מרום נ' ורדינון ואח'

פסק דין

ערעור זה מופנה נגד החלטת כב' הרשמת א' נחליאלי חיאט בת"א 29341-12-11 מיום 07.03.2012, לפיה עוכבו ההליכים בתביעה האזרחית שהגישה המערערת נגד המשיבים והמערערת חויבה בהוצאות המשיבים בסך 10,000 ש"ח.

רקע

המערערת היא אזרחית ישראלית תושבת חוץ, אשר מרכז חייה בהונגריה וגיאורגיה. המשיב 1 הוא אזרח ישראלי, תושב ישראל ובעל השליטה במשיבה 2. אין מחלוקת בין הצדדים כי במועד הרלוונטי היו המערערת והמשיבים בעלי המניות היחידים בחברה הגיאורגית Ortam 2007. Ltd (להלן: "אורטם" או "החברה").

בספטמבר 2011 הגישה "אורטם" הנשלטת כיום על ידי המשיבים 1 ו-2, תביעה בבית משפט בטביליסי, גיאורגיה נגד המערערת. המדובר בתביעה להשבת כספים אותם משכה המערערת שלא כדין, לכאורה, מחשבון הבנק של אורטם בעת כהונתה כדירקטורית בחברה. כתב ההגנה שהגישה המערערת בתגובה לתביעה זו לאקוני וכולל: הכחשה כללית של הטענות נגדה; בקשה לצרף להליך את המשיבה 2 בטענה כי היא בעלת השליטה האמיתית ב"אורטם" וכן בקשה לקבל ממנה מסמכים ומידע; רשימת עדים הכוללת את המשיב 1, דרכו תבקש להוכיח כי אינה חייבת דבר ל"אורטם"; והודעה כי תגיש תביעה שכנגד לפיצוי כספי.

ב-15.12.2011 הגישה המערערת תביעה נגד המשיבים בערעור זה ונגד חברת אורטם בבית המשפט המחוזי בתל אביב. המדובר בתביעה למתן פסק דין הצהרתי לפיו כל הכספים אשר נמשכו על יד המערערת מחשבון הבנק של אורטם במהלך כהונתה כדירקטורית בחברה, נמשכו כדין. בד בבד עם התביעה הגישה המערערת בקשה להמצאה מחוץ לתחום ובקשה לתחליף המצאה לחברת אורטם וכן בקשה דחופה להוצאת צו חוסם לתביעה שהוגשה נגדה בגיאורגיה, בטענה כי הוגשה למטרות סחיטה. הבקשה להיתר המצאה נדחתה בהחלטת כב' הרשמת נחליאלי חיאט מיום 03.01.2012, מבלי שהתבקשה תגובת המשיבים לעניין זה. בין נימוקיה ציינה הרשמת כי:

"[...] מדובר בחברה זרה, שעסקיה מתנהלים מחוץ למדינת ישראל, גם התובעת מבהירה כי עסקי החברה ונכסיה, כמו גם עסקי המבקשת מתנהלים מחוץ למדינה ואף המעשים ו/או המחדלים עליהם מנסה המבקשת לבסס את הבקשה לפי תקנה 500(7) לתקסד"א הם מעשים נטענים שעשו, לכאורה, וכנטען, בעלי מניות בחברה אליה מבוקש היתר ההמצאה - ונגדם הגישה תובענה בארץ [...]".

המשיבים בערעור שלפניי הגישו בקשה לסילוק התביעה בישראל על הסף ולחילופין לעכב את ההליכים בה עד להכרעת ההליך בגיאורגיה, בשל עניין תלוי ועומד. בהחלטה מיום 07.03.2012 הורתה כב' הרשמת נחליאלי-חיאט על עיכוב ההליכים בתביעה שהוגשה בישראל עד לאחר מתן פסק דין חלוט בתביעה המתנהלת בגיאורגיה. בהחלטתה ציינה הרשמת כלהלן:

