מרדכי ואח' נ' חנה ואח'

החלטה

בתובענה שהוגשה בתיק דנן, מתבקש מתן פסק דין הצהרתי, לפיו המבקשים הינם הבעלים של כל הזכויות בנכס הידוע כחלקה 30 בגוש 11399, בקרית טבעון (להלן: "הנכס") וכי זכויותיהם בנכס נקיות מכל זכות של אחרים, לרבות הנתבעים 1 ו- 2 (שהינם עזבון המנוחה וכט חנה ז"ל (להלן: "עזבון וכט") ועזבון המנוח טרומפלדור אברהם משה ז"ל (להלן: "המנוח" או "עזבון טרומפלדור"). הבקשה נסמכת על הסכם מכר מיום 27.2.1991, שצורף לתביעה, לפיו מכר המנוח את זכויותיו בנכס לתובעים (להלן: "הסכם המכר") ועל מסמכים נוספים שנערכו בעקבותיו המצורפים, גם הם, לתביעה.

בכתב ההגנה שהוגש ע"י פרופ' נתן פלדור (להלן: "מר פלדור"), מטעם עזבון טרומפלדור נטען, בין היתר, שעזבון אינו מהווה אישיות משפטית ואינו יכול להיתבע בביהמ"ש. עוד נטען, כי מר פלדור הינו בנו היחיד של המנוח ויורשו היחיד, הוכחש הסכם המכר והוכחש תשלום כספי תמורה כלשהם למנוח.

המצאת צו לירושת המנוח –

בהחלטתי מיום 24.10.09 (החלטה שניתנה בבקשה המדינה לסילוק על הסף), קבעתי, כי ללא צירוף יורשיהם, על פי דין, של המנוחים, לא ניתן יהיה לדון בתובענה ואפשרתי לב"כ התובעים להגיש כתב תביעה מתוקן, אליו יצורפו צווי ירושה/קיום צוואה של המנוחים וכל יורשיהם.

בעקבות החלטתי הנ"ל ביקשו התובעים (בבקשה מס' 2 בתיק, שהוגשה ביום 14.1.10), כי אתן צו אשר יורה למר פלדור למסור לידיהם צו ירושה/קיום צוואה של המנוח, לאחר שפנייתם אל מר פלדור בענין זה (באמצעות בא כוחו), לא נענתה.

בתגובתו טוען מר פלדור, כי כל עוד לא הוכיחו התובעים שהם השלימו את העסקה, "אין לתובעים זכות לקבל מסמכים הקשורים במוכר המנוח" ולכן אין לחייבו למסור לידיהם את צו הירושה והוא אף מביע חשש שמא יעשו בו שימוש לשם העברת הזכויות.

לא מצאתי כל ממש בהתנגדותו של מר פלדור להמציא לב"כ התובעים את צו הירושה/קיום צוואה שהוצא למנוח. אני מורה, איפוא, למר פלדור להמציא את הצו לב"כ התובעים בתוך 7 ימים. עם זאת, אני מורה, כי ב"כ התובעים יהיה רשאי לעשות שימוש בצו, רק לצורך הליך זה ולא לכל צורך אחר, לרבות לא לשם השלמת העברת הזכויות על שם התובעים. כל זאת – עד למתן החלטה אחרת.

הסמכות המקומית –

במסגרת תגובתו לבקשה הנ"ל, טוען מר פלדור, כי לאור תניית שיפוט אשר בסעיף 9 להסכם המכר, יש להעביר את הדיון אל ביהמ"ש המחוזי בירושלים.

ב"כ המשיבים טוען, כי אין מדובר בתניית שיפוט ייחודית, אלא בתנייה המקנה סמכות מקבילה, גם לביהמ"ש אשר בירושלים. כן טוען הוא, כי אין להעביר את הדיון, גם מאחר שמדובר במקרקעין המצויים בתחום בימ"ש זה ולאור תקנה 4 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, מוקנית הסמכות לביהמ"ש זה.

סעיף 9 להסכם המכר קובע:

"הסמכות המקומית לדיון משפטי היא לבית המשפט המחוזי בירושלים וזאת במקרה של סכסוך בין הצדדים הנובע מהחוזה הזה או פירושו".

הסמכות המקומית לבימ"ש זה מוקנית, על פי תקנה 4 לתקנות, בשל מקום הימצא הנכס, אולם "מקום בו דן בית משפט זה במקרים בהם הוכח קיומה של תניית סמכות שיפוט מקומית ייחודית מוסכמת, נפסק כי תנייה זו גוברת על שיקולי הנוחות" (רע"א 188/02 מפעל הפיס נ' אלי כהן ואח', פד"י נז(4), 473).

עם זאת, הפסיקה הבחינה בין תניית שיפוט ייחודית, השוללת סמכותו של כל ביהמ"ש אחר, לבין תניית שיפוט מקבילה, הקובעת, למעשה, סמכות מקומית לבימ"ש נוסף, שלולא הוספתה לא היתה לו סמכות. "מהותה של תניית השיפוט, אם ייחודית היא, אם מקבילה, נמדדת על פי לשונה של ההוראה" (ע"א 9/79 קרפול נ' הורוביץ, פ"ד לד(266 ,260 (1); ע"א 65/88 - אדרת שומרון בע"מ נ' הולינגסוורת ג.מ.ב.ה. . פ"ד מד(3), 600 ,עמ' 611-612).

ההבחנה תיעשה על פי לשון התנייה, כאשר הדרישה היא, כי לשונה תהיה מפורשת באופן שיהיה ברור שהיא שוללת סמכותו המקומית של כל ביהמ"ש אחר. "מי שמבקש לשלול מן הצד השני זכות של התדיינות בפורום מוסמך, מן הנכון שיבטא זאת מפורשות וברורות בנוסחו של החוזה" (ע"א 724/85 מנו, קוי נוסעים בע"מ נ' דמרי ואח', פ"ד מב(327 ,324 (3). "... תניית שיפוט תתפרש כתנייה ייחודית רק אם יש בה לשון מפורשת ובלתי מסוייגת המעניקה סמכות לבית משפט פלוני תוך שלילת סמכותם של בתי המשפט האחרים..." (ע"א 65/88 הנ"ל).

בענייננו – מדובר בתניית שיפוט שאינה שוללת סמכותו המקומית של ביהמ"ש אחר ולפיכך אין לראותה כתנייה ייחודית ואין מקום להעביר את הדיון אל ביהמ"ש בירושלים.

התוצאה היא, שאני דוחה את הבקשה להעברת מקום הדיון.

תיקון כתב ההגנה -

בשולי הדברים ולשם השלמת התמונה יצויין, כי במסגרת תגובתו הנ"ל חזר בו מר פלדור מחלק מהטענות שנטענו על ידו בכתב ההגנה ובכללן - הטענה כאילו לא שולם דבר ע"ח התמורה וטען, בין היתר, כי שולמו סכומים פעוטים וכי תשלום יתרת התמורה לא הושלם.