מרדכי נ' מנו

החלטה

לפני בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה.

המשיב (להלן: "התובע") הגיש כנגד המבקש (להלן: "הנתבע") תביעה לפינוי מושכר. על-פי הנטען בכתב התביעה, התובע הינו בעל זכות החזקה בחניה הנמצאת בצד המבנה ברח' מצפה הבירה 49א במבשרת ציון. אחיו של התובע השתלט על אחת החניות, הסב אותה למבנה והשכיר אותה לנתבע לפני כחמש שנים. התובע פנה לנתבע והודיע לו פעמים רבות כי הוא נמצא בנכס שאינו שייך למשכיר. התובע אף פנה לנתבע ודרש ממנו לשלם את דמי השכירות אותם הוא משלם לאחיו. לטענת התובע, משנודע לנתבע כי ישנה מחלוקת בדבר הבעלות בנכס, קמה חובתו לבירור הבעלות בנכס, שאם לא כן הוא פועח בחוסר תום לב. מכאן התביעה בגדרה דורש התובע להורות לנתבע לפנות את המושכר.

ביום 11.11.13 ניתן כנגד המבקש פסק דין בהעדר הגנה. פסק הדין ניתן על יסוד אישור מסירה ותצהירו של המוסר, מהם עולה כי כתב התביעה נמסר לנתבע ביום 10.10.13, וכי הנתבע סרב לחתום על אישור המסירה.

הנתבע עותר לביטולו של פסק הדין. בתצהירו התומך בבקשה טוען המבקש, כי כתב התביעה לא הומצא לידיו. לטענתו, כאשר פנה אליו המוסר מטעם התובע, הפנה אותו הנתבע אל בעל הנכס, אחיו של התובע. ביום 18.10.13 פנה אליו אחיו של התובע והציג בפניו את כתב התביעה. בעקבות זאת, ביקש הנתבע להגיש כתב הגנה ביום 16.11.13, אך אז התברר לו כי ניתן נגדו פסק דין בהעדר הגנה. לפיכך, טוען הנתבע כי יש לבטל את פסק הדין מחובת הצדק.

עוד טוען הנתבע, כי יש מקום לבטל את פסק הדין גם משיקולי בית המשפט, שכן לנתבע טענות הגנה טובות בפני התביעה. כך, טוען הנתבע כי הנכס מעולם לא הושכר לו על ידי התובע וככל שמדובר בסכסוך בין אחים, הרי שיש לדון בתביעה זו בבית המשפט לענייני משפחה. עוד טון הנתבע כי התובע אינו הבעלים היחיד של הנכס ולנתבע יש זכות חזקה בנכס, בהתאם להסכם השכירות מיום 19.12.09. הנתבע מוסיף וטוען כי ביום 24.10.07 ניתן פסק דין על ידי בית המשפט לענייני משפחה, בו נקבע כי אחיו של התובע הוא בעל זכות החזקה בנכס. הנתבע אינו קשור בהסכם עם התובע והסכסוך הוא בין התובע לאחיו, כאשר הנתבע אינו צד לסכסוך זה.

התובע מתנגד לבקשה. התובע טוען כי כתב התביעה נמסר כדים לידי הנתבע, אשר סירב לקבלו. כן טוען התובע כי מר שאול מרדכי, אשר השכיר את הנכס לנתבע, לא הוכיח כי הינו בעל הנכס.

לצורך ההכרעה בבקשה לביטול פסק דין יש להפעיל בחינה דו שלבית: תחילה, יש לבחון האם נפל פגם בהמצאת כתב התביעה וההזמנה לדין. אם התשובה על כך היא חיובית, התוצאה האוטומאטית תהא בטלותו של פסק הדין. משמעות הדבר היא, כי כאשר נפל פגם בהליך ההמצאה, אין לבית המשפט שיקול דעת ועליו לבטל את פסק הדין "מחובת הצדק", וזאת ללא קשר לסיכויי ההגנה של הנתבע לגופו של עניין. ואולם, יש להדגיש, כי על המבקש את ביטול פסק הדין להוכיח תחילה כי אכן נפל פגם בהליך ההמצאה, ורק אם השתכנע בית המשפט כי כך הם פני הדברים, כי אז יורה על ביטול פסק הדין מחובת הצדק. ואולם, אם המסקנה היא כי ההמצאה נעשתה כדין, כי אז יש להוסיף ולבחון אם בכל זאת יש מקום לבטל את פסק הדין משיקולי בית המשפט. במקרה זה נהוג להפעיל מבחן כפול, שעניינו בחינת הסיבה לאי הגשת כתב ההגנה, מחד גיסא, וסיכויי ההליך אם יבוטל פסק הדין, מאידך גיסא (רע"א 23542-10-10 מקדאדי נ' עירית ירושלים (פורסם בנבו); רע"א 7034/00 צדקה נ' וייל, [פורסם בנבו] מיום 19.11.2001).

