מרואן ארנאווט נ' אבו סביח ואח'

החלטה

בין המשיב 1 למשיב 2 התנהלו מספר הליכים שעניינם דירה שהיא נשוא הבקשה שבפני.

בסופם של ההליכים נתן בית המשפט הוראה למשיב 1 לפנות את הדירה ולהחזיר את החזקה בה למשיב 2.

הדירה לא פונתה והמשיב 2 פתח בהליכי הוצאה לפועל ומועד פינוי הדירה נקבע ליום 11.6.13.

ביום 10.6.13 הגיש המבקש את הבקשה דנן למתן צו זמני לעיכוב הפינוי בטענה כי הוא זה המחזיק בדירה וכי הוא לא היה צד להליכים שבין שני המשיבים ואין מקום להפעיל את ההוצאה לפועל כנגדו.

בעקבות הבקשה נתתי צו ארעי, הורתי על הגשת תגובה והתיק נקבע לדיון שהתקיים ביום 13.6.13.

לאחר שהצדדים הגישו סיכומים הגיע המועד למתן החלטה בבקשה.

קראתי את החומר שבפני, את טיעוני הצדדים ואת ההליכים שהיו בין המשיבים והגעתי למסקנה כי יש לבטל את הצו הארעי ולאפשר את המשך הליכי הפינוי באמצעות ההוצל"פ, ככל שהמבקש לא יפנה את הדירה בעצמו.

ואלו נימוקי החלטתי:

המבקש טוען כי הוא רכש את הדירה מן המשיב 1 עוד ביום 10.11.10 (סעיף 11 לבקשה) וכי הוא רכש אותה בתום לב ורק לאחר מכן נודע לו על הצו אשר ניתן לפינויו של המשיב 1.

טענה זו היא הטענה העובדתית היחידה אשר בבסיס הבקשה ואשר יכולה למנוע את פינוי המבקש.

אלא שטענה זו אינה עומדת במבחן המציאות באופן אשר יכול להצדיק את השארת הצו הארעי על כנו.

די בכך שעיינתי בפרוטוקולים של הדיונים בין המשיבים בינם לבין עצמם:

ראשית, בשום מקום, בשום פרוטוקול ובשום מסמך שהוצג לי, המשיב 1 לא העלה כל טענה כאילו הוא מכר את הדירה למבקש!

אין ספק כי לו היה המשיב 1 מוכר את הדירה למבקש, עוד קודם להליכים שבין המשיבים, כפי שטוען המבקש בפני, היה עניין זה מקבל ביטוי בטיעוני המשיב 1.

העדר כל טיעון שכזה מעיד על כך שאין ממש בטענה כאילו הדירה נמכרה למבקש.

שנית, בפרוטוקול מיום 21.10.12 (עמוד 4 שורה 13) מבהיר ב"כ המשיב 1 כי המשיב 1 מעולם לא התגורר בדירה ורק לאחר שניתן צו בית משפט הוא עבר להתגורר בה:

"ב"כ המבקש: אין מחלוקת שלפני מתן החלטת בית המשפט מרשי לא התגורר בדירה נשוא התביעה. לאחר צו בית המשפט הוא עבר להתגורר שם."

הצו המוזכר בציטוט זה הוא מיום 24.9.12, שבוטל לאחר מכן.

מציטוט זה ניתן להבין שניים – ראשית, כי המשיב 1 לא החזיק בדירה קודם ליום 24.9.12 וגם לא מי מטעמו. שנית, כי באותו המועד המבקש דנן לא החזיק בדירה שהרי המשיב 1 נכנס אליה.