מרגלית נ' מועצה מקומית בנימינה ואח'

פסק דין

בכתב התביעה שסכומו 10,024 ₪ נטען שבשנת 1983 ירש התובע 1/3 מבעלות בבית-המשפחה בבנימינה, ובשנת 2009 נמכר הבית בכינוס נכסים.

לטענת התובע, בעת מכירת הנכס בשנת 2009, המועצה המקומית התנתה את מתן האישורים בתשלום היטל סלילת כבישים בסך של 19,997 ₪ אותם שילמו בהתחלה הקונים לצורך קבלת ההיתרים ומאוחר יותר הוחזרו להם מהכספים שהתקבלו בכינוס הנכנסים לאחר מכירת הבית.

לטענת התובע, התשלום האמור בוצע תחת מחאה כאשר הוא ושאר השכנים שנדרשו לשלם את ההיטל, התנגדו לתשלום.

בשנת 2000 הגישה המועצה תביעות לגביית ההיטל נגד 11 תושבים, וביום 9/4/01 ניתן פס"ד בהעדר הגנה. הוגשה בקשה לביטול פסה"ד, והצדדים הסכימו כי בכפוף להפקדת 75% מהסכום הנפסק יבוטל פסה"ד. ביום 2/9/02 נתנה כב' השופטת דיאנה סלע תוקף של החלטה להסכמה הנ"ל.

בהמשך הגיעו הצדדים להסכמה על מחיקת התביעות בבית-משפט זה (ת"א 3220/00) לאחר ששולם 75% מסכום ההיטל. וביום 18/3/2008 נתנה כב' השופטת אסיף החלטה על מחיקת התביעות.

לאחר מכן הגישה המועצה תביעה שנייה בבית-משפט השלום בחיפה נגד התובע ועוד 5 אחרים (ת"א 7258/06), לתשלום יתרת ההיטל (25%), וגם היא נמחקה לאחר ששולם 75% מההיטל.

לטענת התובע, על אף פסקי הדין שניתנו התנתה המועצה את מתן האישורים בתשלום הסך של 19,997 ₪ למתן אישורים למכירת הבית. כאמור, הוא טען כי התשלום בוצע תחת מחאה.

התושבים ניהלו מאבק נגד המועצה והעומד בראשותו וגם גזברה לצורך קבלת החזר של הסכום הנוסף שנגבה שלא כדין - לטענתו.

התביעה הינה בגין תשלום 1/3 מהסכום הנ"ל ( 6,634 ₪ ) בתוספת הפרשים .

הנתבעת בכתב הגנתה טוענת להעדר עילה:- לשיטתה התביעה מסורבלת ולא ברורה, לא מפרטת תשתית עובדתית מספיקה ולא מתביעה על עילה.

טענה נוספת היא טענת התיישנות, התשלום האמור בוצע, לטענת הנתבעת, ביום 1/10/2002 ועל כן התביעה התיישנה.

לטענת הנתבעת, ההסכמה על מחיקת התביעות אין משמעותה כי המועצה ויתרה על טענותיה ואינה מהווה מעשה בי-דין, ואין משמעותה כי המועצה וויתרה על יתרת התשלום המגיע לה.

עוד טוענת הנתבעת כי התובע עושה שימוש לרעה בהליכי בית המשפט, שכן כיום תלוי ועומד הליך אחר שהגישו תושבים אחרים ושטרם הוכרע במסגרת ת"א 8617/07/10. המועצה תחזור על כל טענותיה בהליך האחר ובדגש מיוחד על עניין ההתיישנות.

ביום 24/10/11 ניתנה רשות למועצה להיות מיוצגת בהליך על ידי עו"ד.

בישיבת יום 14.12.11 קבעתי כי אין לתובע עילת תביעה אישית נגד הנתבעים 2 ו- 3, ולפיכך הוריתי על מחיקתם מכתב התביעה, ובתום ההליך אדון בגובה ההוצאות שאפסוק להם.

באשר לתביעה עצמה, קבעתי ש ברור שלא ניתן לומר שהתביעה התיישנה כאשר מדובר בתשלום בוצע שנת 2009 או בסמוך, אלא שהתשלום לא בוצע על ידי התובע, ועל התובע להוכיח את הטענה שהוא שיפה את הקונים ששילמו בשמו או שהתשלום נוכה ממנו בדרך אחרת על ידי כונס הנכסים, כטענתו.

דחיתי את המשך הדיון להיום על מנת שהתובע ימציא תיעוד המוכיח את טענת התשלום המפורטת לעיל.

בדיון הגיש התובע אסמכתאות לכך שהתשלום נוכה מהתמורה שמגיעה למוכרים ע"י כונס הנכסים שטיפל במכירת הנכס.

דיון והכרעה: