מרדר נ' צדוק ואח'

פסק דין

תביעה לשיפוי התובעת בגין נזקים אשר אירעו לרכבה כפועל יוצא מתאונת דרכים מיום 12/9/10.

לטענת התובעת במועד הנקוב היא החנתה את רכבה בצד ימין ברחוב דו סטרי בקרית אונו, אשר בו נתיב אחד לכל כיוון נסיעה ובמרכז אי תנועה בנוי גדול ועליו צמחיה ועצים. לטענתה , לאחר שכבר נכנסה לחנייה בנסיעה קדימה, יצאה מרכבה וראתה כי לא חנתה טוב כל כך ומשכך, נכנסה שוב לרכב והחלה להתיישר בנסיעה לאחור. לטענת התובעת, בזמן שהחלה בתהליך שיפור החניה כאמור הבחינה ברכבה של הנתבעת 1 מתקרב לכיוונה ומשכך, עצרה והמתינה עד שיחלוף. לטענת התובעת, באותו זמן בלט רכבה אולי כדי 30-50 ס"מ מקו החניה ואולם, למרות זאת, בזמן שחלף על פניה רכבה של הנתבעת, פגע רכבה של האחרונה, ברכבה. לטענת התובעת, בנסיבות האמורות, האחריות לתאונה מוטלת לפתחה של הנתבעת ומשכך, עליה ועל מבטחת רכבה – הנתבעת 2, לשפותה, ביחד ולחוד, בגין הנזקים לרכבה.

לטענת הנתבעות, במועד הנקוב, נסעה הנתבעת בכביש בו החנתה התובעת את רכבה כאמור כאשר המקום בו החנתה התובעת את רכבה, נמצא מיד לאחר עיקול חד בכביש ומשכך, נסעה הנתבעת 1 באיטיות . לטענת הנתבעת 1 רכבה הוא גדול, הכביש אינו רחב ומשכך, מרחב התמרון שלה בו היה קטן. לטענת הנתבעות , בשעה שחלף רכבה של הנתבעת 1 כאמור, בסמוך לרכבה של התובעת זינק רכב התובעת בנסיעה לאחור לכיוונה באופן אשר חסם את נתיבה של הנתבעת 1, קיצר את מרחק הבלימה שלה ומשכך, גרם לפגיעה בין שני כלי הרכב. לטענת הנתבעות, בנסיבות האמורות האחריות לתאונה מוטלת לפתחה של התובעת ומשכך, יש לדחות את תביעתה.

בדיון אשר התקיים בפני העידו התובעת והנתבעת 1 אשר, בין היתר, אף הדגימו בפני את התאונה באמצעות רכבי הדגמה באופן מפורט, כל אחת לגירסתה . כן, הוצגו בפני תמונות הנזק לכלי הרכב המעורבים ותמונות מקום התאונה.

התרשמתי מן העדויות , עמדתי על נסיבות התאונה, מיקום הרכבים ומיקום הפגיעות ועיינתי בכל הראיות אשר הוצגו בפני .

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, את עדויותיהם , אל נוכח נטלי הראייה – מצאתי כי יש לקבל את התביעה ולהלן יפורטו טעמי.

5.בתיק זה, כבכל הליך אזרחי מוטל על התובעת הנטל להוכיח את טענותיה בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה" . נטל ההוכחה - הוא נטל הבאת הראיות, נקבע במשפט האזרחי על פי "הטיית מאזן ההסתברות", אשר בהקשר אליו נקבע בע"א 475/81 זיקרי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ פ"ד מ (1) 589 כי :

"דרושה רק הרמת נטל ההוכחה עד למעלה מ 50% על פי מאזן ההסתברות, אלא שנחוץ להגיש ראיות בעלות משקל יתר על מנת להגיע באותם תיקים עד לשכנוע של 51% "

דהיינו, דין תביעתה של התובעת להתקבל לו תצליח להטות את מאזן ההסתברויות לכיוון גרסתה כדי 51%.

מן הכלל אל הפרט –

במקרה המונח בפני , מדובר בגרסאות סותרות ומשכך, על בית המשפט לבחון האם יש בעדויות גופן, בדין או בראיות החיצוניות בכדי לתמוך באיזו מגירסאות הצדדים באופן המטה את מאזן ההסתברויות לכיוון גירסה זו.

