מרגי נ' חזני

פסק דין

בפני תביעה לפיצוי כספי עקב תאונת דרכים אשר התרחשה ביום 16.9.10, ובה היו מעורבים רכב התובע ורכב הנתבעת.

התובע עותר לסכומים הבאים:

1.השתתפות עצמית1,654 ₪

2. כינון פוליסה25

3. טרחה ועוגמת נפש300

סה"כ1,979 ₪

עפ"י גירסת התובע, הוא נסע אחרי רכב הנתבע תוך שמירת מרחק כנדרש, ופתאום הבחין "בצורה פתאומית בלתי צפויה שהוא נוסע אחורה".

לדברי התובע, הוא לא הבחין באורות עצירה, ראה אור רוורס, ניסה לשלב להילוך אחורי ולא הספיק, לכן לדבריו, רכב הנתבע נסע אחורה ופגע ברכבו.

מעיון בדו"ח השמאי, עולה כי אכן רכב התובע ספג נזק בחלק הקדמי.

התובע טוען שמדובר בנסיעה איטית בין 15-20 קמ"ש המתאים לאזור תעשיה.

גרסת הנתבע שונה: הוא לא נסע ברוורס כלל וכלל, הוא אכן עצר את רכבו, אך בצורה רגילה, כאשר חיפש חנות מסוימת במקום. לדבריו: "לאחר כמה שניות היתה התנגשות". רכבו לא נפגע כלל.

לחיזוק דבריו טוען הנתבע, כי ברכבו חיישני רוורס אשר מצפצפים בעת נסיעה אחורה בהתקרבות לרכב ממרחק של 2.5 מ', ובעת התאונה לא שמע את החיישנים כלל וכלל.

לאחר ששמעתי את דברי בעלי הדין, החלטתי לדחות את התביעה, ולהלן נימוקיי לכך:

1.בדרך כלל, כאשר רכב אחד מתנגש ברכב השני מאחור, הנוסע מאחור נושא באחריות, אלא אם, הוכח אחרת בצורה חד משמעית.

2.כללית, לא שוכנעתי שהתובע הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו, והעדפתי את גרסת הנתבע מול גרסת התובע.

3.מכלל הראיות, נראה שהתובע אכן נסע אחרי הנתבע ולא הבחין בזמן שרכב הנתבע עצר, וזו הסיבה אשר בגינה ארעה התאונה.

לאור האמור לעיל, אני דוחה את התביעה ללא צו להוצאות.

ניתן היום, ב' אדר ב תשע"א, 08 מרץ 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: