביני וביני הסכים הנתבע לסמכותו של בית משפט זה לדון בסוגיית מזונות הילדים והמשמורת ונותרה תלויה ועומדת במחלוקת סוגיית סמכות הדיון בענייני הרכוש.

3.         אדון תחילה בסוגיית הסמכות.

            זו נתעוררה לאחר שהתובעת הגישה כנגד בעלה - הנתבע, תביעה רכושית.

בבקשתה היא עותרת לקביעת סמכות שיפוט בידי בית משפט זה לדון בסוגיית הרכוש, כאשר מנגד טוען הנתבע, כי סמכות זו מסורה לבית הדין הרבני לאחר שהגיש לפתחו תביעת גירושין, ובה כרך את סוגיית הרכוש.

להשלמת התמונה יצוין, כי תביעתה הרכושית של האישה הוגשה לבית משפט זה ביום 21.3.2010 ואילו תביעת הגירושין שהגיש הבעל לבית הדין הוגשה ביום 17.3.2010.

אמור מכאן: תביעת הגירושין הוגשה לבית הדין ארבעה ימים לפני התביעה הרכושית שהוגשה לבית משפט זה. אלא שביום 24.3.2010, יום לאחר הגשת התביעה לבית משפט זה, הגיש הבעל לבית הדין כתב תביעה מתוקן.

מכאן עולה השאלה האם אכן עסקינן בכריכה כדין וכריכה כנה אשר מקנה, במקרה זה, לבית הדין הרבני סמכות שיפוט בלעדית בענייני הרכוש וחוסמת את דרכה של האישה להגיש תביעה כזו לבית המשפט לענייני משפחה שמנוע מלדון בה?

סעיף 3 לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), התשי"ג - 1953 ומבחני הכריכה

4.         סעיף 3 לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), התשי"ג - 1953 (להלן: " חוק שיפוט בתי דין"), מורה, כי לבית הדין  הרבני שיפוט ייחודית בכל עניין הכרוך בתביעת הגירושין, לרבות מזונות לאישה וילדי הזוג. האפשרות לכרוך סוגיות אלו לתביעת הגירושין, נועדה על מנת לרכז את ההתדיינות בתחומי המחלוקת השונים בבית הדין הרבני.

            עם זאת הפסיקה הציבה מבחני עזר - מבחן משולש לפיו נדרש כי תביעת הגירושין תהא כנה; כי הכריכה תהא כנה; וכי הכריכה תהא כדין.

5.         אלא שלפני שבוחנים אנו את שאלת הכריכה, עולה השאלה האם על בית המשפט להכריע בסוגיית הסמכות או שמא עליו להמתין להכרעת בית הדין?

בבג"צ 8497/00 פלמן נ' פלמן, נקבע, כי במקרה ובו הוגשה תביעת גירושין לבית הדין ונכרכה הסוגיה של חלוקת הרכוש, ולאחר מכן הוגשה תביעה לחלוקת רכוש בבית המשפט לענייני משפחה, וטרם הכריעה אחת הערכאות בשאלת הסמכות לדון בסוגיה זו, משורה בידי כל אחת משתי הערכאות שיקול דעת לעכב את הדיון בתביעה שבפניו כדי לאפשר לערכאה האחרת להכריע בשאלת קיומם של תנאי הכריכה, וזאת מכוח עיקרון הכיבוד ההדדי בין הערכאות. אלא שההחלטה אם להימנע מדיון ולהמתין שהערכאה האחרת תכריע בשאלת התקיימות תנאי הכריכה, נתונה לשיקול דעתה של כל אחת משתי הערכאות בהתאם לנסיבותיו של המקרה הנדון לפניה.

אחד השיקולים שיכולים להטות את הכף לכיוון קבלת הכרעה, לעומת הימנעות מקיום דיון והמתנה להחלטת הערכאה האחרת, הוא השלב בו מצוי ההליך בערכאה האחרת לעומת השלב בו מצוי ההליך לפני אותה ערכאה שנדרשת להפעיל את שיקול דעתה זה.

6.         במקרה שלנו, עם הגשת התביעה הרכושית בפני בית משפט זה, הוגשו בקשות לסעדים זמניים, כאשר הרלוונטית לעניין הרכוש היתה בקשת האישה להגבלת שימוש בכספת וברכב. ואכן, דיון בבקשה זו התקיים במעמד שני הצדדים בפני כב' הרשמת, וזאת ביום 28.3.2010 ולקראת אותו דיון הגיש הבעל תגובה.

            לאחר שמיעת טענות הצדדים, כאשר הבעל אינו מעלה כל טענה בדבר העדר סמכות לדון באותה סוגיה, הורתה כב' הרשמת על הארכת תוקף צו הגבלת השימוש בנכסים - איסור דיס פוזיציה שניתן תחילה במעמד המבקשת, עוד בטרם קיום דיון במעמד שני הצדדים.

            בנסיבות אלה ומאחר ועד להגשת הבקשה לקביעת סמכות שיפוט, טרם התקיים כל דיון בבית הדין הרבני, כאשר הדיון הראשון היה קבוע ליום 23.6.2010, ולעומת זאת בית משפט זה נדרש לקיים דיון במעמד שני הצדדים במסגרת אותה תביעה רכושית וזאת בגדרי הבקשה להגבלת שימוש בנכסים, שוכנעתי כי אין להמתין להחלטת בית הדין הרבני בנושא זה וכי יהא זה נכון וצודק להכריע בסוגיית הסמכות.

7.         משבאנו לכאן נפנה עתה לשאלה האם אכן כרך הנתבע לתביעת הגירושין את סוגיית הרכוש והאם זו מקנה סמכות בלעדית לבית הדין?