מרגלית כהן נ' עמותת ידידי כפר עידוד

פסק דין

1.בפנינו תביעה ותביעה שכנד.

התביעה עניינה עתירתה של התובעת והנתבעת שכנגד, הגב' מרגלית כהן (להלן: "התובעת"), לתשלום הפרשי שכר, יתרת משכורת 13, השלמת פיצויי פיטורים ולתשלום פיצויים בגין עוגמת נפש ופגיעה בשם הטוב והמוניטין.

התביעה שכנגד עניינה עתירתה של הנתבעת והתובעת שכנגד, עמותת ידידי כפר עידוד (להלן: "העמותה" או "הנתבעת"), לחייב את התובעת להחזיר את כספי פיצויי הפיטורים והתגמולים (חלק המעביד) ששולמו לה ו/או הועברו לפקודתה.

הצדדים לתביעה ולתביעה שכנגד

2.התובעת, ילידת שנת 1944, הועסקה כמנכ"לית העמותה מיום 21.9.93 ועד להתפטרותה שנכנסה לתוקף ביום 25.6.05, היינו, במשך כשתים עשרה שנים.

3.הנתבעת הינה עמותה רשומה בישראל שחל עליה חוק העמותות, התש"ם – 1980. מטרות העמותה קבועות בסעיף 2 לתקנון העמותה (נספח א' לתצהירי הנתבעת) וביניהן להקים, לקיים ולהפעיל מרכז לאוכלוסיה של נפגעי M.B.D (בעלי פגיעה מזערית במוח) ובלתי משתלבים בחברה בגילאי 18 ומעלה, להקים ולקיים שכונה כפרית שתשמש למגורי משתכנים בה, לספק לכפר ולתושביו מקום עבודה מותאם לכישוריהם ופעילויות חברתיות, חינוכיות ושיקומיות.

העמותה הקימה ומקיימת שכונה כפרית שניתן לה השם "כפר עידוד" (להלן:"הכפר"). חברי העמותה הם ההורים, האפוטרופסים או קרובי משפחתם של דיירי הכפר.

טענות הצדדים

4.לטענת התובעת, בתקופת כהונתה כמנכ"לית העמותה, הגיע הכפר להישגים וצמיחה שלא היו לפני כן, בזכות עבודתה הקשה והמסורה ובזכות כישוריה, ובין היתר היא הפכה, לטענתה, את הכפר מפרוייקט כושל וחסר עתיד שהיה שרוי בגרעונות של כ- 18 מיליון ש"ח לפרוייקט משגשג ופורח שהיה ברווח של כ- 400,000 ש"ח בתום תפקידה והגדילה את נכסי החברה, שנכון למועד הגשת התביעה, עמדו על עודף נצבר של כשמונה מיליון ש"ח.

לטענת התובעת, יחסי העבודה בין הצדדים מוסדרים באמצעות הסכם עבודה אישי מיום 1.9.04 במסגרתו התחייבה העמותה לשלם לה משכורת חודשית השווה למשכורת מנכ"ל משרד ממשלתי (ישן), אשר נכון למועד התביעה עמד על סך של 30,232 ש"ח, 25 ימי חופשה בשנה, הניתנים לצבירה או פדיון ללא הגבלה, דמי הבראה עבור 14 ימי הבראה בשנה, משכורת 13, הפרשה לביטוח מנהלים ולקרן השתלמות וזכאות לפיצויי פיטורים בשיעור 200% עם סיום עבודתה בנתבעת, מכל סיבה שהיא.

לטענת התובעת, למעט שחרור כספי ביטוח המנהלים שנצברו לטובתה ביום 30.8.05, העמותה לא שילמה לה עם סיום העסקתה וחודשים לאחר מכן, את הכספים המגיעים לה על פי ההסכם ו/או על פי דין.

כמו כן, העמותה מסרה לה טופס 161 בו נאמר כי "המשכורת הרגילה האחרונה לחודש לצורך חישוב המענק היתה 19,819 ש"ח", בעוד משכורתה האחרונה עמדה, לטענתה, על 30,232 ש"ח.

לאור האמור, עתרה התובעת לתשלום החלק היחסי של משכורתה בגין התקופה שמיום 1.6.05 ועד ליום 25.6.05 בסך 25,192 ש"ח, השלמת הפרשות לביטוח מנהלים ולקרן השתלמות בסך 3,149 ש"ח, פדיון 12.2 ימי חופשה שנצברו לזכותה בסך 16,765.2 ש"ח, השלמת פיצויי פיטורים עד לשיעור של 200% ממשכורתה בסך 348,266.3 ש"ח ותשלום החלק היחסי של משכורת 13 בגין התקופה שמיום 1.9.04 ועד ליום 25.6.05 בסך 7,972 ש"ח.

כן עתרה התובעת לתשלום פיצויים בסך 50,000 ש"ח בגין עגמת הנפש שנגרמה לה לטענתה ו- 50,000 ש"ח בגין פגיעה בשמה הטוב ובמוניטין שלה, בשל אופן התנהלותה של העמותה, הצורך "לחזר על הפתחים" על מנת לקבל את המגיע לה בדין והדברים שהפיצה עליה העמותה, בין היתר בקרב חברי העמותה והורי הילדים בהם טיפלה במסירות כה רבה.

בסיכומים מטעמה הותירה התובעת את תביעותיה לתשלום החלק היחסי של משכורת 13, לתשלום השלמת פיצויי הפיטורים, לתשלום פיצויים בגין עגמת נפש ופגיעה בשם הטוב והמוניטין והעמידה תביעתה לתשלום יתרת שכר עבודה לתקופה 1.6.05 – 25.6.05 על סך של 1,834 ש"ח. התובעת ביקשה במסגרת הסיכומים למחוק את התביעה לתשלום השלמת ההפרשות לביטוח מנהלים ולקרן השתלמות ואת התביעה לתשלום פדיון ימי חופשה, משרכיבים אלו שולמו לה בחודש יוני 2005.

5.לטענת העמותה, תנאי ההעסקה שלהתובעת סוכמו עימה לפני תחילת עבודתה ביום 21.9.93 ובחודש אפריל 1997 נוסח הסכם, בלתי חתום, בו נקבעו תנאי עבודתה וזכויותיה, כשבהסכם זה נקבע שכר של 19,435 ש"ח, תוך עדכון של תוספת יוקר, השתתפות בהוצאות טלפון בסך 630 ש"ח, 25 ימי חופשה הניתנים לצבירה ללא הגבלה, ימי מחלה בתשלום, משכורת 13 והפרשות לביטוח מנהלים ולקרן השתלמות.

על פי הנטען, מאז שנת 1998 החלה התובעת לקבל שכר ותשלומים אשר לא אושרו על ידי הועד המנהל של העמותה ואין עליהם אסמכתא בכתב, מבלי שהתובעת היתה זכאית להם כדין.

לטענת העמותה, ההסכם מיום 1.9.04, עליו מבססת התובעת את תביעתה, לא אושר על ידי הועד המנהל של העמותה ולא נחתם כדין וכנדרש על פי תקנון העמותה.

על פי הנטען, ההסכם נחתם על ידי התובעת וגזבר העמותה בלבד, כפי הנראה בסמוך למועד הודעתה של התובעת על רצונה להפסיק עבודתה בעמותה.