מרון נ' מסגנו ואח'

פסק דין

כללי

לפניי תביעה להשבת סך של 4539 ₪ עלות תיקון רכב, 626 ₪ שכ"ט שמאי ו - 63 ₪ הפרשי הצמדה וריבית, אותם שילמה התובעת בגין נזקי תאונת דרכים בה היו מעורבים רכביהם של התובעת והנתבעת 2. עוד ביקשה התובעת פיצוי בשל טרדה ועוגמת נפש בסך של 500 ₪.

התאונה אירעה ביום 17.1.11 בסמוך לשעה 13:00 בחניון "רמי לוי" באזור התעשייה תלפיות ירושלים. התובעת נהגה ברכב מסוג דייהטסו שמספרו 26-581-62, כאשר הנתבע 1 נהג ברכב הנתבעת 2 משאית שמספרה 60-128-50.

הצדדים חלוקים ביחס לנסיבות קרות התאונה ומידת האחריות לה וכן לגבי היקף הנזק, שנגרם לרכב התובעת כתוצאה מהתאונה.

טענות הצדדים

התובעת מסרה בעדותה כי יצאה מהמקום בו חנתה בנסיעה לאחור. לאחר שכבר יצאה מהחניה והתיישרה ועוד בטרם החלה בנסיעתה, היא עצרה עצירה מוחלטת והבחינה במשאית הנהוגה על ידי נתבע 1, אשר נסעה לאחור לכיוון רכבה. בניסיון למנוע את התאונה, החלה התובעת לצפור מספר פעמים כדי שנתבע 1 יעצור. נתבע 1 התעלם מהצפירות, המשיך לנסוע ופגע ברכב התובעת בצד השמאלי קידמי של הרכב.

" ראיתי שהוא מגיע ובאיזה שהוא שלב אמרתי שאני אצמד, אבל לא יכולתי כי המכונית שחיכתה לתפוס את המקום הייתה צמודה. מאותו רגע כל הזמן צפרתי כדי שישמע אותי. אני הייתי בברקס מלא. התחלתי לצאת מהחניה. בגלל שזו משאית היא עושה רברס ויש את הצפצוף של הרברס. הוא התחיל לנסוע במקביל לזה שאני יצאתי. אני ראיתי אותו ועצרתי. כשאני יצאתי, יכול להיות שהוא התחיל. כשהוא התחיל הייתי עוד בחניה, ראיתי אותו, עצרתי עצירה מלאה. רגל ימין הייתה על הברקס. לחניה כבר לא יכולתי לחזור. רציתי לברוח רברס, אבל ההוא שרצה לחנות במקומי היה שם. אני מתפללת שישמע אותי ואני שומעת את הצפצוף רברס שלו. בדקה הזאת אמרתי איזה מזל שהילדה שלי בהריון ולא לידי. הוא עצר רק כשהוא נתקע בי."

(עמוד 1 לפרוטוקול שורות 14-21)

לתמיכה בטענותיה צירפה התובעת לכתב התביעה אישור על כך שלא הגישה תביעה לחברה המבטחת,העתק מחוות דעת שמאי, חשבונית שכר טרחת שמאי, חשבונית תיקון ותמונות הנזק של רכבה. בדיון הציגה התובעת תמונות של מיקום התאונה (סומנו ת/1), תמונות של הפגיעות ברכבה לאחר התאונה (סומנו ת/2), חוות הדעת על נזקי הרכב וקבלה על תיקון הרכב ( סומנו ת/3)

התובעת טוענת כי יש להטיל את האחריות המלאה לתאונה על נתבעים, בשל העובדה כי התובעת לא יכלה למנוע את התרחשות התאונה, שכן לטענתה לא יכלה לנסוע לאחור מפני שרכב אחר שביקש לחנות חסם אותה. כמו כן צפרה והזהירה את נתבע 1.

הנתבע 1 טען כי לאחר שסימן לתובעת כי ברצונו לנסוע לאחור ולאחר שהתובעת אישרה לו כי הוא יכול להתחיל בנסיעה, כאשר החל בפועל בנסיעה לאחור, התובעת החלה לפתע לנסוע קדימה (ככול הנראה בטעות) ופגעה במשאית. הנתבעים טענו כי התובעת היא זו שאחראית לקרות התאונה, מאחר שלא אפשרה לנתבע 1 לצאת מהחניון כדין, נסעה קדימה ופגעה ברכב הנתבעת 2 .

דיון והחלטה

לדיון שהתקיים בתאריך 7.12.11 הציג נתבע מס' 1 ייפוי כוח לייצג אף את נתבעת 2 שמנהלה שהה בחוץ לארץ. (סומן נ/1)

בדיון העידו התובעת, הנתבע 1, בעלה של התובעת ושני עדים שראו את התאונה.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, שמעתי את עדויות הצדדים ועיינתי בתמונות ובמסמכים שהוגשו לבית המשפט, החלטתי לקבל את גרסת התובעת קרי, שהנתבע 1 נהג ברשלנות ונסע אחורנית מבלי שבחן אם הדרך פנויה. יתרה מזו, הוא ידע כי רכב התובעת נמצא בדרכו בשל צפירותיה וקריאותיה אולם התעלם מהן והמשיך בדרכו.

עדותה של התובעת נתמכת בעדותם של שני עדים אובייקטיבים, שאין להם כל היכרות עם התובעת, אלא מכירים את הנתבע 1 המספק סחורה למקום עבודתם. מר אמיר רביע מסר בעדותו:

"יש לה אוטו קטן מאוד בצבע ורוד והיא נוסעת והנתבע נוסע לאחור כל הזמן עם המשאית שלו והיא מצפצפת חזק חזק והוא לא שם לב ופגע בי... היא יצאה מהחניה, התיישרה ורצתה לצאת והוא חזר לאחור ונתן לה מכה" (עמ' 4 לפרוטוקול שורות 10-12)

"ש. "אתה אומר שהרכב ורוד והרכב בכלל אדום"

ת. "אדום, ורוד, אני התכוונתי לאותו דבר"