מרדכי נ' מוסך הדר תלפיות ואח'

פסק דין

מבוא

לפני תביעה לתשלום פיצויים מאת הנתבע 2 בגין תיקוני רכב שביצע ברכב התובעת, וכן תביעה לתשלום פיצויים מאת הנתבעים 2 ו- 3 בשל ניסיונותיהם לפרוע מאת התובעת המחאה בסך של 7,000 ₪ שלטענתה זוייפה על ידי הנתבע 2.

ביום 16.11.08 מסרה התובעת את רכבה לתיקון במוסך של הנתבע 2. הרכב נמסר לתיקון לאחר שהיה מעורב בתאונה. ביום 2.12.08, בעת שלקחה התובעת את הרכב מן המוסך, מסרה לנתבע 2 המחאה בסך של 7,000 ₪ (להלן – ההמחאה).

הנתבעת 3 הינה חברת גבייה אליה הסב הנתבע 2 את ההמחאה.

טענות התובעת

התובעת טוענת בכתב התביעה כי הפקידה את ההמחאה בידי הנתבע 2 ההמחאה בסך 7,000 ₪, עד לבירור התביעה מול חברת הביטוח (להלן –ההמחאה). לטענת הנתבעת ההמחאה הייתה לתאריך נדחה בחודשיים ימים אם כי בשל טעות קולמוס נכתב בו 2.2.2008 במקום 2.2.2009.

התובעת טוענת כי במעמד מסירת הרכב לתיקון סיכמה עם הנתבע 2 כי יתקן ברכבה רק נזקים שיאושרו על ידי השמאי. התובעת טוענת כי למרות הסיכום, הנתבע 2, תיקן ללא אישורה נזק שהיה בדלת הרכב על אף שהדבר לא אושר על ידי השמאי. לטענת התובעת התיקון שלא אושר על ידי השמאי הינו בסך של 700 ₪ וכיוון שהוא בוצע ללא אישורה אין היא חבה בגינו. בנוסף טוענת התובעת כי התיקונים שביצע הנתבע 2 לקויים ולכן כאשר מכרה את רכבה הפסידה בגין כך סך של 2,000 ₪.

עוד טוענת הנתבעת כי בתאריך 28.1.09 התברר לה כי הנתבע 2 זייף את ההמחאה ושינה את התאריך על מנת לגבות אותו באופן מיידי ולא בתאריך הנדחה כפי שנרשם בו. לטענתה הנתבע 2 ניצל את טעות הקולמוס שצויינה לעיל וזייף את התאריך כך שהוא יכול היה לגבותו קודם זמנו. הנתבעת טוענת כי מיד עם היוודע דבר הזיוף ביטלה את ההמחאה ואולם הנתבעים 2 ו- 3 מנסים עד היום לגבות ממנה את סכום ההמחאה תוך כדי איומים.

על פי הנטען בכתב התביעה, בתאריך 4.2.2009 שילמה התובעת לנתבע 2 סך של 5,800 ₪ תמורת התיקונים ואולם הנתבע 2 דרש ממנה תשלום של 8,062 ₪ (כמפורט בנספח י"ב לכתב התביעה). התובעת טוענת כי אין היא חבה ביתרת הסכום לנוכח העובדה שהנתבע 2 תיקן נזקים שלא אושרו על ידי השמאי ולאור העובדה שהתיקונים לקויים.

לסיום טוענת התובעת כי יש לפצותה בגין הנזקים שנגרמו לה במהלך הניסיונות של הנתבעים 2 ו-3 לגבות ממנה את ההמחאה לרבות תשלום שכר הטרחה ששילמה לעורכי דין על מנת להתגונן מפני ניסיונות הגבייה.

טענות הנתבע 2

הנתבע 2 הכחיש בכתב ההגנה את טענות התובעת באופן גורף וללא פירוט. בדיון הוסיף כי התובעת חייבת לו סך של 1,700 ₪, הוא ההפרש בין הסכום ששולם על ידה בסך של 5,800 (בתוספת של 500 ₪ ששילמה במועד אחר), וסכום החיוב כפי שמופיע בחשבונית שהונפקה על ידו בסך של 8,062 (כמפורט בנספח י"ב לכתב התביעה). הנתבע ציין כי מסר לנתבעת 3 את ההמחאה על מנת לגבות את הסכום הנ"ל מאת התובעת.

טענות הנתבעת 3

הנתבעת 3 טענה בכתב ההגנה כי ההמחאה הוסבה אליה כדין וכי מכל מקום ההמחאה הוחזרה לידי הנתבע 2. הנתבעת 3 לא התייצבה לדיון.

דיון והכרעה

לאחר שקראתי את טענות הצדדים ושמעתי את העדויות הגעתי למסקנה כי דין התביעה להידחות.

בכל הנוגע לתביעה לפיצויי בגין התיקונים הלקויים שבוצעו לכאורה על ידי הנתבע 2, על התובעת הנטל להוכיח ליקויים אלו, והיא לא הביאה כל ראיה או חוות דעת לשם הוכחתם. התובעת טוענת כי מכרה את רכבה ב- 2,000 ₪ פחות מערכו ואולם גם לכך היא לא הביאה כל ראיה ומכל מקום אין בעובדה זו כשלעצמה כדי להוכיח את טענתה.

בחינת יתר טענות התובעת מעלה כי התובעת עותרת לקבלת פסק דין הצהרתי לפיו היא אינה חבה את הסכום שאותו מנסה הנתבע 2 לגבות ממנה באמצעות ההמחאה. עוד מבקשת התובעת לקבוע כי ההמחאה זויפה ולכן יש לפצותה על ניסיונות הגבייה.

בפני בית משפט זה לא הוגשה תביעה מאת הנתבעים לתשלום החוב הנטען על ידם. מתן פסק דין הצהרתי להעדר חבות מצד התובעת וכנגזרת מכך, מתן פיצויים בגין העדר החבות, אינם בסמכותו של בית המשפט לתביעות קטנות (סעיף 60 לחוק בית המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד – 1984). ניסיונות בית המשפט להביא לסיום הסכסוך בהסכמה לא צלחו, ולכן אין מנוס מדחיית התביעה.