מרדן נ' מנשה ואח'

פסק דין

עניינה של תביעה קטנה זו בנזקי רכוש שנגרמו לרכב התובע, בתאונת דרכים שארעה ביום 21/11/11. לטענת התובע, משאית בה נהג הנתבע 1, שהינה בבעלות הנתבעת 2 ומבוטחת על-ידי הנתבעת 3 (להלן: "משאית הנתבעים"), התדרדרה לאחור לעבר רכבו שעה ששני כלי הרכב עמדו ברמזור וגרמה לו שריטות ופגיעה במכסה המנוע.

התובע העיד, כי עמד עם רכבו מאחורי המשאית ברמזור במחלף השלום באיילון דרום כאשר מדובר במתווה כביש שהוא בעליה. לדבריו, שעה שהתחלף האור לירוק והמשאית החלה בנסיעה היא התדרדרה לאחור ושרטה את מכסה המנוע ברכבו. התובע טען, כי עמד במרחק מספיק גדול מן המשאית לפחות כמטר ועשרים והמשאית התדרדרה לאחור יותר מהמקובל. התובע טען, כי המשאית המשיכה בנסיעה אולם לאחר התאונה עצר את רכבו ונגש לחלון נהג המשאית דפק על החלון וטען ואמר לו כי פגע בו. כאשר התבקש להסביר כיצד זה הגיוני שהספיק לצאת מן הרכב ולגשת לנהג המשאית על אף שהמשאית המשיכה בנסיעה, טען כי מדובר בצומת פקוקה והנסיעה איטית.

בהודעתו לחברת הביטוח מסר התובע גרסה דומה, לפיה עמד ברמזור אדום במחלף השלום מאיילון דרום, היה לפני משאית ושמר מרחק סביר ומקובל. היות והיו בעליה המשאית התדרדרה הרבה מעבר לטווח המקובל והסביר ופגעה במכסה המנוע.

מטעם הנתבעים, העיד הנתבע 1 נהג המשאית. הנתבע 1 העיד, כי עמד ברמזור, חיכה לאור ירוק, פתאום ראה מישהו רץ אליו לחלון ואמר לו שפגע בו. הנתבע 1 טען, כי כשראה את המכה אמר שלא יכול להיות הוא היה מרגיש אם היה מתדרדר והוא לא התדרדר. הנתבע הוסיף, כי גם לא שמע צפצוף ולא קול של פגיעה. לדבריו, ככל הנראה התובע ניסה להתקדם יותר מדי ושרט את הרכב שלו בעצמו. לטענת הנתבע, אמנם מדובר בעליה אך לא בעליה רצינית, ולכן לא התדרדר כלל, מכל מקום, גם אם היה בעליה רצינית היה מתדרדר 2 ס"מ בלבד. הנתבע הראה תמונה של המשאית, ממנה עלה כי בהחלטת אפשר שהפגיעה שנגרמה לרכב, נגרמה מן המשאית.

לחברת הביטוח, מסר הנתבע כי עמד ברמזור, מאחורי עמד רכבו של התובע, החל בנסיעה ורכב התובע פגע בו מאחור. כמו כן, מטעם הנתבעת 2 נשלח מכתב לחברת הביטוח לפיו אינם אשמים בתאונה, שכן הרכב עמד מאחוריהם, לא שמר מרחק ובהתחלת נסיעה הרכב פגע במשאית שלהם.

בכתב ההגנה נכתבו שתי גרסאות עובדתיות חלופיות. תחילה הכחישו הנתבעים, כי המשאית התדרדרה ולחלופין טענו, כי אם התדרדרה הרי שמדובר בהתדרדרות קלה הנובעת מאופי הרכב והתאונה ארעה בשל כך שהנתבע לא שמר מרחק.

מעיון בתמונות הנזק של רכב התובע עולה כי לרכב נגרמו שריטות במכסה המנוע ושריטה אחת עמוקה קצת יותר, ככל הנראה מחלק שהיה בולט במשאית.

