מרדכי נ' מטרו קש וקרי ואח'

פסק דין

תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף, בגין שתי תאונות עבודה אצל שתי מעבידות שונות.

רקע

1. התובעת ילידת 16.10.1947 בעלת השכלה של 10 שנות לימוד, פרודה ואם ל- 4 ילדים בגירים. התובעת עובדת כקופאית במרכולים ברשתות שונות משנת 1996 ועד היום, בצורה לא רציפה.

2. ביום 17.12.98 החליקה התובעת על נוזל ברצפת המרכול בו עבדה ובבעלות נתבעת 1, מבוטחת על ידי נתבעת 2 [להלן – "מטרו קש", "תאונה ראשונה"]. התובעת נפגעה בברכה השמאלית, טופלה שמרנית בחדר מיון. בעקבות כאבים, נפיחות והגבלת תנועת הברך עברה התובעת ביום 28.2.99 ארטרוסקופיה בברך, נמצאו קרעים במיניסקוסים מדיאלי ולטראלי, הם נכרתו חלקית ובהמשך טופלה בפיזיותראפיה.

3. כעבור כ – 4 שנים, ביום 27.12.02, שוב נפגעה התובעת בתאונת עבודה, הפעם כאשר נתפס ונמחץ אגודל ידה השמאלית בין שני ארגזי משלוח עת עבדה [עדיין עובדת] אצל נתבעת 3, מבוטחת על ידי נתבעת 4 [להלן – "הרשת" או "רשת הריבוע הכחול"]. תחילה טופלה התובעת שמרנית בקופת חולים אך בעקבות צילום שאיתר שבר פריקה, נותחה לכריתה חלקית, היד גובסה לחודש ובהמשך טופלה בפיזיותראפיה.

4. הצדדים חלוקים ביניהם בשאלת החבות ובשאלת גובה הנזק בנוגע לשתי התאונות.

התאונה הראשונה – 17.12.98: טענות, ראיות וממצאים

5. כך תוארה התאונה בתצהיר התובעת אשר לא נעשה ניסיון לסתרו בתצהיר או בראיה נגדית: התובעת ניגשה למכשיר שעון הנוכחות המצוי במחלקת הירקות במרכול, כדי להחתים את כרטיס הנוכחות ביציאתה מהעבודה. תוך כדי הליכה החליקה על נוזל שהיה על הרצפה [ככל הנראה היו אלה מים שהצטברו על הרצפה] ונפגעה בברכה השמאלית [להלן – "הברך"]. לאחר התאונה עובד ניקיון אשר נקרא למקום סילק את המים. מיד לאחר מכן חזרה התובעת לביתה ברכבה הפרטי.

6. במהלך סוף השבוע שלאחר התאונה חשה התובעת בכאבים, וביום ראשון 20.12.98 פנתה לחדר המיון בבית החולים "בילינסון", הברך נחבשה אלסטית והיא שוחררה לביתה. בהמשך קיבלה טיפולי פיזיותרפיה ונזקקה למשככי כאבים, אולם משמצב הברך לא השתפר, שבה התובעת לבית החולים ונמצא כי היא סובלת מקרעים בשני המיניסקוסים.

7. כעבור כ – 3 חודשים, ביום 28.2.99 עברה התובעת ניתוח לכריתה חלקית של המיניסקוסים בברך. היא שבה לעבודה כעבור כ – 3 חודשים, ביום 1.6.99.

8. כעבור כ – 7 חודשים, ביום 12.1.2001 פוטרה התובעת מעבודתה במטרו – קש. במכתב הפיטורין נאמר כי סיבת הפיטורין הוא צמצומים בכוח אדם.

