מרה אלמדהו נ' כהן ואח'

פסק דין

הנתבעת 2 הגישה בקשה לסילוק התביעה נגדה בטענה לחוסר עילה.

עובדות כתב התביעה :

בכתב התביעה נטען כי התובעת התעניינה אצל הנתבע 1 שהוא הירקן השכונתי, ברכישת נכס – דירת חדר הנמצאת מתחת לדירתה. התובעת והנתבע פנו למשרד תיווך ולעירייה כדי לברר פרטים על בעל הנכס. התובעת טוענת כי הנתבע סיפר לה כי לאחר בירור בעיריית עפולה הנכס שייך לה והיא רשאית לשפצו, והוא מוכן לשפץ לה את הנכס. הצדדים חתמו ביניהם על הסכם זכ"ד לשיפוץ הדירה. לאחר ביצוע עבודות השיפוץ, ולאחר שחיברה את הנכס למים וחשמל, הגישה הנתבעת 2, שהתברר בדיעבד כי היא הבעלים של הזכויות בנכס, נגדה תלונה למשטרה על פלישה לדירה. התובעת טוענת בכתב התביעה כי מעולם לא ראתה את הנתבעת 2 וכי הנכס עמד שומם ומוזנח במשך שנים. התובעת טוענת כי השקיעה בנכס 60,000 ₪. על כן, היא מבקשת לחייב את שני הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לה את סכום השקעותיה.

טענות הנתבעת 2 :

אין כל עילה לתביעה נגד הנתבעת 2. הבקשה לסילוק התביעה הוגשה עוד לפני הדיון הקודם. בית המשפט אישר לתובעת לתקן את כתב התביעה, אולם גם לאחר תיקון כתב התביעה הוא איננו מגלה עילה כלפי הנתבעת 2. לכתב התביעה לא צורפה חוות דעת לגבי שווי הדירה לפני השיפוץ ולאחריו. אין כל יסוד לטענה שהנתבעת עשתה עושר ולא במשפט. התובעת התגוררה בדירה במשך תקופה של כשנה מבלי ששילמה דמי שכירות. לתובעת אין כל זכויות ולא היו כל זכויות בדירה.

טענות התובעת:

התובעת מבקשת להסתמך על זכה"ד שעשתה עם הנתבע 1 ובו פירוט עבודות השיפוצים שנעשו, המגיעות ל – 50,000 ₪.

יצוין כי הנתבעת 2 הגישה תביעה שכנגד בו תבעה שכר ראוי על השימוש בדירה, פיצוי בגין נזקים ועוגמת הנפש שנגרמה לה.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, אני סבור שיש ממש בטענות הנתבעת מס' 2.

לתובעת ניתנה הזדמנות לתקן את כתב התביעה, אך גם לאחר תיקון כתב התביעה, לא מצאתי שקיימת עילה ממשית נגד הנתבעת 2. הטענה לעשיית עושר הינה טענה כללית וסתמית.

עובדתית, מצהירה התובעת בכתב התביעה המתוקן שלא היה לה כל סיג ושיח עם הנתבעת 2, היא לא פנתה אליה ולא קיבלה ממנה כל אישור להיכנס לדירה. על פי עובדות כתב התביעה, הוטעתה התובעת על ידי הנתבע מס' 1 שאמר לה, לדבריה, שהדירה היא שלה, והיא יכולה לשפץ אותה, טענה שעל פניה נראית תמוהה.

מכל מקום, התובעת חתמה עם הנתבע 1 על הסכם לשיפוץ, וככל שהיא תוכיח את טענותיה כלפיו – הטענות להן היא טוענת בכתב התביעה המתוקן, יש לה עילת תביעה נגד הנתבע וזכות לקבל פיצוי ממנו, ככל שיוכח הנזק הנטען.

הזכות לקבל פיצוי עבור השבחה של נכס, קיימת בד"כ למי שעשה שימוש בנכס לפחות בחלק מהתקופה באישור וברשות של בעלי הנכס, ואולם כאן מדובר בפלישה לנכס של הנתבעת 2 ללא ידיעתה וללא הסכמתה.

תקנה 101 מיועדת לאפשר לנתבע לעשות קיצור דרך כאשר מפני טענה משפטית או טענה עובדתית קצרה ניתן לסיים את המשפט בלי שבית המשפט ידון בכל השאלות השנויות במחלוקת.

הנתבע 1 מציין בכתב הגנתו שההתקשרות שלו עם התובעת היתה לאחר שהתובעת פנתה אליו מס' פעמים וטענה שהנכס הדרוש שיפוץ הוא נכס השייך לה, כפי שהוצהר גם בהסכם זכה"ד שנעשה בין הצדדים.

בסעיף 8 לכתב ההגנה טוען הנתבע 1 כי התובעת הצהירה בפניו שהדירה שייכת לה, וכי איבדה את מפתחות דלת הכניסה וביקשה מהנתבע לפרוץ את הדלת.

מהותה והגיונה של בקשה לסילוק על הסף הוא ייעול ההליך המשפטי.

סילוק על הסף הוא אמצעי קיצוני הננקט רק מקום שאין אפשרות ולו קלושה שהתובע יזכה בסעד המבוקש, ועל כן, אין להכריע בגורל תביעה בעודה באיבה, אלא אם כן ברור על פניו כי אין לה כל סיכוי להתקבל.

בית המשפט אמנם עושה שימוש בסמכות זו רק במקרים שבהם ברור שבשום פנים ואופן לא יוכל התובע לקבל, על יסוד הטענות המבססות את תביעתו, את הסעד המבוקש, אך לאחר שבחנתי בזהירות את טענות הצדדים, אני סבור שזהו אחד המקרים בהם על בית המשפט להיעתר לבקשה.