מראעבה נ' פלדמן

החלטה

1.בפני התנגדות לביצוע 3 שיקים, ע"ס 4,000 ₪ כל אחד, שהוגשו לביצוע בהוצאה לפועל (תיק 1704032030) על ידי המשיב, ובקשה שעניינה עתירת המבקש לקבוע כי ההתנגדות הוגשה במועד (אם כי הבקשה לא נוסחה במדויק באופן זה).

2.השיקים המדוברים משוכים לפקודת המשיב, ונושאים תאריכים בשנת 2002. תיק ההוצאה לפועל נפתח ביום 14.4.2003. ההתנגדות והבקשה הוגשו 6.2.2013, בחלוף כ-10 שנים.

3.בבקשה, מכחיש המבקש כי אי פעם קיבל אזהרה מההוצאה לפועל, ובהקשר זה טען, כי בתיק ההוצאה לפועל אין אישור מסירה סרוק, וכי נסיונות באת-כוחו לקבל העתק אישור המסירה מב"כ המשיב עלו בתוהו; בהתנגדות עצמה הוא טוען, כי החתימות על השיקים אינן חתימותיו, וכי בשנת 2002, נגנב לו תיק ובתוכו, בין היתר, פנקסי שיקים. הגם שהגיש בשעתו תלונה במשטרה, לא עלה בידו לקבל מהם עתה, עשור לאחר מכן, אסמכתא לכך.

4.המשיב הגיש תגובה (בלא תצהיר), ואליו צירף אישור מסירה, הנחזה כאילו נמסר על ידי הדואר לידי המבקש ביום 22.4.2003. על תגובה זו הגיב המבקש בהכחשת החתימה על אישור המסירה, ואף הביע פליאה על כך שכביכול נמסרה לו האזהרה תוך 8 ימים מפתיחת תיק ההוצאה לפועל, שעה שניסיון החיים מלמד כי נדרש זמן רב יותר להפקת האזהרה במערכת ההוצאה לפועל, ולמשלוחה בדואר. הוא אף צרף צילומי שיקים נוספים שנגנבו, עליהן חתימות שונות ומשונות, וכן דוגמת החתימה שלו מהבנק.

5.יוער, כי לעין בלתי מקצועית, חתימות המבקש על תצהיריו דומות לחתימה על טופס דוגמת החתימה, ודומות רק במקצת לחתימה על אישור המסירה (כל החתימות האמורות הן ברוסית); מאידך, אין שום דמיון בין החתימות האמורות לבין החתימות על השיקים (שהן בכתב יד עברי, הנראה כאילו נכתב על ידי מי שהעברית שגורה בפיו וזורמת מידו) – הן השיקים נשוא תיק זה, והן השיקים שתצלומיהם צורפו לתצהירו האחרון של המבקש.

6.בדיון שהתקיים בפני, המבקש נחקר על תצהירו, ודבק בטענותיו, אם כי לא הצליח לזכור אם בתיק שנגנב היו פנקס אחד או שניים. הוא שב והכחיש את החתימה הנחזית על גבי אישור המסירה, הגם שאישר שהכתובת הרשומה עליו היתה אז כתובתו.

7.הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב, ולא חידשו: המבקש חזר על טענותיו, ואילו המשיב טען, כי יש להחזיק את אישור המסירה בחזקת תקינותו, והדגיש את חלוף 10 השנים מאז המצאת האזהרה ועד הגשת ההתנגדות, כמו גם את העדר האישור ממשטרת ישראל אודות הגשת התלונה.

8.דין שתי הבקשות להתקבל.

9.נפתח בעניין המועד: מחד, אמנם מדובר במסירה לכאורה שבוצעה בשנת 2003, לפני הקמת חברת דואר ישראל בע"מ, ושעה שעוד פעלה רשות הדואר, שהיתה זרוע מינהלית של המדינה ורשות ציבורית, ולפיכך נהנו פעולותיה מחזקת התקינות המנהלית, ואישוריה יכולים היו לשמש ראיה כשלעצמם, גם בהעדר תצהיר תומך (מה שאין כן מאז 2006). ומאידך, החזקה ניתנה לסתירה, והכחשת החתימה היתה נחרצת, ולא הופרכה, ואכן, יש ממש בתהיית המבקש אודות פרק הזמן הקצר-עד-למאד בו לכאורה הודפסה אזהרה, הגיעה לרשות הדואר, ואף נמסרה.

10.למעשה, אני סבור כי איני חייב להכריע בשאלה אם נמסרה האזהרה, אם לאו, אם כי אומר שלטעמי המאזנים מעוינות בשאלה זו, ולפיכך יד המשיב, המסתמך על החתימה, על התחתונה.

11.אלא, שאני סבור שאפילו אכן נמסרה האזהרה למבקש, הרי שבנסיבות תיק זה, בו מדובר באדם שאינו קורא עברית, שיכול ולא הבין את פשר האזהרה, ושעה ששנים רבות חלפו בלא שנעשה דבר של ממש בתיק ההוצאה לפועל (ולא נעלם ממני כי המשיב הגיש כמוצגים אסמכתאות לשתי בקשות (!) שהגיש להוצאה לפועל במשך 10 השנים המדוברות; אלא, שלאלה לא צורפה אסמכתא כי הליך כלשהו אכן ננקט בפועל, או כי דבר דואר כלשהו נמסר או אפילו נשלח למבקש על ידי לשכת ההוצאה לפועל לכל אורך התקופה), הייתי נוטה להאריך את המועד, נוכח טענות ההגנה שהועלו.

12.במקרה זה, בו לא שוכנעתי כי האזהרה אכן נמסרה, הדברים נכונים על אחת כמה וכמה.

13.אני קובע, אפוא, כי לא הוכח שהאזהרה אכן נמסרה למבקש, ולפיכך קובע עוד, כי לא חלף המועד להגשת ההתנגדות – וזו הוגשה כדין, ובמועד.

14.ומכאן להתנגדות עצמה: לא צריך להכביר מלים באשר לטענות ההגנה לגופן. אמנם, לא פחות מזריזות ההוצאה לפועל תמוה חוסר היכולת לקבל אסמכתא ממשטרת ישראל, אם אכן הוגשה התלונה, אולם לא התלונה היא העיקר, אלא טענות ההגנה עצמן.

15.לא בכדי נחשבת טענת הזיוף לחזקה בטענות ההגנה שניתן להעלות נגד שיקים, ונדיר שהיא מועלית, אינה מופרכת מאליה, ואינה מספיקה למתן רשות להתגונן. מקרה זה אינו שונה, במיוחד מקום בו ניכר הבדל מוחלט בין החתימות על השיקים לבין החתימות המזוהות כחתימות המבקש.

16.לאור כל האמור, אני מקבל את ההתנגדות, ונותן למבקש רשות להתגונן בפני התביעה השטרית. הוצאות הבקשה תישקלנה בתום ההליך העיקרי.

17.נוכח סכום השיקים, יידון התיק בסדר דין מהיר, ואני מורה, אפוא, כדלקמן:

א.המשיב ישלם את הפרשי האגרה, ויגיש תצהיר והשלמת מסמכים מטעמו, בהתאם להוראות תקנה 214ב1 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, תוך 30 יום, עם העתק ישירות למבקש.

מבלי שיהא בכך משום הארכת מועד מראש, אבהיר כי אי השלמת האמור תוך 60 יום תביא למחיקת התביעה מחמת חוסר מעש (או מחמת אי-תשלום אגרה מספקת), בלא צורך בהחלטה נוספת (אלא אם יוארך לכך המועד בהחלטה אחרת).