מרואני ואח' נ' ליזר ואח'

פסק דין

בפני תביעה ותביעה שכנגד שעניינן תאונת דרכים שאירעה ביום 23.8.11 ברח' הרב אליעזר בירושלים.

1.התובע, הוא הנתבע שכנגד (להלן: "התובע") היה במועדים הרלבנטיים הבעלים של רכב מסוג לנצ'יה מ.ר. 18-887-27 (להלן: "רכב התובע").

2.הנתבע, הוא התובע שכנגד (להלן: "הנתבע") היה במועדים הרלבנטיים הבעלים של רכב מסוג פולקסווגן מ.ר. 82-550-70 (להלן: "רכב הנתבע").

3. הנתבעת שכנגד הינה מבטחת רכבו של התובע.

4.אין מחלוקת בין הצדדים כי ביום 23.8.11 אירעה התנגשות בין רכב התובע לרכב הנתבע, אשר כתוצאה ממנה נפגע רכבו של התובע בצדו הימני קדמי ואילו רכבו של הנתבע נפגע בצדו השמאלי אחורי. המחלוקת בין הצדדים היא בשאלת אופן התרחשות התאונה, אשר ממנה נגזרת שאלת החבות.

5.גרסת התובע הינה כי כאשר נסע ברח' הרב אליעזר רכב הנתבע אשר חנה בצד ימין של הכביש יצא באופן פתאומי מחניה בסיבוב שמאלה. כאשר הבחין התובע ברכב הנתבע המתפרץ לכביש בלם מיד את רכבו, אך מאחר שהיה קרוב לרכב הנתבע לא הצליח למנוע את הפגיעה ופגע ברכב הנתבע בצדו השמאלי אחורי.

6.גרסת הנתבע לאופן התרחשות התאונה הינה שונה לגמרי. הנתבע טוען כי ההתנגשות בין כלי הרכב אירעה לאחר שהשלים יציאתו מן החניה ונסע מספר מטרים בכביש, אז החל בסיבוב שמאלה על מנת להיכנס בין שתי מכוניות ומתוך כוונה להסתובב לכיוון היציאה. באותה עת ובטרם הספיק להשלים את הסיבוב שמאלה, הגיע רכבו של התובע ופגע בו בצדו השמאלי אחורי . לטענתו, הפגיעה התרחשה משום שהתובע לא שמר מרחק בין כלי הרכב.

דיון והכרעה

7.העידו בפני התובע והנתבע.

התובע העיד כי הכביש בו נסע הוא כביש ללא מוצא קצר יחסית, וכי הנתבע החל ביציאה מן החניה כאשר רכב התובע היה במרחק של שניים עד שלושה מטרים מאחוריו. מסיבה זו לא הצליח למנוע את ההתנגשות, כאשר זו אירעה בין צדו הימני קדמי של רכב התובע לבין צדו השמאלי אחורי של רכב הנתבע.

8.לעומתו העיד הנתבע כי ההתנגשות אירעה לאחר שכבר יצא מהחניה נסע מספר מטרים בנתיב הנסיעה ואז החל בפניה שמאלה לעבר מקום פנוי בין שתי מכוניות חונות, וזאת על מנת שיוכל להסתובב. בטרם הספיק להשלים את הסיבוב שמאלה פגע בו רכבו של התובע מאחור. כן העיד הנתבע כי בעת שיצא מהחניה ווידא שהכביש פנוי ובאותה עת רכב התובע לא היה בכביש.

9.גרסתו של התובע לאופן התרחשות התאונה אינה מתיישבת עם מוקד הנזק ברכבו של הנתבע, כפי שעולה מחוות דעת השמאי ומתמונות הרכב אשר הוצגו בפני (נ1). מוקד הנזק ברכבו של הנתבע הוא בחלקו השמאלי אחורי, ואף התובע אינו חולק על כך. אם אכן היתה גרסתו של התובע נכונה והתאונה היתה מתרחשת שעה שהנתבע החל לצאת מהחניה, הרי התובע היה פוגע בחלקו השמאלי קדמי של רכב הנתבע, שכן לשיטתו של התובע הנתבע החל לצאת מהחניה שעה שהתובע היה במרחק של שניים עד שלושה מטרים מאחוריו. בפרק זמן כה קצר לא יכול היה הנתבע להשלים את יציאתו מן החניה, ועל כן הפגיעה ברכבו של הנתבע לא היתה יכולה להיות בחלקו השמאלי אחורי, כפי שאכן אירע.גרסתו של הנתבע מתיישבת עם מוקדי הנזק הן ברכבו והן ברכב התובע.

10.אוסיף ואציין כי עדותו של הנתבע היתה אמינה עלי ואני מבכרת את גרסתו על פני גרסת התובע באשר לאופן התרחשות התאונה. התובע נסע בכביש לאחר שרכב הנתבע יצא מחניה והחל בסיבוב שמאלה כשבכוונתו להיכנס לחניה בין שתי מכוניות על מנת להסתובב. התובע אשר ככל הנראה לא היה ער לנעשה בכביש ולא שמר מרחק מספיק, פגע ברכבו של הנתבע.

11.לפיכך אני קובעת שהתובע הוא זה שאחראי להתרחשות התאונה ועליו לפצות את הנתבע בגין הנזקים שנגרמו לרכבו.

12.הנתבע צירף לכתב התביעה שכנגד חוות דעת שמאי ממנה עולה כי נגרם לרכבו נזק בחלקו השמאלי אחורי. נזק זה הוערך על ידי השמאי בסכום של 3,364 ₪. כן עולה מחוות דעת השמאי כי לרכב הנתבע נגרמה ירידת ערך בסכום של 2,925 ₪. הנתבע צירף קבלה על תשלום שכ"ט שמאי בסכום של 638 ₪. יוצא אפוא, שנזקיו של הנתבע בגין התאונה מסתכמים בסכום של 6,927 ₪.

13.אשר על כן, אני דוחה את התביעה ומקבלת את התביעה שכנגד.

הנתבעים שכנגד, ביחד ולחוד, ישלמו לתובע שכנגד סך של 6,927 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה שכנגד ועד התשלום בפועל.

כן יישאו הנתבעים שכנגד, ביחד ולחוד, בהוצאות התובע שכנגד בסכום של 500 ₪.

הסכומים האמורים ישולמו בתוך 30 יום מהיום.