מרדכי נ' מרכז תורני אלוני הבשן ואח'

1.התובע, שעבד אצל הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת" ו/או "העמותה") כעשר שנים, הגיש תביעה בה טען, כי במהלך כל תקופה זו לא קיבל תשלום עבור השעות הנוספות הרבות שעבד, כן טען כי הוא זכאי לפיצוי בשל אי מסירת הודעה לעובד והפרת חוק הגנת השכר, תשי"ח - 1958 (להלן: "חוק הגנת השכר").

כן עתר התובע להרמת מסך ההתאגדות מעל הנתבעת בטענה כי הנתבעים2,4,5 ו- 6 (להלן: "הנתבעים") ניהלו את הנתבעת בחוסר תום לב ותוך התעלמות מזכויות העובדים.

2.מהלך הדיון-

עניינו של התובע, נדון והוכרע על ידינו, בפעם הראשונה, במסגרת פסק דיננו שניתן בתאריך 22.01.19, בו קבענו, בין היתר, לאחר שמיעת הראיות כולן, ותוך שקילת שיקולי מהימנות, כי חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א- 1951 (להלן: "חוק שעות עבודה ומנוחה") אינו חל על תנאי העסקתו של התובע ובהתאם לכך דחינו תביעתו לתשלום בגין עבודה בשעות נוספות וכפועל יוצא נדחו יתר רכיבי תביעתו והתייתר הצורך לדון בבקשתו להרמת מסך ההתאגדות וכן בטענת הקיזוז שהעלתה הנתבעת.

התובע הגיש ערעור על פסק דיננו, ובית הדין הארצי לעבודה, בפסק דינו אשר ניתן בתאריך 16.12.19, במסגרת ע"ע 43343-02-19 (להלן: "פסק הדין"), לאחר ששמע את טענות הצדדים, הגיע למסקנה הפוכה מזו אליה הגענו והיא כי חוק שעות עבודה ומנוחה חל על התובע ואין הוא יוצא מגדרו (עמ' 3 פיסקה 7 לפסק הדין). בהתאם לכך, הורה בית הדין הארצי על החזרת התיק אלינו לבחינה מחודשת בהתבסס על ממצאיו ומסקנותיו (אותם נפרט בהרחבה בהמשך), כפי שציינו בפרק "סוף דבר" :

"הערעור מתקבל בחלקו. נקבע על ידינו שחוק שעות עבודה ומנוחה חל על העסקת המערער במשיבה, וזכאותו לגמול שעות נוספות מוחזרת להכרעתו המחודשת של בית הדין האזורי על בסיס האמור לעיל ובראי המצבים השונים שנקבעו בעניין ריעני. בהמשך לכך ולפי הצורך ידון בית הדין האזורי פעם נוספת גם בזכאות המערער לפיצוי מכוח חוק הגנת השכר ובשאלת הרמת המסך. אין באמור כדי למנוע מבית הדין האזורי להידרש להשלמת טיעון או לקבוע כל דבר אחר שבסדרי הדין ככל שיסבור שהדבר דרוש לו. "(עמ' 6 פיסקה 11 לפסק הדין).

לפיכך, בהתאם לקביעתו של בית הדין הארצי, ניתנה לצדדים, במסגרת החלטת בית הדין מיום 17.12.19, שהות עד ליום 30.12.19 להודיע האם הם מעוניינים בהגשת סיכומים (קצרים) כדי לחדד ולהבהיר את טענותיהם בעניינים הדרושים את הכרעת בית הדין ו/או לבקש כל שימצאו לנכון.

בזיקה להחלטה הנ"ל הגישו הצדדים הודעה מוסכמת לפיה הם מעוניינים להגיש סיכומים בתיק.

בהתאם לכך קצב ביה"ד לצדדים, בהחלטתו מיום 23.12.19, מועדים לשם הגשת סיכומים ולאחר שאלו הוגשו (סיכומי התובע בתאריך 26.12.19, סיכומי הנתבעים בתאריך 23.01.20, כאשר התובע אף הגיש, מבלי שקיבל רשות לכך, התייחסות לסיכומי הנתבעת בתאריך 27.01.20), הגיעה העת להכריע בסוגיות אשר הוחזרו אלינו.

3.ואלה העובדות הרלוונטיות אשר עמדו בבסיס פסקי הדין:

א.התובע עבד בישיבה התיכונית שהופעלה על ידי הנתבעת - עמותת מרכז תורני אלוני הבשן-צפון רמת הגולן החל מיום 1.11.05.

ב.הנתבעים2, 4, 5, ו- 6 הינם מייסדי העמותה.

ג.התובע עבד במשרה מלאה ושכרו עמד על סכום של 9,200 ₪ ברוטו לחודש.

ד.העמותה לא ניהלה רישום של שעות עבודתו של התובע.

ה.ביום 4.9.12 נפגע התובע במהלך העבודה ובעקבות כך עבד במשך חודשיים עד שלושה חודשים, רק עד השעה 14:00.

ו.ביום 31.8.15 הופסקה עבודתו של התובע בעמותה עקב חילופי מעסיקים, והוא המשיך להיות מועסק באותו מקום בידי עמותת רוח הגולן.