"מעיון בטענות הצדדים עולה כי עניינה של התביעה כאן זהה לעניינה של התביעה המתנהלת בגיאורגיה ושהוגשה שם קודם להגשת התביעה דנא בישראל. המסכת העובדתית עליה מבוססות שתי התביעות זהה ובכלל זה כי קיימת זהות בטענות בהן יידרשו בתי המשפט להכריע במסגרת שתי התביעות [...] אין בסיס לטענת המשיבה לפיה התביעה בישראל היא בגין מחלוקת בינה לבין בעלי מניות אורטם - טענה זו נועדה אך על מנת ליצור הפרדה מלאכותית בין המבקשים לבין אורטם בניסיון להכשיר בירור התביעה במקביל לבירור התביעה בגיאורגיה, אלא שכפי שפורט לעיל, אין מקום לבירור מקביל כאמור".

מכאן הערעור שלפניי.

טענות הצדדים

המערערת סבורה כי ניהול ההליך בישראל לא ישפיע על ההליך בגיאורגיה ואין אפשרות שתתקבלנה הכרעות סותרות בערכאות השונות, לכן לא היה מקום לקבל את בקשת עיכוב ההליך בישראל. זאת, מאחר שאין, לגישתה, זהות בין בעלי הדין או במחלוקת העובדתית בין שתי התביעות המתנהלות במדינות השונות: הצדדים בתביעה בגיאורגיה הם חברת אורטם והמערערת, בעוד שהתביעה בישראל מתנהלת בין המערערת למשיבים; אשר למהות ההליך המשפטי, מציינת המערערת כי עניינו של ההליך בגיאורגיה בתביעת חברה נגד דירקטור שלה ואילו עניינו של ההליך בישראל בתביעה בין בעלי מניות; זאת ועוד, בהליך בגיאורגיה מבוקש סעד של השבת כספים ואילו בהליך בישראל מבוקש סעד הצהרתי ביחס לבעלי מניות בחברה; בהתאם, גם עילת התביעה שונה - בעוד התביעה בגיאורגיה עוסקת בהפרת חובת אמון של המערערת כדירקטורית בחברה, התביעה הישראלית עוסקת בהפרת התחייבות של המשיבים כלפי המערערת כבעלי מניות בחברה. בתוך כך מציינת המערערת, כי הסכם ההשקעה שנחתם בין הצדדים ביחס לחברת אורטם נכתב בשפה העברית ונחתם בישראל. לגישתה, ניתן ללמוד על הצורך להפריד בין ההליכים השונים גם מהחלטת כב' הרשמת נחליאלי מיום 03.01.2012, שדחתה את הבקשה להמציא את התביעה מחוץ לתחום לחברת אורטם.

עוד טוענת המערערת, כי לא ניתן לברר את התביעה בה עסקינן במסגרת התביעה בגיאורגיה וזו הסיבה היחידה שבגינה נפתח ההליך בישראל. למעשה, מבקשת המערערת לראות בתביעה שהגישה בישראל משום הודעה לצד שלישי בעניין התביעה בגיאורגיה, אשר אין בה כדי לעקר מתוכן את התביעה העיקרית. כלומר, אם תמצא המערערת חייבת בהשבת כספים לחברת אורטם בהליך המתנהל בגיאורגיה, יתכן שבהליך המתנהל בישראל ימצאו המשיבים חייבים כלפי המערערת. לגרסת המערערת, לא קיים בגיאורגיה הליך המקביל להודעה לצד שלישי לפי תקנה 216 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"), המאפשר לקבל סעד אופרטיבי כלפי אותם צדדים שלישיים. להוכחת טענה זו, הגישה המערערת לבית המשפט חוות דעת מומחה ביחס לדין הגאורגי, ממנה עולה כי נתבע אינו רשאי ליתן לכל אדם, לרבות אדם שהוא בעל דין בתובענה, הודעה לצד שלישי במשמעותה לפי תקנה 216 שהוזכרה לעיל. כמו כן, מציין עורך חוות הדעת, כי אף שהדין הגיאורגי אינו מבחין בין תושב זר לתושב מקומי לעניין חובת התייצבות לשם מתן עדות, הרי שאין לבית המשפט הגיאורגי סמכות לאכוף התייצבות של אזרח זר כאמור. על כן, טוענת המערערת, תאלץ לנהל את ההליך במדינה הזרה ב"ידיים קשורות" בשל החשש שהמשיב 1 לא יתייצב למתן עדות.