דיון והכרעה

הכלל הוא, שנטל השכנוע מוטל על המוציא מחברו. על כן, התובע נושא בנטל השכנוע לגבי כל יסודותיה העובדתיים של עילת התביעה ועליו להוכיח את אופן התרחשות התאונה. השאלה באם הרים בעל הדין את נטל השכנוע המוטל עליו נבחנת בתום הדיון כולו, ובית המשפט בוחן שאלה זו על סמך כל הראיות שהובאו בפניו ועל בסיס הערכת מהימנותן של הראיות וקביעת משקלן הראייתי, בין היתר בהתייחס לעקביות בגרסת העדים. ככל שישנו שינוי בגרסאות, ישפיע הדבר באופן ישיר על האמון שבית המשפט יוכל ליתן בגרסת העד ועל האפשרות להשתית את העובדות על סמך עדותו.

לאחר ששמעתי את עדות שני הנהגים ובחנתי את תמונות הנזק של רכב התובע, אני מעדיפה את גרסת התובע על גרסת הנתבע. בגרסת הנתבע נפלה סתירה מהותית בין הגרסה שמסר לחברת הביטוח לבין הגרסה שמסר בעדותו. לחברת הביטוח מסר הנתבע, כי התאונה ארעה עם תחילת הנסיעה וכי רכב התובע הוא זה שפגע ברכב שלו, כך גם נטען במכתב שנכתב מטעם הנתבעת 2 לחברת הביטוח. בבית המשפט העיד הנתבע, כי עמד לתומו ברמזור אדום, כשהוא ראשון ברמזור ולפתע הגיע התובע דפק על חלון הרכב וטען שפגע כאשר הוא עצמו לא הרגיש כלל כי ארעה תאונה.

גרסת הנתבע בבית המשפט אינה הגיונית. אם היה בעצירה מלאה בעת התאונה ובשעה שהנתבע נגש אליו, הרי שמכוניתו של הנתבע הייתה אמורה באותה עת להיות עדיין צמוד למשאית כשמכסה המנוע מתחת לחלק האחורי של המשאית. אולם את זאת לא טוען איש מן הנהגים. מכאן, שנהג המשאית היה בעת התאונה בנסיעה והספיק להתקדם קדימה.

יתירה מזו, הנזק שהינו בעיקרו שריטות על מכסה המנוע מטה את הכף לעבר הקביעה, כי נגרם כתוצאה מהתדרדרות איטית של המשאית לאחור, שאם לא כן צפוי שהייתה פגיעת מעיכה משמעותית יותר. אם צריך עוד להוסיף, אין זה הגיוני, כי התובע נסע ישירות לעבר המשאית ומתחת לחלק האחורי שלה, בשעה שזו עמדה ברמזור.

אני קובעת איפוא, כי התאונה ארעה כתוצאה מהתדרדרות המשאית לאחור בתחילת נסיעה. אכן אפשר שתאונה כגון זו תתרחש עקב כך שנהג שעמד מאחורי המשאית לא שמר מרחק ראוי כפי שנטען בכתב ההגנה.

התובע טען, כי אכן שמר את המרחק ואף ידע לתאר מהי חובת הנהג וכיצד אפשר לדעת שאכן הוא במרחק ראוי. כאמור עדות התובע מהימנה עלי. מאידך הנתבעים הכחישו מכל וכל התדרדרות לאחור ולפיכך לא העמידו גרסה למול גרסת התובע בעניין זה.

משכך, אני קובעת כי האחריות לתאונה מוטלת על הנתבע 1. בנסיבות העניין, ושעה שלא הוכח כי התובע לא שמר מרחק מהמשאית, אני קובעת כי אין לתובע אשם תורם.

שיעור הנזק

התובע הציג חוו"ד שמאי, לפיה הנזק שנגרם לרכב עומד על הוצאות תיקון הרכב בסך 3,662, ירידת ערך בסך 850 ₪ ושכ"ט שמאי בסך 550 ₪.

הנתבעים ישלמו לתובע איפוא סך של 5,062 ₪ נושא ריבית והצמדה מיום התאונה ועד התשלום בפועל וכן הוצאות משפט בסך 400 ₪. הסכומים ישולמו בתוך 30 ימים שאם לא כן יישאו ריבית והצמדה עד למועד התשלום בפועל.

לא ראיתי לפסוק סכום נוסף בגין עוגמת נפש והוצאות.