9. אמנם התובעת הגישה את תביעתה [בהתייחס לתאונה הראשונה] על סף התיישנותה ואמנם בעיתוי זה לא ניתן לקבוע [בניגוד לבקשת התובעת] כי מטרו – קש לא רשמה את דבר התאונה ברישומיה. על כן, נטל ההוכחה ונטל הבאת הראיות נותרו על התובעת. אך לטעמי התובעת הרימה אותם:

10. עדות התובעת הינה עדות יחידה של בעל דין. יחד עם זאת, התובעת, אישה פשוטה, תמימה ולא מתוחכמת עשתה עלי רושם אמין ועקבי ודבקה בגרסתה לאורך כל חקירתה הנגדית. יתר על כן, עדותה מתחזקת על ידי חתימת חשבת מטרו – קש, שוש אילן, על גבי טופס הודעה על פגיעה בעבודה [בל/211] למל"ל: "עברתי ליד מקרר הירקות שהרצפה לידו הייתה רטובה ונפלתי במעין שפגט ....".

11. מקום בו נותן בית המשפט אמון בעדות התובע, יכול אימוץ הגרסה על ידי המעביד לחזק את גרסת העובד [ע"א 685/87, אלבז נ' פסקל [מח – חיפה], ע"א 1116/00 [מח- חיפה] חמיס נ' עוף בני ברק והגולן בע"מ, ת.א. [של – נצרת] אוסאמה נ' א.מ. באסל לשירותים בע"מ, ע"א 1383/94, [מח – ת"א] שלומוביץ נ' איי. אס. איי. בע"מ, מתוך אתר נבו ועוד ].מובן כי מקום בו בית המשפט אינו נותן אמון בגרסתו היחידה של העובד, אין חתימה פורמאלית של המעביד או מי מעובדיו על טופס תביעה למל"ל, יוצר הודאת בעל דין או חיזוק לגרסה לא אמינה של התובע.

חובות זהירות

12. למעביד חובת זהירות מושגית כלפי עובדיו ובמסגרתה, החובה להבטיח תנאי עבודה, דרכי גישה בטוחות למקום העבודה ומניעת חשיפה לסיכונים מסתברים וידועים [ע"א 663/88 שירזיאן נ' לבידי אשקלון בע"מ, ע"א 371/90, סובחי נ' רכבת ישראל וע"א 498/93, סבן נ' רותם חברה לביטוח בע"מ [להלן – "פרשת שריזיאן", "פרשת סובחי" ו "פרשת סבן"].

13. חובה זו חלה גם לגבי מעביד במרכול. אמנם מרכול אינו "שטח סטרילי" אך הביטוי "שטח סטרילי" אינו בגדר "אדרת קסמים" המחסנת את המעביד מפני הטלת חובות זהירות. יתר על כן, למעביד חובות כפולות [לא רק כלפי העובד, גם כלפי המבקר והלקוח במרכול] בהיותו מחזיק המקרקעין.

14. הסכנות של רטיבות, לכלוך, שאריות מזון ושומן במקומות עבודה כבר נדונו בפסיקה. אכן, כדברי השופט אור בפרשת סבן:

"עצם העובדה שפלוני החליק במקום עבודתו, אין בה לבדה ללמד על אחריות המעבידה להחלקה או לתוצאותיה. תיתכן החלקה ללא שהיה סיכון מיוחד כלשהו במשטח העבודה בו אירעה ההחלקה. .... ואולם, כשמדובר בסכנה שאינה נכללת בסיכוני יום יום אלא בסכנה של המצאות נוזל או חומר על משטח אשר יש בו לסכן את ההולכים עליו, על מחזיק המקום לנקוט אמצעים כדי למנוע או לסלק את הסכנה. כך הוא בודאי לגבי מעביד, החייב לספק לעובדיו מקום עבודה בטוח. במסגרת חובתו זו עליו לנקוט צעדים סבירים כדי למנוע מן העובד סכנות מיותרות, ולהזהירו בפני סכנות קיימות. במיוחד חייב המעביד לנקוט צעדים סבירים כדי להרחיק אותן סכנות להן ניתן לצפות מראש בשל אופי העבודה ואופי המקום בו היא מתבצעת ...".