בחינה כאמור מעלה כי מאזן ההסתברויות נוטה לכיוון גרסתה של התובעת.

תחילה, עיון בתמונות מקום האירוע מצביע כי התאונה ארעה מיד לאחר עיקול חד (בבחינת פניית פרסה) בכביש וכן כי מדובר בכביש שהוא רחב יחסית ומאפשר מעבר כלי רכב בנוחיות גם באם רכבה של התובעת אמנם חסם חלק מנתיב הנסיעה .

הנתבעת העידה כי לא ראתה את התובעת וכי זו צצה לה "משום מקום" (ראה עדותה בעמ' 3 שורה 1)- בהקשר זה, אין עוררין כי הואיל והנתבעת היתה מיד לאחר העיקול בכביש ומשכך לא יכלה לראות את התובעת, בכל מקרה, אלא לאחר השלמת העיקול כאמור הרי, שטענת הנתבעת ולפיה לא ראתה את התובעת , אין בה בכדי להעיד כי התובעת יצאה אמנם במפתיע מחניה ,אלא שהיא נובעת מכך שממילא לא היה לנתבעת שדה ראייה ומשכך היה עליה לנסוע בזהירות, באיטיות ותוך שהיא נצמדת לחלקו השמאלי של הנתיב. הדבר נכון במשנה תוקף הואיל והנתבעת העידה כי רכבה הוא רכב גדול ומשכך, עליה לתמרן בזהירות בעת נסיעתו.

זאת ועוד, הנתבעת הודתה כי בזמן התאונה :"התובעת פשוט עמדה באמצע הכביש" (ראה עמ' 3 שורה 2)- דהיינו בניגוד לטענתה במסגרת כתב ההגנה ולפיה, התובעת הייתה בנסיעה לאחור "בזינוק" בזמן התאונה הרי שאישרה במסגרת עדותה כי התאונה ארעה בשעה שרכב התובעת היה במצב של עצירה.

יתרה מכך, הנתבעת הודתה כי מיד לאחר התאונה התנצלה בפני התובעת והסבירה התנצלותה בכך ש:"ממש לא התכוננתי לתאונה הזו"(ראה עמ' 3 שורה 2).

לאור האמור לעיל , הרי שהנני קובעת כי חיזוק לגרסתה של התובעת ניתן למצוא בעדותה של הנתבעת כאמור ומשכך, כי התובעת הרימה את הנטל להוכחת תביעתה באשר מאזן ההסתברויות נוטה לכיוון גרסתה . לאור האמור הרי שעל הנתבעות ביחד ולחוד לשפותה בגין הנזקים אשר נגרמו לרכבה כפועל יוצא מהתאונה.

משקבעתי כי על הנתבעות ביחד ולחוד לשפות התובעת בגין הנזקים אשר אירעו לרכבה כפועל יוצא מהתאונה, הנני נדרשת לבחון הנזקים הנטענים על ידי התובעת. התובעת תמכה נזקיה בסך 3,916 ₪ - בגין נזקים הניתנים לתיקון ובסך 1,180 ₪ בגין ירידת ערך, בחוות דעת שמאית התומכת בנזקים כאמור. כמו כן, תמכה התובעת נזקיה בסך 522 ₪ בגין שכ"ט שמאי, בדרישת תשלום. משכך, הנני קובעת כי התובעת הרימה את הנטל להוכחת נזקים אלו אשר נתבעו על ידה. באשר לדרישת התובעת לתשלום סך 1,000 ₪ בגין הוצאות , הרי שההוצאות לא פורטו וקל וחומר שלא הוכחו ומשכך, לא מצאתי לקבוע שהתובעת זכאית להוצאות מיוחדות מלבד הוצאות ההליך כפי שיקבעו להלן.

סוף דבר – התביעה מתקבלת – הנתבעות ביחד ולחוד ישלמו לתובעת סך של 5,617 ₪ וזאת, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה (4/10/10) ועד למועד התשלום המלא בפועל . כן, ישלמו הנתבעות ביחד ולחוד לתובעת הוצאות משפט בסך של 500 ₪ . התשלומים יבוצעו בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן ישאו בנוסף בהפרשי הצמדה וריבית כדין מיום פסק הדין ועד למועד התשלום המלא בפועל.