מרה איינבינד נ' הרשות המוסמכת

פסק דין

1. המערערת, ילידת 1931 עלתה לארץ בשנת 1991 והגישה תביעתה למשיבה, בהתאם לחוק הטבות לניצולי שואה, תשס"ז-2007 (להלן – חוק ההטבות).

תביעתה נדחתה, כך גם נדחה ערר שהגישה המערערת לועדת העררים לפי חוק נכי רדיפות הנאצים התשי"ז-1957 בנימוק שאותן נסיבות כפי שתארה המערערת, לא די בהם להקנות למערערת את הזכות להטבות לפי חוק ההטבות.

2. בערעורה חזרה וטענה המערערת לאותן נסיבות אשר בגינן זכאית היא להכרה לפי חוק ההטבות. לאור מצבה ובקשתה, הורה בית המשפט כי הדיון ייערך על דרך של סיכומים בכתב.

והנה המשיבה התעלמה כליל מהחלטות בית המשפט וכאילו לא ניתנו.

יתר על כן, בהחלטה מיום 30.5.10 (להלן – ההחלטה) צויין כי המשיבה התעלמה מהחלטות בית המשפט ואף מהתראות שנשלחו אליה. עוד הפנה בית המשפט בהחלטה, לקשיים ביישום החוק ובמיוחד בשאלת ההכרה בגטו או במחנה במקום זה או אחר.

לכן, כפי שנקבע בהחלטה, יש להיעזר בנציגי המשיבה, על מנת שאלו יספקו את הנתונים הנדרשים לבחינת הזכאות לפי חוק ההטבות, במיוחד מעת שהתובע אינו מיוצג ואינו בקי, מטבע הדברים, בנבכי החוק.

כך גם הודגש בהחלטה "ודוק תפקיד המשיבה ונציגיה לסייע לאותם ניצולי שואה וכן להיות לעזר לבית המשפט על מנת לבחון את זכאות מי מניצולי השואה.

משכך התעלמות המשיבה מהחלטות בית המשפט אף חמורה יותר ממצב בו צד בוחר שלא להתייצב בבית המשפט".

בנסיבות דנן שלא ניתן היה לבחון כיאות את טענות המערערת, נדרשה המשיבה להמציא לבית המשפט את מלוא הנתונים והנדרש לבחינת זכאותה של המערערת לפי חוק ההטבות, ובמיוחד בכל הקשור למקום שהותה והנטען על ידה וזאת תוך פירוט מלא והפניה לאסמכתאות וחומר נדרש.

עוד הוסף בהחלטה "אי התייחסות משמעותה כי המשיבה מסכימה עם טענת המערערת בדבר זכאותה, על כל המשתמע מכך".

כך גם חוייבה המשיבה בהוצאות.

3.מצופה היה כי נוכח אשר פורט בהחלטה תיזעק המשיבה ותפנה מיידית לבית המשפט , הן על מנת להסביר פשר מחדליה עד כה והן התייחסות לגופן של טענות.

והנה חרף האמור ולמרות שניתן למשיבה זמן רב והותר להמצאת הנדרש, ואף זאת לפנים משורת הדין, ממשיכה המשיבה להתעלם גם מההחלטה האחרונה וזאת לאחר שבוצעה מסירתה בהתאם לרישומים לב"כ המשיבה.

ושוב, אין אנו עוסקים בגוף פרטי אלא בגוף ציבורי האמור לתת לניצולי שואה את אשר זכאים הם, ולמצער מצופה כי המשיבה כגוף ציבורי תפעל בזריזות בבחינת זכאות זאת או אחרת.

דומה, כי אין להוסיף על האמור בדבר חומרת התנהלותה של המשיבה.

4.עם זאת יש לציין כי דרך כלל, משתדלים ב"כ המשיבה לבוא לקראת התובעים, ככל שניתן, אולם במקרה דנן הקדישו את הסאה.

ודוק, אין אנו עוסקים בתביעה כספית רגילה, אלא בתביעת ניצולת שואה אשר חוותה אשר תיארה בכתובים, תיאור קשה אשר קשה להתעלם ממנו.

יתר על כן המערערת תיארה את מקום שהותה ועל כן היה מקום לבחון אם אכן כמכלול יש לקבל את הערעור אם לאו. לאור שתיקתה של המשיבה, ניתן להסיק שאכן גם לשיטת המשיבה, עומדת המערערת בנדרש.

מכל מקום, סבורני כי בנסיבות שהמשיבה לא טענה מאומה והגם שדרך כלל לא די באי הופעה מצד משיב לקבלת ערעור, הרי במקרה דנן, נוכח הדרישות המיוחדות של חוק ההטבות והצורך לבחון דרישות אלו, בסיוע המשיבה, די בשתיקתה של המשיבה על מנת להורות על קבלת הערעור.