לטענת המשיבים, מבחינה מהותית עוסקות שתי התביעות במסכת עובדתית זהה ובעילת תביעה זהה. המעשים אותם מייחסת המערערת למשיבים בתביעה בישראל, נעשו על ידם כבעלי השליטה וכאורגנים באורטם, לכן מתן הצהרה המבוקשת בתביעה בישראל משליכה על התביעה שהגישה אורטם נגד המערערת בגיאורגיה. מסקנה זו נלמדת, לטענתם, גם מכתבי הטענות שהגישה המערערת עצמה במסגרת התביעה בישראל, ובפרט, בקשתה לצרף להליך את חברת אורטם, בקשתה למתן צו חוסם ותגובתה לבקשה לעיכוב הליכים. לטענת המשיבים, התביעה שהוגשה בישראל נועדה להסיט את הדיון מבית המשפט בגיאורגיה, בניסיון להתערב בסמכות השיפוט ושיקול הדעת של הערכאה הזרה. על כן, סבורים המשיבים, אין לשנות מהחלטת כב' הרשמת שהורתה על עיכוב ההליכים בישראל בשל הליך תלוי ועומד.

בנוסף, לטעמם יש לדחות את טענת המערערת, לפיה אין באפשרותה לברר את תביעתה במסגרת ההליכים בגיאורגיה. זאת, בין היתר מאחר שאין בחוות הדעת שהגישה על אודות הדין הגיאורגי כדי ללמד שאין ביכולתה לנהל הליך עצמאי ולבקש סעד אופרטיבי נגד "אורטם". לטענת המשיבים, לא ניתן לראות בתביעת המערערת "הודעת צד שלישי", בשל כמה טעמים. ראשית, הסעד המבוקש בה הוא סעד הצהרתי על מצב עובדתי שאינו מאפיין הודעות לצדדים שלישיים. בנוסף, הודעה לצד שלישי מותנית בקבלת התביעה העיקרית, בעוד שהתובעת בענייננו מבקשת לדון בתביעתה במקביל להליך המתנהל בגיאורגיה. למעשה, טוענים המשיבים, גם לו ניתן היה לראות בתביעת המערערת כהודעת צד שלישי, הרי שהיה בכך כדי לחזק דווקא את המסקנה שיש מקום לעכב את ההליכים בעניינה עד לבירור ההליך העיקרי בגיאורגיה. לבסוף, טוענים המשיבים, הגשת התביעה בישראל מנוגדת לרעיון העומד בבסיס הודעה לצדדים שלישיים, שתכליתו ריכוז הליכים וחסכון בהוצאות.

בעקבות דיון שהתקיים לפניי ביום 03.05.2012, הגישו הצדדים - כל אחד מטעמו - אסופת אסמכתאות שיש בהן לכאורה כדי לחזק את טענתם בדבר סוגיית עיכוב ההליכים.

דיון

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובהחלטתה המנומקת של כב' הרשמת נחליאלי, מצאתי כי דין הערעור להידחות.

העיקרון של "עניין תלוי ועומד" (Lis Alibi Pendens) קובע כי אפשר לעכב דיון בהליך אחד כאשר תלוי ועומד הליך אחר בין הצדדים, שבו עומדת לדיון סוגיה זהה במהותה. הזהות אינה נקבעת לפי צורת התביעות אלא לפי המהות. עמד על כך בית-המשפט העליון בע"א 9/75 אל-עוקבי נ' מינהל מקרקעי ישראל, פ"ד כט (2) 477 (1975) בקובעו:

"כדי להחיל את עקרון 'הענין תלוי ועומד' יש להוכיח את זהות העילות בשתי התובענות [...] לענין זהות העילות, אין זה הכרחי, שתהיה חפיפה מוחלטת בין כל הענינים העשויים להידון בשתי התובענות. העיקר הוא, כאמור, שבשתיהן עומדת לדיון אותה סוגיה מהותית".