מכאן, שיש לבחון תחילה האם נפל פגם בהמצאת כתב התביעה וההזמנה לדין לידי המבקש. הכלל הוא כי פסק דין, שניתן בהעדר הגנה, יוצר חזקה כי הנתבע הוזמן כדין ובית המשפט בדק את מסמכי המסירה והשתכנע כי אכן המסירה בוצעה כדין. במצב דברים זה, מוטל הנטל על הנתבע לשכנע בדבר אמיתות טענתו כי לא הוזמן כדין, ולא ידע על דבר ההליכים כנגדו (ד. בר אופיר, סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה, מהדורה שמינית, עמ' 36; ורע"א 1645/03 יפעת עמידן (שנייצר) נגד בנק לאומי לישראל בע"מ (פורסם בנבו)).

בענייננו, מאישור המסירה ותצהירו של המוסר עולה, כי כתב התביעה נמסר לידי הנתבע, אך הוא סרב לחתום והפנה את המוסר לאחיו של התובע. יחד עם זאת, ציין המוסר כי השאיר את כתב התביעה בידי הנתבע. בנסיבות אלה, תמוהה טענתו של הנתבע כי כתב התביעה לא הומצא לידיו, ועל כן אני סבורה כי הנתבע לא עמד בנטל לסתירת החזקה בדבר תקינותו של הליך ההמצאה ועל כן, אין מקום לביטול פסק הדין מחמת הצדק.

ואולם אין במסקנה זו כדי לסתום את הגולל על הבקשה, שכן כאמור יש לבחון האם יש מקום לביטול פסק הדין משיקולי בית המשפט. בעניין זה על בית-המשפט ליתן דעתו לשני שיקולים: הראשון - מה היתה הסיבה לאי ההתייצבות לדיון (או לאי הגשת כתב ההגנה) והאם היה הדבר נעוץ בזלזול בבית המשפט; "צירוף נסיבות אומלל"; אי הבנה; הסח הדעת או רשלנות (ראו ע"א 2201/07 חונינסקי נ' אטלנטיס מולטימדיה בע"מ, פיסקה 15 לפסק דינו של השופט דנציגר ([פורסם בנבו], 2.2.2009)).  השני – ולו נודעת חשיבות רבה יותר – מהם סיכויי ההגנה (או התביעה – לפי המקרה) של מבקש הביטול (ראו ע"א 32/83 אפל נ' קפח, פ"ד לז (3) 431, 438 (1983) (להלן: עניין אפל)) שכן אם לא תצמח למבקש תועלת מן הביטול אין כל טעם להורות כן רק על מנת שלאחר קיום הדיון בתיק במעמד הצדדים ושמיעת המבקש יצא תחת ידו של בית המשפט אותו פסק-הדין עצמו (ראו י' זוסמן סדר הדין האזרחי 738 (מהדורה שביעית, שלמה לוין עורך, 1995). ואולם מבקש הביטול אינו נדרש להוכיח באותו שלב כי עומדת לו הגנה איתנה ודי בכך שיוכיח קיומה של הגנה לכאורית (ראו: עניין אפל, שם; אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי 373 (מהדורה עשירית, תשס"ט)).

בענייננו, אין לומר שסיכויי הגנתו של הנתבע קלושים באופן המצדיק את דחיית הבקשה. הנתבע טוען כי בעל הזכויות בנכס הוא אחיו של התובע וכי הוא מחזיק בנכס כדין מכוחו של הסכם שכירות בינו לבין אחיו של התובע. טענות הנתבע מצריכות בירור עובדתי ושמיעת ראיות ועל כן יש ליתן לנתבע את יומו בבית המשפט.

בנסיבות אלה, אני סבורה כי יש מקום להורות על ביטול פסק הדין שניתן נגד המבקשת, תוך חיוב המבקש בהוצאות, בשל מחדלו באי הגשת כתב הגנה במועד, בסכום של 1,000 ₪.

המבקש יפקיד את ההוצאות בקופת בית המשפט בתוך 30 יום וכן יגיש כתב הגנה בתוך התקופה האמורה. לא יופקד סכום ההוצאות ולא יוגש כתב הגנה, כאמור לעיל, תידחה הבקשה לביטול פסק דין.

לאחר שישולמו ההוצאות ויוגש כתב הגנה, יועבר התיק להקצאה.

ניתנה היום, ט"ז טבת תשע"ד, 19 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: