מרדכי ללזריאן נ' עירית בני ברק

החלטה

בקשה לפסיקת גמול לתובע, ולפסיקת הוצאות ושכר טרחת עורכי דין לבאי כוחו.

התובע הגיש כנגד הנתבעת (להלן: "העירייה") תביעה ובקשה לאשרה כתביעה ייצוגית. עניינה של התביעה היה בגבייה ביתר של קנסות מבעלי העסקים בבני ברק, לאור טענת התובע לפיה הוראות חוק העזר עליהן מבוססים הקנסות, לא נקבעו כעבירות קנס בצו העיריות (עבירות קנס) התשל"א – 1971, כנדרש על פי החוק.

העירייה מימשה את זכותה לפי ס' 9(ב) לחוק תובענות ייצוגיות תשס"ה – 2005, והודיעה על הפסקת הטלת הקנסות. הצדדים פירטו את טענותיהם ביחס לשיעור שכר הטרחה והגמול שיש לפסוק לזכות התובע.

התובע טען כי אין לקבל את טענת העירייה לפיה צו עבירות הקנס לא תוקן עקב "שגגה". העירייה לא פירטה מה היתה השגגה, ואיך היא קרתה. התובע טען כי אין מדובר בשגגה שבתום לב אלא ב"שיטת מצליח", שכן העירייה ידעה – או לפחות היה עליה לדעת – כי הגבייה איננה חוקית.

עוד טען התובע כי חרף הודעת החדילה, העירייה לא חדלה מלהטיל קנסות חדשים, ואף לא חדלה מלגבות קנסות ישנים. מכאן, לטענתו כי העירייה לא ניהלה את ההליך דנן בתום לב.

התובע התייחס לתועלת שההליך הביא לציבור, ובכלל זה לשאלה מהו הסכום שהוא חסך מהקבוצה המיוצגת. בהקשר זה, העירייה הציגה את סכומי הקנסות שהוטלו במשך 7 השנים האחרונות. התובע טען כי הנתונים שהעירייה הביאה בהקשר זה אינם נכונים, לאור הנתונים שיש בידיו ביחס לקנסות שהוטלו על עסק אחד בלבד (העסק שלו) במשך ערב אחד.

עוד נטען כי העירייה לא מלאה את צו בית המשפט, ואף שנתבקשה לתת דו"ח ביחס לתקופה של שנתיים, היא התייחסה לכתבי האישום שהוגשו רק במשך שנה אחת. לאור האמור, טוען התובע כי בפועל לא ניתן לדעת מה הסכום ששלמו בעלי העסקים בבני ברק בגין קנסות שהוטלו שלא כדין.

התובע טען כי העירייה לא גילתה נתונים ביחס לקנסות שנגבו על ידי עורכי הדין מטעמה. מנתונים שיש לתובע, עולה כי לפחות לבעל עסק אחד (שהתובע לא ציין את שמו), יש חוב של 219,000 ₪ כלפי העירייה. לכן, התובע טוען כי הנתונים הנכונים הם כי הסכום שהעירייה גובה הוא כ-11 מיליון ₪ לשנה.

התובע טען כי הוא לקח על עצמו סיכון בהגישו את התביעה הייצוגית. זאת משום שהעירייה התנכלה לו לאחר הגשת התביעה בכול דרך שהיתה בידה. התובע טען בין היתר כי התובע העירוני של עיריית בני - ברק פנה אליו בהצעה להגיע להסדר. מאחר שלא הושג הסדר, התובע קבל כתבי אישום וקנסות מדי יום ביומו, וסבל מהתנכלויות חוזרות ונשנות. כן טען התובע כי הוצע לו לשלם שוחד למפקח של העירייה.

עוד טען התובע כי התובענה הייצוגית זיכתה את חברי הקבוצה במלוא הסעדים שהתבקשו בתביעה הייצוגית. נטען כי בתביעה הושקעה עבודה רבה, כאשר שלושה עורכי דין חתומים על התובענה. לטענת התובע, העירייה הערימה קשיים על ניהול ההליך, ולכן ההליך התארך שלא לצורך.

העירייה הגיבה לטענות התובע. היא התייחסה בעיקר לנזק שנחסך לקבוצה. לטענתה, אין מחלוקת כי העבירה המנויה בחוק העזר היא שרירה וקיימת, שכן מדובר בחוק עזר שהתקבל ואושר כדין ולכן ניתן להגיש כתבי אישום בגין העבירות המנויות בו.

הפגם שנפל הוא רק במישור ההפניה בצו עבירות הקנס לחוק העזר הנכון. מדובר בעבירה מסוג של ברירת קנס, המקנה לנאשם ברירה בין תשלום הסכום הנקוב בקנס לבין ניהול הליך פלילי בבית המשפט. העירייה טענה כי ככול שמדובר באותם נאשמים אשר בחרו שלא לשלם את הקנס ולנהל משפט, ההכרעה ביחס לשיעור הקנס שמוטל, מתקבלת על ידי בית המשפט במסגרת גזר הדין.

לכן, הקבוצה נושא התביעה הייצוגית אינה כוללת את מקבלי הקנסות שמימשו את ברירת המשפט, נמנעו מלשלם את הקנס ופנו להליך משפטי. הקנסות של נאשמים אלה לא הוטלו כאמור מכוח צו עבירות קנס, אלא מכוח גזרי הדין של בית המשפט.

העירייה טענה כי על פי תצהיר שהוגש לתובע ולבית המשפט, נרשמו מיום 6.8.06 ועד להגשת התביעה דנן ביום 6.8.08, 1,879 דוחות, אולם אף דו"ח אחד לא שולם במחלקת הפיקוח. לכן, לגישת העירייה מדובר בתביעה ללא שווי כספי, שכן לא נגבו כל קנסות מכוח חוק העזר. באשר לקנסות שנגבו על ידי בית המשפט, כאמור אין בהם פגם משום שהעבירה שרירה וקיימת, ובית המשפט לא יתערב בפסקי דין חלוטים של בית המשפט לעניינים מקומיים. לגישת העירייה, העובדה כי מדובר בתביעה בעלת שווי כספי אפסי, היא שיקול משמעותי בקביעת הגמול ושכר הטרחה לו זכאים התובע ובא כוחו.

העירייה טענה כי נגד התובע עצמו הוגשו כתבי אישום רבים, בין היתר בעבירות על פי חוק העזר החדש. ישנם כיום כ-40 תיקי הוצל"פ פתוחים כנגדו. עוד נטען כי התובע עצמו נעדר עילת תביעה אישית, שכן גזרי הדין שהוטלו עליו מהווים פסק דין חלוט, ומשהם ניתנו, חלפה עילת התביעה האישית שלו מן העולם.

העירייה טענה כי היא הודיעה על הפסקת הטלת קנסות מכוח ס' 9(ב) לחוק תובענות ייצוגיות, עד לתיקונו של צו עבירות קנס. הודעה זו אינה נוגעת לגזרי דין חלוטים, מהטעמים שצוינו לעיל.

עוד טענה העירייה, כי התובענה הייצוגית לא היתה ראויה להתנהל בהליך הנוכחי, שכן קנס אינו חלק מן העילות שבגינן ניתן להגיש תובענה מנהלית נגד רשות, שכן אין מדובר ב"מס אגרה או תשלום חובה אחר", אלא בעונש.

ביחס לשיקולים בקביעת שכר הטרחה וגמול לתובע, טענה העירייה כי יש לקחת בחשבון כי הגשת התובענה לא שינתה דבר במבחן התוצאה, שכן ממילא כלל מקבלי הקנסות בוחרים להישפט בפני בית המשפט לעניינים מקומיים, וגזרי הדין המוטלים עליהם, אינם מושא התביעה הייצוגית.

באשר לסכומים שנגבו עבור העירייה על ידי משרד עורכי הדין מטעמה, טענה העירייה כי מדובר בגבייה של גזרי דין חלוטים, כלומר אין מדובר בגבייה של קנסות על פי הצו נושא התביעה הייצוגית.