מרוה ואח' נ' גנאמה ואח'

פסק דין

בפני תביעה בגין נזק רכוש לרכב התובעת.

התובעת הינה הבעלים של רכב מס' רישוי 23-675-67 מסוג פולקסוואגן פסט (להלן: "רכב התובעת"). נתבע מס' 1 הינו נהג והבעלים של רכב מס' רישוי 27-984-64. נתבעת מס' 2 הינה המבטחת בביטוח צד ג' את רכב הנתבע.

צד ג' הינה החברה האחראית על תחזוקת כבישי הארץ, ואין מחלוקת שבמקום התאונה, קטע הכביש שבו התרחשה התאונה ובאחריותה של צד ג'.

צד ג' הינה חברה בע"מ אשר ביצעה פרויקט להסדרת התנועה במחלף יגור, על פי הסכם עבודה שנכרת בין הצדדים ביום 7.12.10.

התרחשות התאונה ;

על פי הנטען בכתב התביעה, רכב הנתבע מס' 1 במהלך נסיעה עלה על גלגל שהיה על הכביש, הגלגל נהדף לעבר רכב התובעת וגרם לרכבה נזק כעולה מחוות הדעת השמאי שצורפה לכתב התביעה.

נתבע מס' 1 הכחיש לחלוטין את האירוע כנטען על ידי התובעת וטענו כי במועד התאונה רכב התובעת נסע לפני רכב הנתבע 1 ובהמשך, נתבע מס' 1 עקף את רכב התובעת ולאחר שסיים את העקיפה, חזר הוא למסלול הימני. לאחר אותה נסיעה, אותת רכב התובעת לנתבע ושניהם עצרו בצדי הדרך ואז טען נהג רכב התובעת כלפי הנתבע 1 כי הוא פגע בחפץ והחפץ הועף לעבר רכב התובעת וגרם לו לנזקים.

הנתבעים שלחו הודעת צד ג' כלפי מע"צ וטענו לא מנע קיומם של מפגעים בדרך ולא פינה מפגעים מהדרך ולא תחזק את הכבישים כנדרש על פי חובתו בדין.

ביחס להודעת צד ד', ובשים לב שבמהלך הדיון התברר כי התאונה לא התרחשה בצומת יגור, ביקשה מע"צ צד ג' למחוק את הודעת צד ד'.

לאחר ששמעתי את הנהגים, אני מקבל את גרסת התובעת כי במהלך נסיעה, רכב הנתבע מס' 1 פגע בחפץ שהיה בכביש, והעיף אותו לעבר רכב התובעת.

מכאן, אני סבור כי האחריות לתאונה נופלת על שכמו של רכב הנתבעים, לאחר שקיבלתי את הגרסה הבסיסית לפיה התאונה התרחשה כנטען על ידי התובעת והעד מטעמה.

גרסתו של הנתבע מס' 1 לגבי נסיבות התאונה, אינה מקובלת עלי, שעה שטען שבאותו יום היה יום סוער ואילו עד התובעת הכחיש זאת ולא הומצאו ראיות אחרות אובייקטיביות לגבי אופי מזג האוויר באותו יום, אין לי אלא לקבל את גרסת התובעת שלא היה יום סוער ולא היו רוחות חזקות שהעיפו כל מיני חפצים לעבר רכב התובעת.

זאת ועוד, נהג רכב התובעת פנה מיד לנתבע מס' 1 לאחר שארעה הפגיעה, והודיע לו לאלתר את סוג הפגיעה ואופי הפגיעה, והחליפו פרטים לאחר מתן הודעה זו.

בנסיבות אלו אני מקבל את גרסת התביעה ביחס לנסיבות התאונה.

טענת הנתבע מס' 1 כי קיומו של אותו חפץ מונח על הכביש, הוא מבחינת גורם זר מתערב, המנתק את הקשר הסיבתי בין מעשי הנתבע לבין התרחשות התאונה. טענה זו דינה להידחות. קיומו של המכשול בתנאי הדרך, הוא דבר צפוי, הנתבע מס' 1 יכל להבחין בחפץ, ולמנוע את ההתנגשות באותו חפץ ופגיעה באותו חפץ הנמצא לפניו של רכב הנתבע, אינו מנתק את הקשר הסיבתי בין הפגיעה באותו חפץ והדיפתו אל עבר רכב התובעת, וגרימת הנזק לרכב התובעת.

השאלה שיש לשאול היא האם התערבות זו היתה צפויה. אם התערבותו של גורם הזר היא צפויה, אין בה כדי לנתק את הקשר הסיבתי ואם אינה צפויה - יש בה כדי לנתק את הקשר הסיבתי. הציפיות צריכה להיות של האירוע בקווים כלליים ולסוג הנזק שנגרם (ע"א 576/81בן שמעון נ' ברדה, פ"ד לח(3) 1, 8- 9).

אי לכך, הטענה בעניין גורם זר מתערב, נדחית ואני מוצא כי הנתבעים ביחד ולחוד חייבים לשלם לתובעת סך של 7,449 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום הגשת התביעה 17.5.12 ועד למועד התשלום בפועל.

ביחס להודעת צד ג', ולאחר שלא הוכח בפני כי החפץ נמצא מוטל על הכביש תקופה ארוכה או הודע למע"צ על קיומו של המפגע והיא לא תיקנה זאת, ואין לצפות ממע"צ כחברה לאומית המתחזקת אלפי קילומטרים לבדוק בכל זמן נתון קיומו של מפגע כזה או אחר ואין לשלול כי המפגע נוצר שניות ספורות או דקות ספורות לפני אותה התנגשות בין החפץ לבין רכב הנתבע 1.

מתוך מוצג נ/1 למדים כי לא דווח למע"צ על קיומו של מפגע גם אחרי התאונה מטען הנתבע שטען כי כל הכביש היה רצוף מכשולים והכיצד זה שאין רכבים אחרים שנפגעו.